בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ללא מחר" מאת ויואן דנון | וחוץ מזה מרקיז, הכל בסדר

זהותם של גיבורי היצירה "ללא מחר" מאת ויואן דנון נשארת מעורפלת ועומדת בסתירה למבנה המדויק של הסיפור: יש כאן כללי משחק, והגיבורים הם רק שחקנים

תגובות

ללא מחר

ויואן דנון. תירגם מצרפתית: ראובן מירן. הוצאת נהר ספרים, 85 עמ', 59 שקלים

הספר הדקיק הזה הוא פנינה: במשך יותר מ-200 השנים שחלפו מאז שפורסם מתחרים סופרים ומבקרים על פיענוח השורות רוויות השנינות, התובנות והסמלים המרכיבות את הטקסט המסתורי של הברון דומיניק ויואן דנון, הנמנה עם היצירות הבולטות של הספרות הליברטינית של המאה ה-18 (ספרות שהפנתה עורף למוסכמות ולערכי המוסר של החברה שבה פורסמה והולידה יצירות מופת אחרות דוגמת "יחסים מסוכנים" של שודרלו דה לאקלו). "ללא מחר" פורסם ב-1777 והמחבר המסתורי חתם בראשי התיבות .M.D.G.O.D.R שהתבררו מאוחר יותר כ"M .Denon, Gentilhomme Ordinaire du Roi". תואר זה של אבירות במסדר המלך היה רק אחד מהרבים שבהם התנאה דנון - סופר, מאייר, דיפלומט ואוצר אמנות. רומן קצר זה נתפש עד היום כיצירתו החשובה ביותר.

זהו סיפור פשוט ומסובך בעת ובעונה אחת: עלם צעיר בן 20 הוא מאהבה המאוכזב של "הרוזנת דה...". ערב אחד הוא מבקר באופרה. מאדאם דה ת', ידידתה של הרוזנת היושבת בתא סמוך, פונה אליו במפתיע ומבקשת ממנו להתלוות אליה אחרי ההצגה. הצעיר מופתע שכן הוא יודע שלמאדאם דה ת' יש מאהב משלה, "המרקיז", גם הוא עלום שם. בלי להבין דבר הוא מוצא עצמו בתוך כרכרה ולאחר נסיעה נעימה בליל קיץ בהיר ומלא הבטחות הם מגיעים לארמונו של הבעל המבוגר והנרגן של מאדאם דה ת'.

הצעיר אינו יודע שבני הזוג מצויים בעיצומו של משבר ומתנהגים זה אל זה כזרים, אף כי הבעל מנסה לפייס את אשתו. אחרי סעודת הערב משאיר אותם הבעל לבדם ללילה שיהיה למסע ארוטי מלא תהפוכות, כיאה לאותן הרפתקאות ליברטיניות המאפיינות את התקופה. עם עלות השחר הם נפרדים, ובצאתו לגן הארמון נתקל הצעיר להפתעתו ב"מרקיז", מאהבה של מאדאם דה ת'. רק אז מתבררת לו סיבת ההזמנה לארמון: תפקידו היה להסיט את חשדות הבעל המקורנן מהמאהב האמיתי ולשמש כיסוי למאדאם דה ת'. באופן לא מתוכנן נהפך הלילה להרפתקה ארוטית קסומה וכעת נשלח העלם התמים, שרכש עוד קצת ניסיון חיים, בחזרה לפאריס בכרכרה של המרקיז, שאינו יודע כי באותו לילה הוא נהפך למקורנן בעצמו.

מסע החיזורים העומד במרכז העלילה הוא יצירת מופת כשכל אחד מהגיבורים משחק את תפקידו ויודע להסוות את כוונותיו באמצעות הצהרות שסותרות את האמת. אותה התנהגות "ליברטינית" משוחררת מכל כפייה דתית ומוסרית, שהעמידה את הכיבוש הארוטי וההנאה בראש סולם העדיפויות, לא ביטאה בהכרח קלות דעת וספונטניות. על פי רוב, מדובר היה במהלכים מתוכננים בקפידה ובקור רוח המיועדים להבטיח לא רק הנאה גופנית, אלא גם הפגנת כוח ושליטה על האחר. לא בכדי היה דה לאקלו איש צבא ומתמטיקאי, שיצר את עלילת "יחסים מסוכנים" כמו מכונה מורכבת הפועלת בהתאמה מושלמת.

גם דנון בונה את סיפורו על פי סכימה מדויקת המחלקת את מסע החיזורים הלילי של "ללא מחר" לשלושה שלבים, הממוקמים בשלושה אתרי התרחשות. כל אתר מסמל שלב שונה במסע הארוטי: תחילה מטיילים שני הנאהבים בשבילי גן הארמון ונחים על תלולית דשא, שם הם נענים כביכול לקול ההיגיון ומחליטים לקטוע את מה שרק התחיל; לאחר מכן הם מתעלסים במקדש האהבה - ביתן שנבנה ליד אגם באחוזה; ולאחר סערת התשוקה עוברים לשלב השלישי, לאפיזודה מינית בשלה יותר אך גם צינית למדי, שמתחוללת בתוך קיטון דמוי מערה ומכוסה במראות, בתוך דירתה של הגברת. קיטון זה עוצב על ידי הבעל במיוחד כדי לזכות מחדש בחסדי אשתו ומכאן אפשר ללמוד על ההנאה הצינית של המאהבים מהבגידה הכפולה בבני זוגם.

מאדאם דה ת', בדומה למרקיזה דה מרטייל, הגיבורה הפמיניסטית של "יחסים מסוכנים", מנהלת את המשחק, מכתיבה את הכללים, מחליטה על המהלכים ומובילה את הגבר הנענה ברצון לתשוקותיה. הגיבורים הליברטיניים מתנהגים באופן משוחרר, נענים לדחפיהם הגופניים ומוצאים חשיבות ערכית בהנאה הפיסית שאין לבלום אותה, אלא יש לייפות אותה ולהקנות לה מסגרת אסתטית מתאימה. זהותם של הגיבורים (מאדאם דה ת', "הרוזנת", "המרקיז") נשארת מעורפלת ועומדת בסתירה למבנה המדויק של הסיפור: יש כאן כללי משחק, והגיבורים הם רק שחקנים.

"ללא מחר" העניק השראה ליצירות רבות: תסריט סרטו היפהפה של לואי מאל "הנאהבים" מ-1958, שבו מגלמת ז'אן מורו את מאדאם דה ת', נכתב על פי הרומן. "ההנאה שבאטיות", ספרו של מילן קונדרה מ-1993, מעמיד את סיפור "ללא מחר" כמשל לאמנות הכיבוש וההנאה, ואילו ההוגה הצרפתי פיליפ סולרס בספרו "Le Chevalier Du Louvre" מהלל את דנון ואת הזרם הליברטיני, שהוא רואה בו פילוסופיה חברתית ודרך חיים.

לדנון עצמו היה סיפור חיים מרתק: במשך 78 שנות חייו הוא ניצב בנקודות מפתח היסטוריות. כבר בצעירותו בחצר המלך לואי ה-15 מונה לאוצר אוסף המדליות המלכותי וקיבל תואר אצולה. מאוחר יותר שימש דיפלומט בסנט פטרבורג, בשווייץ ובאיטליה אך ב-1789, בעת שהיה בוונציה, תמך במהפכה הצרפתית שהתחוללה בארצו, נחשד בריגול ושב למולדתו. את המהפכה שרד בהצלחה ואף הוכתר על ידי רובספייר כ"אמן הרפובליקה" ולאחר הוצאתו להורג של פטרונו התקרב לחוגים של הגנרל הצעיר בונפרטה. הוא התלווה אליו במסעו המפורסם למצרים, גילה את אוצרות התרבות המצרית העתיקה ודאג "להעביר" חלק מהן לפאריס.

ויואן דנון נכנס להיסטוריה לא רק בזכות "ללא מחר" אלא גם בזכות היותו מייסד מוזיאון הלובר בפאריס, שבו אוצרות ש"הועברו" אליו מכל רחבי העולם. עד היום מתנוסס שמו מעל הכניסה הישנה של המוזיאון (מול פירמידת הזכוכית, באגף הימני הקרוי "אגף דנון").

Point de Lendemain / Vivant Denon



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו