בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליד מחסני הדגים

תירגמה מאנגלית רות אלמוג

תגובות

אף כי הערב צונן,

יושב למטה איש זקן,

ליד אחד ממחסני הדגים, ומטליא רשת.

צבע הרשת כהה, חום-אדמדם,

והיא כמעט נבלעת בעלטה.

והבכיר שלו בלוי וממרטט.

האויר מעלה ריח כה חריף של דגי בקלה

עד שהאף מתחיל לזוב והעינים דומעות.

לחמשת מחסני הדגים יש גגות משפעים מחדדים

וגמלות צרות מחזקות במסמרים

שמטפסות בשפוע כלפי חדרי האחסון אשר בגמלונים

כדי שאפשר יהיה לדחף את המריצות מעלה ומטה.

הכל מכסף: משטח פני הים האטום הכבד,

התופח לאט כמתכון לעלות על גדותיו,

אבל בעל שקיפות ברורה הוא

גון הכסף של הספסלים,

של קדרות הסרטנים והתרנים, המפזרים

בין סלעי הפרא המחרצים

כבנינים הקטנים הישנים, שעל קירותיהם הפונים ימה

גדלה טחבית ירקרקה.

גיגיות הדגים הגדולות מכסות כליל

שכבות של קשקשי מליחים יפים

וכך מצפות גם המריצות

שריון נוצץ צהבהב,

עם זבובים קטנים נוצצים שזוחלים עליו.

במעלה המדרון הקטן שמאחורי הבתים

משבץ בהתזה דלילה זוהרת של עשב,

מנוף עתיק עשוי עץ,

סדוק, עם שתי ידיות ארכות שהלבינו,

וכמה כתמים עגומים כמו דם יבש

במקום שהחלידה עבודת-הברזל.

הזקן מקבל מידי סיגריה "לקי סטריק".

הוא היה ידיד של סבי.

אנחנו משוחחים על הדלדלות האכלוסין

על בקלה ועל מליחים

שעה שהוא ממתין לבוא ספינת המליחים.

על מקטרנו ועל האגודל קשוטי מתכת.

בסכין השחרה הזאת שתערה

כמעט נשחק, הוא קרצף את הקשקשים,

עקר היפי, מדגים אינספור.

למטה, על קו המים, במקום

שם פורקים את הספינות במעלה הכבש הארך

היורד אל המים, גזעי עצים כסופים

דקים מנחים אפקית

לארך האבנים האפרות, מטה מטה

במרוחים של ארבע או חמש רגלים.

מצולה קרה, חשוכה ושקופה לחלוטין,

יסוד ששום בן תמותה אינו יכל לשאת,

אף לא דג או כלב-ים... ובמיחד לא כלב-ים אחד

שראיתי כאן ערב-ערב.

הוא גלה בי סקרנות. הוא התענין במוסיקה;

וכמוני האמין בהתמזגות מחלטת,

לכן שרתי לו מזמורים בפטיסטיים.

גם שרתי "מצודה גאיונה הוא אדוננו".

הוא הזדקף במים והביט בי

בעקשנות, מניע קלות את ראשו.

אחר-כך היה נעלם, ושב מגיח

כמעט באותה נקדה בדיוק, במעין משיכת כתף

כמו בנגוד לרצונו.

מצולה קרה, חשוכה ושקופה לחלוטין

מי הקרח השקופים האפרים... מאחור, מאחורינו.

מתחילים האשוחים הגבוהים הכבודים.

כחלחלים, מחברים בצלליהם,

נצבים מיליון עצי חג-המולד

מצפים לחג. המים נראים מתוחים

מעל לאבנים העגלות האפרות והכחלות-אפרות,

הייתי רואה זאת שוב ושוב, אותו ים, אותה

התערסלות קלה אדישה מעל לאבנים,

חפשי וקפוא מעל לאבנים,

מעל לאבנים ומעל לעולם.

אם תטבל בו את ידך

אמתך תכאב מיד,

עצמותיך תתחלנה לכאב וידך תבער

כמו היו המים גלגול של אש

הנזונה מאבנים ובוערת בלהבה אפרה כהה.

אם תטעם אותם, יהיו מרים תחלה,

אחר כך מלוחים, לבסוף תכוה לשונך.

דומה הדבר לאפן שבו אנו מדמים את הידיעה:

אפלה, שקופה, רוגשת, חפשיה לחלוטין,

נשאבת מן הפה הקר והקשה

של העולם, נגזרת משדי הסלע

גואה ונסוגה לעד, ומכיון

שידיעתנו היא היסטורית שופעת ונוסקת.

***אליזבת בישופ, מן הגדולות שבמשוררי ארצות הברית, נולדה ב-1911 בווסטר, מסצ'וסטס, למשפחה אמידה. אביה מת כשהיתה בת שמונה חודשים, ובהיותה בת חמש אושפזה בבית חולים לחולי נפש. היא גדלה אצל סבתה, אם אמה, בנובה סקושה (קנדה). השיר לעיל קשור בזיכרונות הילדות שלה משם.

בישופ למדה בוואסר קולג' היוקרתי עם המשוררת לעתיד מריאן רוקאייזר, הסופרת לעתיד מרי מקארתי ועם האחיות אלינור ויוניס קלרק. גם אלינור היתה לסופרת. עוד בזמן לימודיה קשרה קשר עם המשוררת מריאן מור, שהיתה מעין מדריכה שלה וטיפחה אותה.

בישופ לא הרבתה לכתוב. הדייקנות והשכלול היו בעיניה חשובים מעל לכל. היא לא כתבה שירה אישית חושפנית, אבל היה לה קול מפתה ואינטימי כשכתבה על נופים, מקומות ומצבים. בשירה ביקשה דייקנות, ספונטניות ומיסתורין. היא מתה ב-1979.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו