בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מלך, חבר טוב

שתי תנועות רוחניות יהודיות חדשות - אחת מבית המדרש של ברסלב והשנייה קבלית - מתמודדות עם חוסר החיבה לקיום מצוות. שתיהן מציעות פתרון שמזמין אותנו לקשר אישי ופנימי עם האל, ושתיהן מפתחות היסטוריה אלטרנטיבית כדי להעניק לפתרון שלהן ארשת אותנטית

תגובות

גאולה זקוקה להיסטוריה. אם לא נדע כמה רע היה, לא נוכל להעריך את הישועה שזכינו בה. ביצור החוק או המושיע שלנו עומד על כלונסאות העשויות מדברי הימים, והרי מצוות ההגדה של פסח מבוססת על האמת הזאת. מלאך ההיסטוריה לא רק מתקדם ופניו אל העבר; העובדה שפניו אל העבר היא שמאפשרת לו להתקדם. העבר שלנו בונה לנו את ההווה.

אולם מה קורה אם הסדר הנוכחי לא נראה גאול מספיק, ואנו נדרשים לגאולה נוספת? או אז עולה הצורך גם בהיסטוריה נוספת, כלומר שכתובה של ההיסטוריה ויציקתה לתבניות שייתנו לה צורה שימושית יותר. מהלך שכזה נקטה הנצרות, שפירשה מחדש את התורה כפרפיגורציה המעידה על אמיתות ההתגלות של משיחה. גם מוחמד שיכתב לא מעט היסטוריה כאשר הוא ניגש למלאכת הרכבת האסלאם. בעידן הזה, כשסביבנו עולות ופורחות תנועות רוחניות חדשות, צפוי שניפגש עם נראטיבים היסטוריים חדשים.

נתבונן בשתי תנועות שכאלה: הזרם הברסלבי של הרב ארז משה דורון, ותנועת הקבלה של הרב מיכאל לייטמן. בחינה קרובה מאפשרת לראות כיצד כל אחת מהן מספרת את סיפור יציאת מצרים הפרטי שלה.

הרב ארז משה דורון הוא הידוע מבין רבני ברסלב הפונים אל ההמונים, ואחד הפופולריזטורים הגדולים של תורתו של ר' נחמן. דורון חזר בתשובה אחרי שירותו הצבאי, גילה את ברסלב, וכעשור מאוחר יותר הוציא בהוצאה עצמית את ספרו הראשון, "נתיב לא ידעו עיט", העוסק בצורה מקיפה בהתבודדות הברסלבית. עד היום כבר פירסם למעלה מעשרים ספרים, והוא עומד בראש ארגון "לב הדברים", העוסק, על פי אתר הארגון, "בהעברת סדנאות ושיעורים בארץ ובעולם במשנתו של רבי נחמן". דורון מעיד על עצמו שנהפך "לכתובת לשאלות בנוגע להתבודדות".

נראה שההתבודדות היא אכן עיקר הדרך הרוחנית בעיני דורון. ההתבודדות היתה כמובן מרכזית מאוד גם בעיני ר' נחמן. הצדיק מברסלב דרש מכל אחד מחסידיו להתבודד לפחות שעה ביום, ובתוך כך "ישפוך את נפשו" לפני הקב"ה וישוחח עמו כאילו הוא חברו הטוב. במקרים מסוימים היתה ההתבודדות פרקטיקה מיסטית רבת עוצמה לר' נחמן, וכלי מרכזי לגאולה הפרטית של החסיד.

גם בעיני הרב דורון ההתבודדות היא כלי המוביל לגאולה, הן פרטית והן כללית. מאחר שממילא אנחנו ב"עקבתא דמשיחא", כלומר ב"דורות האחרונים סמוך לבואו" של המשיח, מוטלת עלינו העבודה שתביא את הגאולה. עבודה זו היא תפילה. התפילה מבוצעת בשלמותה בהתבודדות, דבר שדורון מביא לגביו ראיות ממקורות יהודיים שונים, רק כדי לקבוע שהיה זה ר' נחמן שלימד את זו "יותר מכל גדולי הדורות שנזכרו".

אלא שלא סתם לימד זאת ר' נחמן, וכאן אנחנו מגיעים לחידוש ההיסטורי של הרב דורון. על פי ההיסטוריוסופיה הדורונית חלו בעולם שינויים רוחניים קיצוניים במאתיים השנים האחרונות, שינויים שהולידו את הצורך בתורתו של ר' נחמן. בספרו "גבול הקדושה" מתאר דורון תהליך היסטורי של שינוי דרמטי בצורת האמונה היהודית. בעוד שבעבר עבדו היהודים את האל כמלך, כיום, יחסים שבנויים בצורה היררכית אינם קורצים לנו, ואף נראים מעוותים.

זה לא קרה במקרה: "יש בעולם כוח שנקרא ?היכלי התמורות'. אפשר לתאר זאת בצורה ציורית כמו רשת של קורי עכביש בלתי נראית המקיפה את כל כדור הארץ, או לחלופין, את הלב של כל אחד. (...) כדרכם להרוס ולקלקל כל דבר שבקדושה, בנו אותם כוחות מיסטיים מערכת שלמה של תפישת עולם (...) שבעקבותיהן התחלנו לתפוש גם את אלוקים, מלך מלכי המלכים, כקר ומנוכר, מאיים, ולעתים קרובות גם אכזרי וגרוע מזה. (...) היכלי התמורות השיגו את מטרתם המרושעת וניתקו אותנו מן הבורא".

בעיני ר' נחמן, "היכלי התמורות" הוא מושג המתאר מצב תודעתי הדומה להשגה רוחנית, אבל נמוך ממנה. דורון סבור כי אלה נהפכו לכוח מטאפיסי מרושע, אותו כוח שגרם לתהליכי האינדיבידואליזציה והדמוקרטיזציה, שבעקבותיהם נראית לנו המלוכה כמנוגדת להיגיון ולרווחה הכללית. כניסתו של אותו כוח קלוקל יצרה את הצורך בגואל חדש: "אבל אז קרה משהו. לפני כמאתיים שנה הגיע לעולם רבי נחמן מברסלב. הוא הכיר את תעלולי ?היכלי התמורות' והציג בפנינו לבוש אחר של הבורא: ?חבר טוב אמיתי'".

שלא כמו שמירת המצוות השגרתית, שבה כפופים היהודים לחוק כנתינים לפני מלכם, ההתבודדות היא ההזדמנות לדבר עם האלוהים כחבר קרוב. לכן ההתבודדות היא הפרקטיקה הדתית המתאימה לתקופתנו, שכן היא מתחמקת מההשפעות הרעות של "היכלי התמורות" ומחדשת את הקשר לאל. בשפה פשוטה, ההתבודדות הברסלבית עונה על הצורך של המחפשים הרוחניים היום לקשר ישיר, אינטימי וחווייתי, עם האל.

בצורך הזה מכירים גם בתנועת הקבלה של הרב מיכאל לייטמן, "בני ברוך", אשר מונה עשרות אלפי חברים והיא ללא ספק התנועה הדתית החדשה הגדולה בארץ. אם הרב דורון שייך לסוגה הברסלבית, הרי ש"בני ברוך" שייכת לז'אנר קבלת הפופ, כלומר אותן תנועות שמתרגמות, תוך דילול ניכר על פי רוב, ממדים מתורת הקבלה לשפה השגורה בפי ההמונים. כמו רבות בקבוצה זו, "בני ברוך" מסתמכת על קבלת הרב יהודה אשלג, שבמחצית הראשונה של המאה העשרים שילב בין קבלת האר"י לרעיונות רומנטיים ומרקסיסטיים כדי לרקום את תורתו הקבלית המיוחדת.

לימוד קבלת אשלג מחליף בתנועה זו את ההתבודדות. כפי שההתבודדות מאפשרת לפי הזרם הברסלבי של דורון גישה ישירה ואישית אל האל, הקבלה מאפשרת לחברים ב"בני ברוך" דרך "רוחנית", דהיינו נטולת מצוות, אל הגאולה. לשון אחר, שתי התנועות מתמודדות עם חוסר החן המובנה בקיום מצוות כיום, וכל אחת מהן מקדמת את השיטה הייחודית לה לצורך יצירת נתיב אלטרנטיבי לאלוהות. וכפי שסלילת הנתיב הזה דרשה מהרב ארז משה דורון את פיתוחה של היסטוריה מיתולוגית חדשה לעם היהודי, כך גם במקרה של "בני ברוך" נוכל למצוא נראטיב היסטורי שלא הכרנו בעבר.

בעיני מנהיגה של "בני ברוך", הרב מיכאל לייטמן, היה אברהם המקובל הראשון, ותלמידיו הם ראשוני בני ישראל. "אברהם לקח את תלמידיו מבבל והוביל אותם לארץ כנען. הוא בנה מהם קבוצת מקובלים, שהמשיכה להתקיים עד לחורבן בית המקדש".

בספר "נפגשים עם קבלה" מסביר לייטמן ש"עד לחורבן הבית חי כל עם ישראל מתוך הרגשה רוחנית. (...) אלא שלאחר חורבן בית ראשון זה החל להיגמר, ובתקופת בית שני נפסק לחלוטין. אז כולם נפלו לגשמיות. (...) על כן נותרו לנו רק אותם סימנים חיצוניים". הסימנים החיצוניים האלה הם המצוות: "הבעיה היא שהדת החליפה את חוכמת הקבלה לאחר חורבן בית המקדש, כשעם ישראל נפל מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית, ומה שנשאר לו כזכר לפעולות הרוחניות הקודמות זה רק לקיים את הפעולות הפיסיות, כמסורת".

לכן עלינו לחזור אל הקבלה. לייטמן מסביר שעלינו להוסיף לדת שלנו את "עבודת ה'" האמיתית, שהיא "העבודה הפנימית של האדם", וזו כמובן מובאת בכתבי הקבלה. כיום יש ליהודים הזדמנות חדשה לעשות כן מפני שמצד אחד הם במדינה משלהם, ומצד שני אומות העולם עברו התפתחות ניכרת שבעקבותיה הן מוכנות לראשונה ללמוד מהם. אם אכן יעשו כך הרי ש"לא יישאר מקום לדתות", מפני שהכל יבינו שהקבלה מבטאת את הפנימיות האותנטית שלהן ממילא.

הן דורון והן לייטמן מתמודדים עם חוסר החיבה של רוב היהודים כיום כלפי המצוות. שניהם מציעים פתרון שמזמין אותנו לקשר אישי ופנימי יותר עם האל. כדי להעניק לפתרון שלהם ארשת אותנטית, מפתחים שניהם היסטוריה אלטרנטיבית, המובילה אותנו בהכרח אל הדרך שהם מציעים.

בבלוג שלו כותב הרב לייטמן כי "האדם אינו יכול להשיג את התיקון מבלי להבין כיצד ומדוע הדברים התרחשו בהיסטוריה", וזו אכן הנקודה המרכזית. היסטוריה וגאולה קשורות בקשר עמוק. לא בכדי הפך הרעיון המשיחי מרכזי ביהדות, האובססיבית לזיכרון. סיפור ההיסטוריה הוא שנותן תוקף לגאולה העתידה לבוא ונותן כוח לפרקטיקה הדתית המסוימת שמספר הסיפור חפץ ביקרה. כפי שההגדה של פסח מעמידה אותנו מול הר סיני, הנראטיב ההיסטורי של הרבנים דורון ולייטמן מציב מולנו את ההתבודדות או את הקבלה האשלגית, כל אחת מהן כשיטה בלעדית לחולל גאולה המותאמת במיוחד לזמן הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו