בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על הגדרת השירה

תירגמה מאנגלית והקדימה מבוא אליעזרה איג-זקוב

תגובות

שירה אינה האנטיתזה הראויה לפרוזה אלא למדע. השירה מנוגדת למדע, והפרוזה - למשקל. מטרתו הנכונה והמיידית של המדע היא השגת אמת, או מסירתה; מטרתה הנכונה והמיידית של השירה היא מסר של הנאה מיידית. הגדרה זו מועילה; אולם היות שהיא כוללת אף רומאנים ויצירות בדיון אחרות, שבכל זאת אין אנו מכנים אותם שירים, יהא עלינו למצוא תכונה נוספת, שהודות לה תהיה השירה לא רק נבדלת מניגודיה, אלא גם מדרכי יצירה שהן שונות ממנה אך גם דומות לה.

איך אפשר להגיע לכך? בפרוזה שופעת חיות באים תכופות לידי ביטוי יפי הטבע, המקרים המתרחשים בחיי אנוש והתשוקות שבלבו, בלשון הטבעית שמציעה המחשבה על אודותיהם לנפש נדיבה וטהורה; ובכל זאת, לא אנו, אף לא המחברים עצמם, אינם מכנים את היצירות הללו שירים, אם כי אין יצירה ראויה לשם זה שאינה כוללת את כל אלה, בנוסף לדבר-מה אחר.

מהו דבר זה? זהו אותו רגש מעורר הנאה, אותה תחושה מסוימת ואותו מצב של התרגשות, העולים בלב המשורר עצמו, בעת יצירתו; ועל מנת להבינו עלינו לחוש יותר מאהדה מצויה לנושאים, לרגשות או לאירועים שהעלה המשורר, כתוצאה מרגישותו שהיא הרבה למעלה מן המצוי, ביחד עם פעילות מוחו, שהיא למעלה מן הרגיל מבחינת הנטייה לדמיונות וכוח הדמיון.

כאן נוצרת השתקפות חיה יותר של אמיתות הטבע והלב האנושי, המתלכדת עם פעילות מתמשכת, המעצבת ומתקנת אמיתות אלה, על ידי אותו סוג רגש מהנה, שמייצרת, בדרגה מסוימת, הפעלת כל כשרינו כולם; אולם שאפשר לחוש בה, בשלמות, בעת פעולתם הכוללת של אלה מכוחות הנפש שהינם ספונטניים ולא רצוניים, ושבהם אין כל יחס בין המאמץ הנדרש, לבין פעולת ההנאה. זהו מצב המאפשר את ייצורה של שלמות המעוררת הנאה נעלה, ובה מוסר גם כל חלק כשלעצמו הנאה נבדלת ומודעת; ומכאן ההגדרה, שאני מקווה כי עתה הנה מובנת, כי השירה, או נכון יותר, השיר, הוא סוג יצירה המנוגד למדע, כמי שמטרתו היא הנאה תבונית, וכמי שמשיג את מטרתו על ידי השימוש בלשון הטבעית לנו, במצב של התרגשות - אולם נבדל הוא מסוגים אחרים של יצירה, שלא נשללו על ידי אמת-המידה הקודמת, בכך שהוא מתיר הנאה מן השלם, בסמיכות להנאה מודעת מן החלקים המרכיבים אותו - וששלמותו מתבטאת בכך שכל חלק ממנו מוסר את מרב ההנאה המיידית בהתאמה למרב ההנאה הכוללת מן היצירה בשלמותה. הדבר משתנה, כמובן, בסוגי השירה השונים; וזהר זה של שורות מסוימות, שיהיה ראוי להערצה באלגיה נלהבת או בסאטירה קצרה וזועמת, יהווה מגרעת והוכחה לטעם מתועב בטרגדיה או בפואמה אפית.

אגב, ראוי לציין כי מילטון רמז בשלוש מלים מקריות לכל אשר אני, בצעד מדוד תחילה, המחויב למען תהיה ההבנה ברורה יותר, התאמצתי לפתח לכדי הגדרה מדויקת והולמת בקפדנות. בדברו על שירה אומר מילטון, כבמאמר מוסגר: "שהיא פשוטה, חושנית, מתאווה". מה נורא הוא כוחן של מלים! - תכופות מטילות הן אימה בהשלכותיהן בעודן מורגשות בלבד, לא מובנות; אולם נורא מכל הוא כאשר הן מורגשות ומובנות גם יחד! - לו רק היו שלוש המילים הספורות הללו מובנות כהלכה על ידי הקוראים בכללם, ונותרות בזיכרונם, הרי לא רק שספרייה שלמה של שירה מזויפת היתה נמנעת מהתקיים, או גוועת טרם בואה לעולם, אלא שתחתיה היה מזונו המצוי של האינטלקט מורכב מיצירות שהן מצוינות באמת, ומסוגלות להרחיב את ההבנה, לחמם ולטהר את הלב, ולזרוע במרכז ההוויה כולה את זרעיהן של פעולות אציליות ואנושיות.

כי התנאי הראשון, פשטות - בעוד שמצד אחד הוא מבחין בין השירה לבין תהליכיו המפרכים של המדע, הוא עמל לקראת יעד שטרם נכבש, ומניח כי הקורא יתקדם בקלות בדרך חלקה ומוגמרת, כשנחלים מפכים לצדו, ועצים ופרחים בה ואף מגורי אדם, שיעשו את מסעו מענג, בה-במידה שמטרתו נחשקת, תחת שיתייגע עם החלוצים ויכבוש בכאב את הדרך שבה יטיילו אחרים, - ומצד שני הוא מונע כל העמדת פנים ומוזרות קודרת; - התנאי השני, חושניות, מוודא את קיומה של אותה מסגרת אובייקטיבית, אותה ודאות, אותו עיצוב של דימויים ואף את התאמתם של הדימויים עצמם, שבלעדיהם היתה השירה משוטחת ללא יותר מתרגול בדידקטיקה, או מתאדה לכדי חלומות בהקיץ, ערפיליים וחסרי מחשבה; והתנאי השלישי, התאווה, מוודא כי הן המחשבה והן הדימוי לא יהיו אובייקטיביים בלבד, אלא שלהט האמונה האנושית יעניק לשניהם מחומו ויפיח בהם חיים.

אם נשוב בכל אופן להגדרתנו הקודמת, הרי אופיו הכללי והמובהק מאוד של השיר נובע מן הסגולה השירית עצמה; ואף שהגדרה זו כוללת את כל שעשוי במידה מסוימת של הגינות והתאמה להיקרא שיר (אלא אם מהווה מלה זו אך שם נרדף ועצל ליצירה הכתובה במשקל), עדיין זוהי הגדרה מלאה, צודקת והולמת ולא רק מבדילה, של השירה במובנה הנעלה והייחודי ביותר, כל עוד ההבחנה נובעת מן הסגולה השירית, המקיימת ומעצבת את הרגשות, את המחשבות ואת הדימויים הערים והחיים שבשיר, על ידי אנרגיה נטולת מאמץ, הנובעת מרוחו של המשורר, - על ידי פעילותם הספונטנית של כוח דמיונו ושל נטייתו לדמיון, ועל ידי כל כוח אחר, המגלה עצמו באיזונן, או בהבאתן לידי השלמה זו עם זו, של התכונות המנוגדות או הצורמות זו את זו, זהות עם שוני, תחושת חידוש ורעננות עם מטרות ישנות ומקובלות, ריגוש מעבר לשגור שבו אף סדר מעבר לשגור, שליטה עצמית וביקורתיות ועמן התלהבות ורגשות נסערים, - ואשר, במזגו להרמוניה את הטבעי עם המלאכותי, הוא מכפיף עדיין את האמנות לטבע, את הצורה לחומר, ואת הערצת המשורר לאהדתנו לדימויים, לתשוקות, לדמויות ולאירועים שבשיר (1):

ודאי, אי אפשר, אלא שתהפך

גופים לרוח בסוד הנאצל,

כאש תהפך לאש כל שתחרך,

וכמזון הופך לטבענו עת אכל.

מחמרם הגס תפשט צורותיהם,

ומין תמצית מן הדברים תשרטט,

שלטבעה הנאות תהפכם,

קלים, על כנף מרומה אותם לשאת.

כך תעש, עת מתוך מצב כל פרט

סוגים כוללים תמצה ותלוש,

וכל סוג שלל שמות וגורלות יעט,

מתגנב הוא לרוחנו בעד כל חוש.

1818

(1) מאת ג'ון דייוויס

סמיואל טיילור קולרידג' נולד בדבונשייר שבאנגליה ב-22 באוקטובר 1772 למשפחת כמורה, ומת ב-1834 לאחר חיים סוערים, שהסבל והמצוקה עברו בהם כחוט-השני. אף על פי שהיה אחד מגדולי הרומנטיקנים באנגליה, דומה שמעולם לא הגיע למנוחה ולנחלה. במשך כמה שנים היה מקורב מאוד לוורדסוורת', ואף לאחר שרחקו זה מזה, עדיין נותר ביניהם קשר, עד למותו של קולרידג'. יחסיהם ידעו - מצדו של קולרידג' - הערצה ואף קנאה. בין הבעיות שסבל מהן המשורר היתה התמכרותו לאופיום, שהציקה לו עד למותו. על גדולתו כמשורר תעיד יצירתו הנפלאה, "יורד הים הקשיש", שתורגמה לעברית בידי רות בלומרט וראתה אור בהוצאת "קשב".

בעת שתירגמתי את ספרו, "ביוגרפיה ליטרריה", שהוא, למעשה, תמצית התדיינותו של קולרידג' עם הכתיבה והכותבים, ובו באה לידי ביטוי אף שאיפתו להביט בדברים מנקודת ראות מדעית - שאיפה שגרמה ללא מעט סרבול ונפתלות בכתיבת היצירה, ולאריכות רבה מאוד של משפטיה - נתקלתי באסופת מסות שלו, ואף תירגמתי כמה מהן. אני מביאה כאן את תרגום המסה "על הגדרת השירה", שהיא מיוחדת בעיני, מפני שהמשורר מעמיד במרכזה את הטענה המבריקה שהשירה אינה מנוגדת לפרוזה, אלא למדע. למרות אריכותם ונפתלותם של המשפטים אף כאן, ראויים הדברים, לדעתי, עד מאוד לקריאה.



סמיואל טיילור קולרידג'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו