בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סודו של ורסס

תגובות

הפרופסור שמואל ורסס, שהלך לעולמו בירושלים ב-18 באוקטובר 2010, בשנתו ה-96, היה לא רק בכיר החוקרים של הספרות העברית אלא גם האהוב שבהם. "מדוע אהבנו כל כך את פרופ' ורסס, מדוע אהבנו אותו יותר משנה לשנה?" שאל תלמידו פרופ' דן לאור בדברי ההספד המרגשים שנשא בלווייתו, והשיב: "לגבינו, ילידי הארץ וגידוליה, היה ורסס גשר איתן ומוצק המחבר בינינו לבין תרבות האבות (...) ורסס היה נדיב, נדיב מאין כמוהו, הוא התחלק בידע שלו עם אחרים, הוא ענה על כל השאלות, הוא סיפר לך בפרוטרוט על כל מה שרצית לשמוע, מעולם לא הסתיר מתחת לשולחן משהו שרצית בו".

אכן נכונים הדברים, ורבים יוכלו להעיד על אמיתותם. אולם היה תחום אחד שעליו ורסס לא נטה לדבר, והוא - פרשת חייו שלו, ובמיוחד קורותיו לפני שעשה את המעשה הנועז ועזב את ביתו ומשפחתו ועירו וקם ועלה לבדו לירושלים ב-1935, בן עשרים, להיות בין שומעי לקחו של הפרופסור יוסף קלוזנר בחוג לספרות עברית על הר הצופים. "הייתי שרוי אז בעולמות אחרים", נהג להפטיר אמירה סתומה כאשר נשאל על שנות הצמיחה שלו בווילנה, היא ירושלים דליטא.

רק בשעות רצון נדירות נעתר להעלות זיכרונות מבית הוריו ומחייו כילד וכנער בווילנה. הוא תיאר, למשל, כיצד נתלו על קיר חדרו בילדותו תמונות דיוקן של סופרי ההשכלה העברים בני ליטא, ובראשם אברהם מאפו, או כיצד נטל עמו בעלותו ארצה את ספר שיריו של ביאליק ביידיש, מתנת בר מצווה מדודתו האהובה, שנותרה בידו כל חייו כאחת המזכרות היחידות ממשפחתו הענפה שנספתה כעבור שנים ספורות. אולם גם בהזדמנויות נבחרות אלו נמנע ורסס מלחשוף את עומקה והיקפה של זיקתו לתרבות יידיש, שהיא - ולא התרבות העברית - היתה סביבת גידולו העיקרית. הוא קיבל חינוך יידי מעמיק ב"רעאלגימנאזיע" המהוללת של וילנה, ומגיל 14 עד 19 עבד כמתנדב בייוו"א, מכון המחקר הנודע ליידיש, הממשיך לפעול כיום בניו יורק. באותן שנים עשה ורסס ניסיונות ראשונים בכתיבה ספרותית, אף הם ביידיש, ופרסם רשימות וסיפורים בעיתונות יידיש בווילנה ובוורשה.

חודשים אחדים לפני מותו גילה ורסס "בסוד" לחוקר הצעיר יונתן מאיר, שליווה אותו במסירות בשנותיו האחרונות והיה קרוב אליו, כי שניים מן הסיפורים האלה נדפסו בשבועון ספרותי בוורשה תחת שם העט "א יונגער". מכאן קצרה היתה הדרך לאיתורם באמצעות המפתח הממוחשב לעיתונות יידיש, שהוכן בספרייה הלאומית, ומשמש כיום כלי עזר ראשון במעלה לכל חוקר ומתעניין.

אחד הסיפורים האלה, "פארשטערטע יוגנט" (נעורים שהופרו), מתפרסם להלן בתרגום לעברית. הוא נדפס ב"וואכנשריפט פאר ליטעראטור, קונסט און קולטור" (שבועון לספרות, אמנות ותרבות) ב-2 באוגוסט 1934. הסיפור השני, "דער איבערגאנג" (המעבר) פורסם באותה אכסניה ב-4 ביולי 1935, בסמוך לעלייתו ארצה. בסיפורים מתוארים שני מסלולי חיים מנוגדים. "נעורים שהופרו" הוא סיפור של ירידה מדחי אל דחי מחמת מצוקה כלכלית. גיבורו, הנער השואף להשיג תעודת בגרות, מאבד בהדרגה את מקורות פרנסתו - לא מעט בשל אישיותו הגאה והמרדנית - עד שהוא מושלך מחדרו השכור ומן הגימנסיה, ומוצא עצמו מול מבוי סתום, ולא נותר לו אלא למרר בבכי. גיבור הסיפור השני הוא בן עשירים הגדל באווירה של עזובה רגשית, אחרי שאמו אושפזה במוסד לחולי נפש ואביו שקוע בעסקיו. בסיומו של מהלך רב תהפוכות הוא מוצא את אושרו הרוחני בבית הספר היידי, בחברתם של בני עניים, ולא בביתו המפואר והשומם.

אף ששני הסיפורים עוסקים בנערים שואפי השכלה, הם אינם אוטוביוגרפיים, ומן הסתם הם ניזונים מדמויות שראה ורסס בסביבתו הקרובה. היום ראוי לקרוא בהם בעיקר בזכות כשרון התיאור הפלסטי של המחבר הצעיר, המנומר בניצוצות של הומור גרוטסקי. כיכר הלחם הפוזלת אל קוניה המיועדים, התלמידים הנהפכים לספרות על פי שיעור שכר הלימוד שהם משלמים, המורה הפולני למתימטיקה הקוצב את מלותיו במשורה כקמצן את מטבעותיו - אלה ועוד מעידים על כשרון תיאור והתבוננות שאינו מוטל בספק.

נראה כי הכרעתו של שמואל ורסס לעלות לארץ ישראל קיפלה בתוכה הכרעה פנימית נוספת - לנטוש את מסלול היצירה הספרותית באבו לטובת המחקר, שכן מאז ואילך לא הוסיף, ככל שאנו יודעים, לכתוב פרוזה אמנותית. אולי אבד לנו בכך סופר בעל ערך, אבל ניתן בהחלט להתנחם במדף המפואר של ספרי העיון שהותיר לנו כאוצר נפלא של נכסי רוח בני קיימא.

תודתי נתונה לד"ר יונתן מאיר על איתור הסיפור, ולאמי לילה הולצמן על תרגומו לעברית המוגש להלן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו