בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יאללה ביוש - העברית מתגמשת

תגובות

עברית אינטרנטית

כרמל וייסמן ואילן רונן. כתר, 257 עמ', 98 שקלים

נהוג לייחס לפילוסוף הגרמני פרידריך הגל סכמה המתארת כיצד מתקדם העולם. סכמה זו קובעת שכאשר רעיון - תזה - מגיע לעולם, מיד מתפתח רעיון שסותר אותו - אנטיתזה - עד שבסופו של דבר נוצר רעיון שלישי, שהוא שילוב כלשהו של הרעיון המקורי וסתירתו - סינתזה. הגל לא היה מופתע לגלות שתופעות אינטרנט רבות נענות לסכמה הזאת: תופעה חדשה מתבססת באינטרנט, נניח כתיבה בקיצורים, והציבור, אמצעי התקשורת והחוקרים מתארים בעיניים בורקות כיצד החדשנות הלשונית הזאת מוסיפה רובד חדש לשפה. תוך זמן קצר מתפתחת תנועת נגד שגורסת כי הרעיון החדש גורם נזק להתפתחות הלשונית הטבעית, חודר לכתיבה בבית הספר ועלול אף לפגום בסיכויי הילד למצוא עבודה כאשר זה יתבגר. אבל אנחנו יודעים איך זה נגמר. תוך כמה שנים תופיע הגישה המסונתזת: לא סוף העולם ולא מהפכה - בסך הכל התפתחות טבעית, שככל ההתפתחויות יש בה מן החידוש אך לא עד כדי שינוי סדרי עולם.

ההנחה הזאת עומדת ביסוד ספרם של כרמל וייסמן ואילן גונן "עברית אינטרנטית", שיוצא במסגרת סדרת "שפה" בעריכתו של רוביק רוזנטל. הכותבים בוחנים את הדרך שהעברית משתנה בה בעידן הרשת וממאנים להתרגש. הם מציגים בקצרה את טענותיהם של אלה הסבורים ששפת האינטרנט, השגורה בעיקר בקרב הילידים הדיגיטלים, משחיתה את השפה, אך מיד מבטלים אותן. לטענתם, הכתיבה ברשת מפגינה יצירתיות המבוססת על מהלכים לשוניים מקובלים וסבירים.

בהמשך מציגים השניים את שפת הפקצות, שהיתה פופולרית בקרב קבוצת נערות מתבגרות באתר "ישראבלוג". הפקצות, שהיו אחד ממושאי המחקר של וייסמן בעבודת הדוקטורט שלה, נוהגות לשלב קישוטים לשוניים בכתיבה שלהן, תוך שימוש בתווים לא תקניים ("הילדה ה?י יפה 2גן"), הכפלת אותיות ("מזל טובבבבב") והוספת הסיומת ?וש' ("מיטלוששש", "דפנוששש") למלים רבות. בשנים האחרונות נראה שהתופעה דעכה, אבל דווקא הפצעתה של הדמות קשת ליבליך בתוכנית "ארץ נהדרת" החזירה את השפה הפקצית לתודעה, אם כי וייסמן וגונן טוענים שמי שכותבת בפקצית אינה מדברת כך.

הספר מתמודד עם תופעות לשוניות נוספות הבאות לידי ביטוי בעת כתיבת ביטויי שנאה וכעס, תרגום משותף של ממשק פייסבוק, כתיבה בפלטפורמות המחייבות כתיבה מקוצרת דוגמת טוויטר, ועוד. הספר נחתם במילון לעברית מקוונת המחזיק כ-80 עמודים וכולל ביאורים מוצלחים לעשרות רבות של מלים ומושגים, חלקם מתאימים לרוח הספר דוגמת "אנפרנד" - הביטוי להסרת חבר מרשימת החברים בפייסבוק - ועל חלקם אפשר היה לוותר, כמו "מודם", "גולש" או "קובץ". ייתכן ששילובו של המילון בסוף הספר הוביל להחלטה לוותר על אינדקס, אבל דווקא בספר מהסוג הזה תרומתו של אינדקס היתה יכולה להיות גדולה.

וייסמן וגונן צועדים בדרך שהחלה להיסלל בארצות הברית ובמדינות נוספות, שם בדקו חוקרים את השפעת שפת האינטרנט על כישוריהם הלשוניים של בני הנוער שנולדו לתוך עידן הרשת. רבים מהם הגיעו למסקנה שבני נוער מסוגלים לבצע מעבר מהיר, כמעט נטול בעיות, בין השפה המקוונת לשפה הנדרשת בעת ראיון או כתיבה של עבודה. למרות זאת, התלונות מצד מחנכים והורים, שמצביעים על העילגות הלשונית המתפשטת בקרב הילדים, רק הולכות ומתגברות. כיצד אפשר להסביר את הפער? הכותבים מסבירים שמה שנראה כעילגות הוא בעצם גמישות של השפה, שמאפשרת תעלולים שכל כך מרגיזים את הטהרנים, המבוגרים והשמרנים. ואכן, שפה, כל שפה, היא מערכת אלסטית של סימנים, מסמנים ומסומנים, ושפה שאינה מתפתחת - דינה מוות. עוד טוענים הכותבים כי הגמישות הזאת אינה חדשה, אך זוכה לבולטות יתר באינטרנט בשל העובדה שכיום כל אחד יכול, מוזמן ואף רוצה לכתוב ברשת.

הטענה שהרשת היא במהותה מדיום דמוקרטי, ולכן משמשת למפגן של סגנונות לשוניים שונים, מרחפת מעל רוב פרקי הספר. במובן זה, "עברית אינטרנטית" מקדם אג'נדה רלטיביסטית ופוסט-מודרנית שלפיה אין "נכון" או "לא נכון". תחת זאת "הכל נכון", ואם רק נתאמץ מספיק נמצא את הסיבות ההיסטוריות, הלשוניות, הצורניות או הסמנטיות שמבהירות מדוע מלה מסוימת נכתבת כפי שהיא נכתבת. כך, לדוגמה, הפנייה המקובלת בטוקבקים "כנסו כנסו" היא קיצור של המלה "תיכנסו", אך לטענת וייסמו וגונן, "מבלי דעת מתקשרת התופעה הזו לתופעה שמית-עברית עתיקה". גם השימוש ב-י' במקום ב-א' ("אני יכתוב", "ילמד", "יבדוק", במקום "אכתוב", "אלמד", "אבדוק") זוכה לסלחנות מוחלטת, שכן מדובר ב"שגיאה עתיקה מאוד".

בעוד שאין ויכוח על כך ששפה מתפתחת באופן "טבעי" וכי ההתפתחות של השפה ברשת נובעת מניסיון למצוא פתרונות והתאמות לסביבה החדשה, השניים אינם עוסקים כלל בשאלות אם ההתפתחות הזאת חיובית או שלילית, אם יש לקבל אותה בשמחה או לשים לה גבולות, אם צריך לחבק אותה או לרסן אותה. למעשה, השניים מדלגים מעל הנקודה שבה נהפך הדיון על השפה המקוונת לדיון נפיץ ומעדיפים לתפוס את עמדת ההיסטוריונים. לא בטוח שאפשר או שצריך להכריע בוויכוח הזה, אבל הצגתו - שנעשית רק בקצרה בפרק הראשון - היתה יכולה להיות תוספת חשובה לתיעוד החשוב של וייסמן וגונן, שעוסק ברגע ההיסטורי שבו השפה משתנה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו