בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הו שמש נשקפת מעל ומשקפת על רומא שלך

אלגיה 17 מתוך "האלגיות הרומיות". תירגם מגרמנית שמעון זנדבנק

תגובות

לעולם לא הייתי נגרר בעקבות קיסר לבריטניה,

אך לבית-המרזח היה פלורוס סוחבני בלי קשי.

כי שנואים עלי ערפלי הצפון הנוגה

פי אלף מנחיל פרעושים דרומיים נמרצים.

וברוכים פי מאה תהיו לי אתן, מסבאות,

שבני רומא השכילו לקרא לכן אוסטריות,

כי בכן נגלתה לי היום ילדתי, ונלוה לה

הדוד, שכדי לראותני הערימה עליו גם היום.

כאן עמד שלחננו, מוקף גרמנים גם הפעם,

ושם התישבה הילדה במקום עם אמה,

הזיזה כסאה שוב ושוב כדי שאוכל

לראות את מחצית פניה וחלקת צוארה.

הרימה קולה יותר מנשות רומא, הרימה

בקבוק, פזלה לעברי, מזגה, פספסה את הכוס.

היין נשפך; היא צירה באצבע נחמדת

טבעות על גליון השלחן שנרטב מן היין;

שרטטה את שמותינו שזורים זה בזה; נעצתי

עינים באצבע; והיא, אין ספק, שמה לב.

לבסוף צירה בחטף חמש נוסח רומי

וקוקז לפניו. אך ראיתי, מיד שרבטה

עגולים-עגולים למחק את כל הכתוב שם -

אבל ה"ארבע" הנפלא נחקק בעיני.

נשארתי יושב מכה אלם, נושך בשפתי היוקדת,

ספק מלצון ספק מתשוקה, עד זוב דם.

ארכה השעה עד הלילה! וארבע שעות בנוסף לה!

הו שמש נשקפת מעל ומשקפת על רומא שלך,

לא ראית, לא תראי, מראות מרהיבים שכאלה -

כנבואת הורציוס כהנך בעים רוחו.

אך אל תשתהי נא היום, מהרי והסבי

מבטך משבעת ההרים שחברו לה יחדו.

הטי-נא חסדך למשורר, את מנין השעות קצרי-נא

שעיני הציר שותות בצמא את יפין.

יוקדת, העיפי מבט אחרון בבתי הפאר,

בכפות, עמודים וגבהי אובליסקים רמים;

זנקי למצולות הים ולבקר תשכימי

לראות אותו מחזה אלהי שראית מעולם.

אותם החופים הלחים, מגדלי הסוף מני קדם,

גבהים מוצלים בצל אילנות אפלולי.

תחלה נראו שם סכות מועטות, אך לפתע

ראית את השטח הומה שודדים עליזים.

הם הביאו לשם את שללם ורכזו אותו יחד,

כל שאר העולם לא היה עוד שוה במבט.

ראית שם תבל מתהוה, ואחר כך תבל נהרסת,

ומבין חרבות קם עולם גדול אולי עוד יותר.

כדי שלארך ימים מואר באורך אראנו -

לו יטוה הגורל לאטו את החוט של חיי!

אך לואי תחפז ותבוא השעה היעודה!

הו אשר! הנה היא! - לא, לא, היא השעה שלש!

כך, הו מוזות שלי, בזכותכן מתקצרות השעות

שהפרידו ביני ובין אהובת לבבי.

שלום, אני רץ. בכבודכן, אין ספק, לא פגעתי:

לעולם תעניקו את זכות הבכורה לאמור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו