בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי רצח את ג'ו אלון? מאת פרד ברטון עם ג'ון ברונינג | יותר שאלות מתשובות

2תגובות

מי רצח את ג'ו אלון?

פרד ברטון עם ג'ון ברונינג. תירגם מאנגלית: אמיר אורן. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 206 עמ', 89 שקלים

ביום ראשון, 1 ביולי 1973, נורה למוות אל"מ ג'ו אלון. מאז אופפת את פרשת מותו תעלומה בלתי מפוענחת. אלון, מראשוני הטייסים בחיל האוויר, היה הנספח האווירי בשגרירות ישראל בוואשינגטון והוא נרצח בחזית ביתו בשכונה השקטה בתסדה שבמרילנד. צפוי היה שבעקבות רציחתו של נציג רשמי של ישראל תיערך חקירה מקיפה ומעמיקה עד למציאת הרוצח והבאתו לדין. אך באופן מפתיע הגורמים המעורבים בחקירה לא עשו מאמצים רבים מדי כדי לפענח את הרצח, וב-3 בפברואר 1976 החליטו באף-בי-איי שמוצו כל כיווני החקירה, והתיק נסגר. בניגוד לנהלים המקובלים, האף-בי-איי גם השמיד חלק מהראיות שנאספו בזירת הרצח.

גם בישראל, כך נדמה, לא נעשה מאמץ מיוחד לגלות מי רצח את ג'ו אלון. לא רק שאיש לא תיחקר את האלמנה, דבורה, אלא שכאשר היא ניסתה לברר פרטים על החקירה אצל ידידיה ומכריה מהצמרת הביטחונית, היא נתקלה בשתיקה רועמת. תגובה ישראלית זו לרצח נציג רשמי, שהיה גם קצין צה"ל בכיר, היא מוזרה, בלשון המעטה. במיוחד כשנזכרים שרצח הספורטאים במינכן הוביל למסע נקם של המוסד והריגתם של רבים מבכירי ספטמבר השחור, שהיו מעורבים בתכנון הרצח, ונסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון, שנים אחר כך, הוביל להחלטה לצאת למלחמת לבנון הראשונה.

קשר השתיקה סביב רצח ג'ו אלון הוביל כצפוי לגל שמועות ותיאוריות. החל מרצח על רקע רומנטי, דרך נקמה של ארגון טרור פלסטיני על חיסולי המוסד ועד לתיאוריית הקונספירציה האולטימטיבית - לפיה נרצח אלון דווקא על ידי גוף רשמי אמריקאי, או ישראלי, כי ידע משהו שאסור היה לו לדעת. ג'ו אלון גילה, כך טוענים חסידי אותה תיאוריה, כי נרקמה תוכנית בין ישראל לבין ארצות הברית שעל פיה תפרוץ מלחמה בין ישראל לבין מצרים שבה תאפשר ישראל לצבא המצרי להשיג ניצחון חלקי, ישראל תשלם מחיר נמוך בחיילים הרוגים, וכך יוחזר למצרים כבודה שאבד לה ב-1967, מה שיאפשר פריצת דרך מדינית ויוביל בסופו של דבר לשלום בין המדינות. היות שהיה חשש שאלון, שנטייתו לשתות ולהשתכר היתה ידועה, לא ישמור את המידע הזה בסוד, היה צורך להשתיקו, שמא יחבל במימוש התוכנית האמורה להוביל לשלום עם מצרים. לוח הזמנים ממש מתאים לתיאוריה זו: אלון נרצח ביולי ומלחמת יום הכיפורים פרצה שלושה חודשים לאחר מכן. הוכחה ניצחת לאמיתות התיאוריה. עובדה, הרי בעקבות מלחמת יום הכיפורים אכן הושג שלום בין ישראל למצרים.

כל מי שחקר, ולו גם מעט, את התקופה שהובילה למלחמת יום הכיפורים מבין שזו תיאוריית קונספירציה הזויה לחלוטין. לא כאן המקום לנתח אותה ולהצביע על פירכותיה ועל הנתונים והמידע המצויים בידינו הסותרים אותה לגמרי. אך העובדה כי תיאוריה זו מצאה מקום של כבוד בתוכנית "מבט שני" של רשות השידור מעידה עד כמה מצית הרצח המסתורי של ג'ו אלון את הדמיון.

והנה בא פרד ברטון ופותר את התעלומה. כך לפחות הוא טוען בספר, המבוסס על פעולת בילוש ארוכת שנים שהובילה אותו ממדשאות מרילנד, דרך פורטו אלגרה שבברזיל ועד לבקעת הלבנון, שם הסתיים המסע. כדי לא למתוח יותר את עצביהם של קוראי שורות אלה, נתחיל מהסוף. את הרצח ביצע חסן עלי, פלסטיני חבר בארגון ספטמבר השחור, שנשלח למשימת חיסולו של הנספח הצבאי על ידי אבו איאד וחסן סלמה. הסיבה לתכנון רציחתו של אלון, לדברי ברטון, היתה רצונם של מנהיגי ספטמבר השחור לנקום את הריגתם של עמיתיהם על ידי המוסד. ומדוע התנקשות בארצות הברית, שם לא פעל ספטמבר השחור עד אז, ולא באירופה, שבה היתה פרושה רשת נרחבת של אנשי הארגון? ומדוע דווקא ג'ו אלון, המשמש נספח צבאי? כאן כבר נעזר ברטון בתיאוריה ולא בעובדות.

על פי התיאוריה שלו, שגם לה יש היסטוריה ארוכה, ג'ו אלון, בנוסף להיותו נספח אווירי, היה גם סוכן המוסד. וככזה לא רק שאסף מידע עבור המוסד, אלא שניסה לגייס מקור מודיעיני בתוך תא ספטמבר השחור בניו יורק. אך בפועל מה שקרה הוא שבמקום לגייס את הפלסטינים הצעירים, הם טיפחו אותו כמטרה. "כך נודע לספטמבר השחור", כותב ברטון, "מיהו ג'ו אלון, והתאפשר לארגון לעקוב אחריו ולאסוף מודיעין לקראת מבצע שסופו ברצח של ג'ו". את התזה הזאת מבסס ברטון על עדות אחת, של פלסטיני, חבר בספטמבר השחור, שנהפך למודיע של האף-בי-איי ובתמורה הוכנס לתוכנית להגנת עדים, ומתגורר בזהות בדויה בדרום-מזרח ארצות הברית.

כשהוצג לפני "איש ספטמבר השחור המזדקן" תצלומו של ג'ו אלון, הוא "זיהה אותו מיד, אף שלא ידע את שמו", נכתב בספר. "פגשתי אותו פעמיים בניו יורק", סיפר המקור, והוסיף כי "בכל פעם שנשלח למפגש עם הישראלי, הורו לו להביא אתו אשה יפה, גם היא חברה ברשת של ספטמבר השחור". ברטון כותב כי "אפשר שלפלסטינים נודעה חיבתו של ג'ו לנשים יפות, ושהפגישות נועדו, בין השאר, לנצל חולשה זו".

וכך פותר ברטון את התעלומה: אלון, איש המוסד, ניסה לגייס פלסטינים בניו יורק, ואלה ניצלו את הקשרים שרקם אתם כדי לתכנן את רציחתו. והסיפור הזה מסביר, לדעתו של ברטון, מדוע הישראלים לא עשו מאמצים רציניים לאתר את זהות רוצחיו של אלון. "אפשר לשער מה היתה התגובה האמריקאית", מסביר ברטון, "אילו נודע כי דמות מפתח כזו, בתקופת גיבוש היחסים עם ישראל, מנסה בעצם לבנות רשת ריגול בחוף המזרחי. כדי למנוע התרחשות כזו, הישראלים קברו את ג'ו אלון, והממשלה יצאה מגדרה כדי לשכוח ולהשכיח את ההתנקשות בו. זו הסיבה שעל דבורה ובנותיה נגזר לא לדעת את האמת לעולם... היה חיוני שג'ו אלון ייזכר כטייס שהיה לדיפלומט ומת בעת מילוי תפקידו".

זה סיפור טוב, אך בעייתי ולא ממש משכנע. ספק רב אם המוסד היה מטיל על טייס חיל האוויר שנשלח כנספח לוואשינגטון, מי שלא הוכשר להפעיל סוכנים, לבנות רשת ריגול בארצות הברית. ואם אכן היה אלון סוכן מוסד שנרצח, מדוע לא פעל המוסד למצוא ולהעניש את רוצחיו? אין זה מתאים לדפוס הפעולה של המוסד. ומדוע לא עשו האמריקאים מאמצים לגלות את הרוצחים? האם כל רשויות החוק האמריקאיות שיתפו פעולה עם השתקת הפרשה כדי לא לפגוע ביחסים בין ישראל לבין ארצות הברית? האם גם שוטרי משטרת מחוז מונטגומרי שבמרילנד היו בסוד הקונספירציה ולכן התרשלו בחקירת הרצח? האם גם האף-בי-איי השמיד ראיות כדי להגן על היחסים בין שתי המדינות, שהיו נפגמים אם היה נודע חלילה שג'ו אלון גויס למוסד? לא נשמע אמין במיוחד.

כשלוש שנים לאחר שגיבש את "תיאוריית ג'ו אלון איש המוסד הבונה רשת ריגול", הצליח ברטון לגלות את זהות הרוצח. שוב היה זה "פלסטיני קשיש", הפעם בביירות, שהוביל את מחבר הספר אל עבר הרוצח. אך "לרוע המזל, הפלסטיני הקשיש לא זכר את שמו של המתנקש. את השם גילינו באמצעות מקור פלסטיני אחר, שזהותו חייבת להישמר בסוד. את המידע אישר באוזני אד (איש משטרה לשעבר שסייע למחבר הספר, ר"פ) טרוריסט ששוחרר מהכלא האמריקאי זמן קצר לפני שגורש והוטס ליעד בלתי ידוע בחוץ לארץ". שמו של הטרוריסט הזה צונזר, כותב ברטון.

את זהותו של המתנקש, חסן עלי, שנטש את ברזיל ועבר להתגורר בבקעת הלבנון, שם פרש עליו החיזבאללה את חסותו, שלח ברטון במייל "לאיש הקשר שלי במודיעין הישראלי". כעבור כמה חודשים, מספר ברטון, "כשעמדתי ללכת לישון, הבלקברי שלי ציפצף ואותת כי קיבלתי הודעה. המכשיר היה מונח על גבי ספר תנ"ך על שידת הלילה שלי... הושטתי את היד אל הטלפון. שולח ההודעה היה ידידי מהמוסד. קראתי את המלים שוב ושוב, שלוש פעמים. ישבתי על קצה המיטה וסקרתי את שולחן הכתיבה שלי... עיני חלפו על פני תצלום שחור-לבן של רחוב לבנוני לאחר ההתנקשות בנסיך האדום (חסן סלמה, ר"פ). מכונית שרופה, מתכת מעוותת. שוב עבודת המוסד". ושוב עולה סימן שאלה. אם אכן חיסל המוסד את חסן עלי, רוצחו של אלון, מדוע לא שיתף את בנותיו של ג'ו אלון במידע החשוב הזה וגורם להן להמשיך ולהתייסר בניסיון להתחקות אחר הרוצח?

ברטון כתב ספר מתח מעניין למדי. הוא מאפשר גם הצצה, שטחית אמנם, לתולדות חיל האוויר הישראלי, למצוד אחר רוצחי הספורטאים במינכן ולקורותיו של ארגון ספטמבר השחור. אך האם בספר המתח הזה טמון גם הפתרון לשאלה "מי רצח את ג'ו אלון?" ייתכן שכן, אך הקוראים נותרים עם יותר מדי תמיהות וסימני שאלה. תרגומו של אמיר אורן הוא טוב מאוד והופך את הקריאה לשוטפת.



עם בנותיו בארצות הברית. האם קיים קשר שתיקה?


ג'ו אלון. האומנם היה סוכן מוסד?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו