בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנסה לעשות הכל מתקבל על הדעת

המחזות הגנוזים של לאה גולדברג מגלים את ניסיונה העיקש לשמור על הקול הלירי הנשי בתוך המציאות התיאטרלית הריאליסטית של זמנה

תגובות

מחזות גנוזים וידועים, מאת לאה גולדברג, עורכים טוביה ריבנר וגדעון טיקוצקי, הוצאת ספרית פועלים, 2011, 272 עמודים

במחזה הגנוז של לאה גולדברג "עוד נפשות מחפשות מחבר", שנכתב בהשראת מחזהו של לואיג'י פירנדלו, אומר הבימאי לסופר שרצה לשזור שיר בפי אחת הדמויות: "תיאטרון הוא תיאטרון ושירה היא שירה. אילו היתה לי הברירה הייתי אוסר על המשוררים לכתוב מחזות". גולדברג, בניגוד אליו, ביכרה תיאטרון שכתבו משוררים, תיאטרון שהוא שירה צרופה. בביקורת התיאטרון שלה התנגדה לרוב רובה של המחזאות הריאליסטית שאיפיינה את העשורים הראשונים להקמת המדינה, ודרשה שהתיאטרונים יעלו את הקלאסיקות של שייקספיר וישאפו לתיאטרון הנוטה אל ייצוג סמלי, ולא להעתק חיוור של המציאות.

גולדברג ניסתה בכל שנות יצירתה להכות שורשים בנוף התיאטרון הישראלי. העזבון שלה מעיד על כך יותר מכל. יש בו עשרות מחזות גנוזים, חלקם שלמים וחלקם לא גמורים, הן לקהל מבוגר והן לילדים. ב-1979 פירסם טוביה ריבנר את כרך המחזות של גולדברג, ובו המחזה הנודע "בעלת הארמון" ומחזה גנוז שמעולם לא הוצג על הבימה, "ההר האילם". בעבודת המוסמך שלה פירסמה אילנה נאמן את המחזה הראשון של גולדברג "ים בחלון", שנכתב ב-1938, כשלוש שנים לאחר עלייתה לארץ, והוצג על הבימה שלוש פעמים בלבד.

לכרך המחזות המחודש, בעריכתם של טוביה ריבנר וגדעון טיקוצקי, נוספו ארבעה מחזות, ונדמה שכולם כאחד מנסים להתרחק מהאקטואלי אך גם נוגעים בו. "ים בחלון" עוסק בדמויות בוהמייניות אנטי חלוציות, שכמו דמויותיו המנוונות של צ'כוב הן מדברות גבוהה גבוהה אך אינן מצטיינות בעשייה. "ההר האילם" עוסק באופן עקיף ביחסה של החברה הישראלית אל ניצולי השואה בשנות החמישים, ומעלה לדיון את סוגיית משתפי הפעולה היהודים. אפשר שמשפט קסטנר שימש השראה לגולדברג בכתיבת מחזה זה.

גולדברג ניסתה לשוות למחזותיה נופך לירי, אך נדמה שכדי ליישר קו עם אידיאולוגיית הצורה ששלטה בכיפת התיאטרון בתקופתה, נאלצה להתאים את עצמה לנורמת הכתיבה הריאליסטית. עם זאת, ביומנה הרבתה להתלונן על הנטייה הריאליסטית בכתיבת "ההר האילם". כתב היד של המחזה משקף דילוג בין שני קצוות: בקצה האחד הממד הפיוטי או שבירת המציאות, ובקצה האחר הממד הריאליסטי, המנסה לייצג תמונת מציאות אמינה ומשכנעת. "הייתי רוצה בכל זאת שלפחות בשניים-שלושה מקומות תהיה התפרצות של העולם הפיוטי שבלעדיה אין שום ערך למחזה", כותבת גולדברג. "בינתיים אני אוספת פרטים ענייניים, מנסה לעשות את הכל ?מתקבל על הדעת'".

את התקבלותו בחום של המחזה "בעלת הארמון" בתיאטרון הישראלי אפשר להסביר במענה של גולדברג על הציפיות המובלעות לפתרון הציוני המסתמן בו. בסופו של המחזה משתכנעת לנה, הילדה הכלואה בארמון, לעלות ארצה בעקבות דבריה של דורה: "שם... תחיי, תעבדי, תהיי בריאה, חופשייה ועליזה כמו כל האנשים הצעירים". ובכל זאת ארץ ישראל מתקראת במחזה "שם", כלומר - לא נופיה החלוציים של הארץ שעמדו ברקע של מחזות התקופה מוצגים על הבימה, כי אם ארמון על אדמת נכר. דווקא השילוב הזה בין הנטייה האוניברסליסטית של גולדברג ובין הצורך לתת מענה לפתרון הציוני הוא שהביא להצלחת המחזה. גולדברג עצמה התייחסה לכך: "ישראל, ארץ ישראל ומהות החיים היהודית שלנו, אינם, לדעתי, אי מבודד ואקזוטי בתוך שאלות קיום האדם בעולם בדור הזה. (...) ולפיכך העמדת השאלה אינה מוכרחה להיות דווקא מאותה זווית של ?הווי' ישראלי, המתבטא בדמותו של גזבר הקיבוץ ובריקוד הורה".

אם הנוף ב"בעלת הארמון" הוא הגלות, בשני המחזות האחרים השלמים של גולדברג הקיום הוא בארץ ישראל. ואף על פי כן לא נמצא בהם את הנופים הידועים של יישובים, ביצות וכפרים, לא נפגוש בהם את החלוץ העוסק בייבוש ביצות, בחפירות בארות ובסלילת דרכים, אלא דווקא את העיר, את תל-אביב בשנותיה הראשונות. ב"ים בחלון", העלילה מתרחשת בארץ ישראל, אך הערגה ל"שם" קיימת בה כל העת ומסומלת באופן הברור ביותר באמצעות הים, שנשקף מהחלון המחבר בין השם לכאן ולא מאפשר את שיכחת השם. הים ממחיש את זרימת החיים החדשים בארץ ישראל. "לכאורה המקום מוגבל וקטן ואף על פי כן, אינך מכיר את גבולותיך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו