בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנס הספרותי של גרמניה: אנתולוגיה של "חבורת 47"

תירגם וערך אשר רייך

תגובות

"שעת האפס" של התרבות הגרמנית המתחדשת היא 8 במאי 1945, יום כניעתה של גרמניה הנאצית לכוחות בעלות הברית. אז נחשפה מתוך ההריסות לעולם חברה שסועה, כלכלה הרוסה ותרבות מתה. "ארצם של המשוררים והפילוסופים" היתה לתל חורבות רוחני. עם המפלה הגרמנית שבו אליה כמה מן המגורשים והגולים, וביניהם סופרים כמו אלפרד דבלין, ארנולד צווייג, אנה זגרס, הרמן קסטן, קרל צוקרמאיר ומאוחר יותר ברטולט ברכט, אבל הם כבר היו קשישים מכדי לפלס דרכים חדשות וזרים לרוחות החדשות שהחלו לנשב בדור החדש.

חבורת 47 מנציחה בשמה את שנת הקמתה: 1947. בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה חשו היוצרים הגרמנים החדשים בריק הספרותי שלאחר החורבן הנאצי. עד מהרה נהפכה החבורה הספרותית לאבן היסוד של השירה והפרוזה. מייסד החבורה היה המסאי הנס ורנר ריכטר, שריכז קבוצת יוצרים צעירה בתחילת דרכה הספרותית. הם התאספו פעמיים-שלוש בשנה באחד הבתים והחלו לקרוא מפרי יצירתם: שירים, סיפורים קצרים או קטע מרומאן. הקבוצה כללה את הסופרים גינטר גראס, אווה יוהנסון, היינריך בל, פטר וייס, מרטין ואלזר, המחזאי רולף הוכהוט, המשוררים גינטר אייך, אילזה אייכינגר, אריך פריד, אינגבורג בכמן, יוהנס בוברובסקי, הנס מגנוס אנצנסברגר, הלמוט הייסנביטל, פאול צלאן, וצעירים יותר כמו פטר רימקורף וכריסטוף מקל, שצורפו בתחילת שנות השישים.

יצירותיהם בשירה, בפרוזה ובתיאטרון, של בני חבורת 47 תרמו לא רק לאקלים תרבותי וחברתי חדש אלא גם ליצירת גרמניה האחרת. הם התמודדו עם עברם וטיהרו את השפה ממקורותיה המיתיים-הטבטוניים. השירה הגרמנית החדשה ידעה להתמקד בריאליה שלאחר מלחמת העולם: חוויות המלחמה, חורבן הערים, הרס המשפחות, ההתרוששות הרוחנית והמוסרית. המגמה שבלטה אצל רוב המשוררים והמספרים היא לכתוב ספרות ריאליסטית, נקייה מכל אידיאולוגיה וחפה מפאתוס ורגשנות.

ריכטר נהג לכנס את הקבוצה במשך יותר משלוש שנים (1947-1950) ולקיים דיונים וקריאת יצירה. זה לא היה טרקלין ספרותי מצוחצח. 24 פגישות התקימו, שבהן עלו שאלות נוקבות על עתידה של מדינתם ולקראת סיום גם קראו היוצרים מיצירותיהם. במקביל נערכו כ-400 קריאות פומביות - עד 1962. הצלחת החבורה היתה "נס ספרותי", בדומה ל"נס הכלכלי" שזירז את שיקומה של גרמניה החדשה והדמוקרטית.

ברשימותיו סיפר ריכטר כי הצעירים שחזרו מן השבי האמינו שעליהם הוטל לעקור משורשיה את המסורת הגרמנית ואת הלאומנות. הם החלו בכך שבדקו את הלשון בקפידה, מתוך כוונה לטהר אותה ממלים לאומניות שהנאצים השתמשו בהן. הם שאפו לחבר את הא"ב של השפה הגרמנית החדשה. עד היום ניכרים עקבותיהם הספרותיים בטקסטים של המשוררים והמספרים הצעירים.

לפנינו עשרה שירים בתרגומי, פרי עטם של המשוררים הבולטים מחבורת 47, בצד שירי בני דורם שהתפרסמו בגרמניה באותן שנים. כמה מהם עדיין חיים ונחשבים כבר ליוצרים קלאסיים במדינתם.

גינתר גראס

רהיטים תחת הרקיע

מי הפך את הספסל בגן?

הנה הוא מוטל כאן ירק, ריק,

מגמגם בארבע רגלים מוכחות,

מחפש את ההוכחה באויר.

שוב להעמיד את הספסל. שוב

לשבת מתחת לקיץ.

לשתות קפה עם דודה, ועוגיות,

לבצע לחם קדש.

לא, זהו קץ הקיץ.

הדודה סובלת מתולעים לבנות.

העוגיות מתפוררות ולא מתאימות

לכלים שקבלנו בירשה.

גם את הקפה אתה שותה

חם מדי בחפזונך ללכת מכאן,

במבטים חשדניים, בוחנים

שמאלה, ימינה ושמאלה.

ספסלי גן שפעם קרסו

עומדים עכשו בריקנותם.

מסמכי סתו, בין שיחי

דמדמנית דוממת, לחה מגשמים.

פרדה באמצע המשפט, בשל ירח.

גינתר גראס, יליד דאנציג-גדנסק, 1927, חתן פרס נובל לספרות, ידוע פחות כמשורר, אך רואה עצמו לדבריו, קודם כל, משורר.

יוהנס בוברובסקי

הנודד

בדמדומים

גועה קול הנהר

בכבדות היערות נושמים,

מתוך רקיע צח צפורים צורחות,

חופי האפל (חופי האפל?) מימי קדם

להבות כוכבים מעל.

חייתי כדרך כל בשר

ושכחתי למנות שערים פתוחים

על הנעולים התדפקתי.

תן לנו כל שער פתוח.

הקורא נצב בזרועות

פשוטות. בוא הנה לשלחן.

ספר: היערות נמים

את צלילי הנהר

חולפים הדגים, הרקיע

מסמיק מלהבות.

יוהנס בוברובסקי היה אחד המשוררים המוערכים ביותר בגרמניה של שנות החמישים והשישים. ספר שיריו הראשון הופיע רק ב-1961. הוא שירת כחייל במלחמת העולם, ובחזית המזרחית נתקל בסבלם של יהודים, שהעניק לו ביטוי בשיריו ובסיפוריו. התגורר במזרח גרמניה ושם גם מת ב-1965.

אריך פריד

בטרם אמות

שוב לדבר

על חם החיים

שמישהו לפחות ידע:

לא חם בעולם

אבל חם יכול להיות.

שוב לדבר על אהבה

בטרם אמות

שמישהו לפחות יגיד:

פעם זה היה

וזה שוב יהיה

שוב לדבר

על אשר ועל תקוה לאשר

שמישהו לפחות ישאל:

מה זה היה

ומתי זה ישוב?

אריך פריד (1921-1988) היה יליד וינה, בן למשפחה יהודית שנמלט מאוסטריה ללונדון לאחר סיפוח מולדתו על ידי גרמניה הנאצית וחי באנגליה עד יום מותו. תירגם שירה ופרוזה מאנגלית לגרמנית.

פטר רימקורף

אנטי איקרוס

אחי החיל, הגבור, המריא לחלל,

למחרת נפל, התרסק ונשרף,

וביום השלישי לא שב לחייו, ז"ל,

ואם תרצה, טפטף נא טפה לעפעף!

אגב: אני רוכש את ביצת קולומבוס

אצל החלבן שלי. אין לי

עיטים ונשרים בקן מחי,

איש אדמה אני, אכר אנכי.

מי יבוא לבכות המראה ומפל אנכי,

של קוף מעופף, מאותת חרדה בחלל?

חסל סדר מיתוס. עש בחלצת וילנד,

ליקה חבובה מרקיבה, במותה הנודע,

אך הדק את הסתימות של שניך,

ימים טובים יותר מבשר לנו העתיד!

חלום אורתופדי בסנדל כנפים נמס,

צרצרים יצאו למרחב והרוח בעקבותיהם:

משב דרומי וכוכב אל כוכב נגרף.

על כירים של גז, תוצרת פרומתאוס,

בשלתי לי מרק. להבה לא המצאתי. לא

חדרתי אל עמק להט ומחשבותי אינן עולות

על שלושה ימים: איך ארויח את לחמי

כדי לחיות אם איני מבין את משמעות חיי.

הבט איך הגולש רוקד בסיר ומי רוצה לקפץ

מעל ראש עצמו? ועכשו יש להוסיף פלפל

ועלי דפנה טריים שנקטפו זה עתה מהמצח.

והדברים שאין להם מחיר לא אשיג!

יליד דורטמונד, 1929, התגורר רוב ימיו בהמבורג, שם מת לפני כשנתיים.

אינגבורג בכמן

מטען קיץ

עמוס מטען הקיץ וכבד,

אנית שמש בנמל נתקעת,

מאחור צויחת השחף מתעתעת.

עמוס מטען הקיץ וכבד,

אנית שמש בנמל נתקעת,

על שפתי הפסל מבצבץ הצחוק

כמין פרשנות מעותת לחק.

אנית שמש בנמל נתקעת,

מאחור צויחת השחף מתעתעת.

מן המערב באה פקדה לצלל,

פקח עינים ואז באור תראה הכל.

מאחור צויחת השחף מתעתעת.

אינגבורג בכמן, ילידת 1926, היא המשוררת הבולטת בשירה האוסטרית. כתבה גם סיפורים ותסכיתים. החלה לפרסם משיריה ב-1949. את שירה האחרון כתבה ב-1967, ומאז ועד מותה ברומא ב-1973 לא כתבה דבר.

גינתר אייך

ספירת מלאי (1945)

זה הכובע שלי, זה המעיל שלי,

כאן כלי הגלוח בנרתיק הבד.

קפסת השמורים, הצלחת שלי,

הכוס שלי, חרטתי שמי לתוך הפח (...)

חרטתי בצפרן הנדירה הזאת

שהסתרתי מכל עין חמדנית.

בתרמילי שוכנים זוגות גרבים

וכמה דברים שלא הראיתי לאיש.

ואני עושה שמוש יעיל בתרמיל: כר

בלילות. ביני לבין האדמה הוא מנח.

עופרת העפרון חביבה עלי מכל: ביום

תכתב שיר שיצרתי בלילה.

זה הפנקס שלי, זהו האהל

זו המגבת, אלה חוטי התפירה.

גינתר אייך היה בין הראשונים שהחלו לפרסם לאחר המלחמה. יליד 1907, למד סינית, היה נשוי למשוררת אילזה אייכינגר. שירתו עשירת הדמיון תרמה להתפתחות הליריקה בגרמניה של שנות החמישים ואילך. שירתו משלבת טבע והיסטוריה, חפצים קטנים ויומיומיים בנסיבות מפתיעות. הוא ידוע כמי שפיתח בתחילת שנות החמישים את אמנות התסכית לרדיו כז'אנר בפני עצמו. מת בזלצבורג ב-1972.

פאול (אנצ'ל) צלאן

ליל כנף

ליל כנף, ממרחקים הגיע

ונמתח לעד

מעל סיד וגיר.

חצץ המתגלגל לתהום.

שלג. ועוד יותר מזה, הלבן.

בלתי מובן,

מה שנראה כמו חום

לצבעוני נחשב ולפרא

שצומח ממלים.

הוא גיר וסיד. גם חצץ

שלג. ועוד יותר מזה, הלבן.

אתה, אתה עצמך:

בעין זרה בקביעות

מתבונןבזה.

יליד צ'רנוביץ, 1920, נמלט ממולדתו כשהרוסים פלשו לאחר המלחמה ומאז חי בפאריס, שם התאבד בטביעה בנהר הסן ב-1970. נחשב לאחד מגדולי המשוררים בלשון הגרמנית, בשל אופי שירתו הטבועה בלשון הרמטית, מהפכנית. עם זאת ידע לאמץ השפעות משירת מלארמה וממשוררי הדאדא והסוריאליסם. היה מיודד עם אינגבורג בכמן והיא שהביאה אותו לחבורת 47.

הלמוט הייסנביטל

טאוטולוגיות

הצל שאני מטיל הוא הצל שאני מטיל

המצב שאליו נקלעתי הוא המצב שאליו נקלעתי

המצב שאליו נקלעתי הוא כן ולא

מצבי מצבי מצב מיחד

קבוצות על קבוצות נעות מעל שטחים ריקים

קבוצות על קבוצות נעות מעל שטחים נקיים

קבוצות על קבוצות נעות מעל לצל שאני מטיל

הצל שאני מטיל הוא הצל שאני מטיל

קבוצות על קבוצות נעות מעל לצל שאני מטיל

ונעלמות

שחר המים ודיקנות האורות

שחר המים ומקריות התגובות

סביבות וסביבות ונופים

נופים שצירתי ונופים שלא צירתי

המקריות של הצל והצבעוניות של הבהירות

צהב אדם צהב-אדם ואדם אדם אדם

סביבים ונופים או

או ו או או

הלמוט הייסנביטל נולד ב-1921 בשלזוויג-הולשטיין. חי לרוב בכפר קטן בצפון גרמניה, לא הרחק ממקום הולדתו. הוא אחד המשוררים הידועים בשירה הקונקרטית בגרמניה, שפירסם גם פרשנויות ספרותיות. הוא הושפע מהשירה הדאדאיסטית וערך ניסויים לשוניים בשיריו.

אילזה אייכינגר

התחלת מקום

אני לא מאמינה בשלום

לא בוטחת בשכנים

בגדרות-ורדים,

בלחישת המלה.

אמנם שמעתי שהם

מניחים את העורות במלכודות,

מטים ספסלים בפרקים בטרם חרף,

צהלותיהם מתעופפות הלאה הלאה

מוכנות כבר לשנה

דרך בתי ספר וכנסיות

עפים ונעלמים

מי שמצפה עוד לסיעות יונים

שנמצאות כאן,

צפיה מעשנת מעל דשא קצוץ?

אילזה אייכינגר, אלמנתו של המשורר הגרמני גינתר אייך, ילידת וינה 1921, וחיה בעשרים השנים האחרונות בפרנקפורט, פירסמה כמה ספרי שירה, רומאן, קובץ סיפורים ותסכיתים רבים. אחת המשוררות הבולטות בשירה הגרמנית. תחילת פרסומה כמשוררת החל כשהתחברה לקבוצת 47.

הנס מגנוס אנצנסברגר

פטישיסט

תמיד רק

על הפלומה הזו

הוא הוגה בלילה

קטן

מכף יד והלאה

הוא הוגה

על לא כלום

שום דבר אחר

קים כאן

מלבד אלמה זו

שאיננה כאן

נדמית לו כאפלה

של הקמרון הזה

איך הוא מתנפח

בהיר

הוא שומע ממש

את הרחש

הנס מגנוס אנצנסברגר, יליד 1929 בבוואריה. בעברית ראה אור מבחר משיריו בתרגומי בהוצאת "קשב" 2008. הוא נחשב עד היום כגדול המשוררים בלשון הגרמנית. כתב גם רומאנים, מחזות ומסות על השירה.

גינטר קונהרט

מיטתו של שילר

מטת שילר בבית שילר

בעירו של גתה. ליד המטה תירים:

רצוננו להיות, לא נדע מה, לפחות

לחוש יראת כבוד או במדה מועטה

להיות בעלי פהוק מביש,

תשושים לפני משכן-השלוה: הזעיר מדי

לידידי רינהרד

גופו הרזה שוכב, עטוף, פשתן,

ערם ממשקפים

עכשו נמתח בגרונולד ומשגשג

לקראת האדמה, בעקבות שילר.

רצוננו להיות משהו מאחד, לא חד-ביצי,

לא תאומים, לא סיאמים גרמניים.

ליד המטנת, שמיכת הבז', זרים

דהויים, הלולאה, לא נהיה

מה שמעולם לא היינו: עם מאחד:

עם של מספר שליטים, הרבה

עבדים, מחברים כמו נץ ותרנגול.

אבל אנחנו אחים,

לטאו בברלין ואני בברלין

וכלנו נדונים להתעורר מחלומות טל.

השיר הזה של קונהרט, מהחשובים שבמשוררי גרמניה (יליד 1929 בברלין המזרחית ובן לאם יהודייה) מזכיר במעט את שירו של גוטפריד בן על "מיטה ודמע", המציין את הספה של הלדרלין שעליה ישן ארבעים שנה ובה מת, כמו גם מיטתו של ניטשה בוויימאר. מיטת שילר משמשת עילה בלבד למשורר המרדני המזרח גרמני, שהחל להתפרסם בתחילת שנות החמישים. ב-1976 הודח מהמפלגה הקומוניסטית באשמת "סטיות פוליטיות וחברתיות" שנגרמו עקב עמדותיו הפואטיות. שנה לאחר מכן עבר לגרמניה המערבית ומאז הוא מתגורר בעיירה כפרית בשלזוויג-הולשטיין שבצפון גרמניה.

"הידיד" שבשיר הוא ריינארד לטאו, סופר גרמני מערבי, שחי כמה שנים בארה"ב ואחר כך חזר לגור במערב ברלין. טל בסוף השיר הוא וילהלם טל, גיבור מחזהו המפורסם של שילר, שמרד בממלכה ההבסבורגית ושאף לאחד את שווייץ, במאה ה-14. המחזה הועלה לראשונה ב-1804, שנה לפני מותו של שילר, המחזאי הגרמני, שיצר דמות שווייצית הירואית (ולא גרמנית) המאחדת נסיכויות למדינה מגובשת.



עוזי צור, 'גרמניה, 1947'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו