בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכל מדיד? מבטים ביקורתיים על דירוג וכימות, עורכים: יוחאי חקק, לאה קסן ומיכל קרומר-נבו | המספרים הזוכים

תגובות

הכל מדיד? מבטים ביקורתיים על דירוג וכימות

עורכים: יוחאי חקק, לאה קסן ומיכל קרומר-נבו. הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 314 עמ', 96 שקלים

מכמתים אותנו עוד לפני שהגחנו לאוויר העולם. בוחנים ומסכמים ביצועים שלנו עוד לפני שהפקנו את הבכי הראשון. רוצה לומר: אני קיים אם מדדו אותי, אם רשמו את נתוני. המאמרים שמקובצים ב"הכל מדיד?" מנסים להתחקות אחר התעתוע הטמון בנתונים סטטיסטיים ושופכים אור, כל אחד בדרכו, על החברה הישראלית שכימתה את עצמה לדעת. יחד מראים המאמרים איך הופכים הנתונים היבשים, ולא במטה קסם, לגולם שקם על יוצרו ומכתיב תהליך של ייצור עוד ועוד נתונים.

קחו למשל את תחום הספרים. את תאוות הקריאה, את ההנאה שבגילוי ספר חדש, לכאורה אי אפשר לכמת. רשימות רבי המכר, שמאמרו של מוטי נייגר עוסק בהן, מראות שאפשר גם אפשר. הרשימות מתווכות בין התאווה הפרטית ובין תאוות הזולת, שמגולמת במספר העותקים שנמכר לציבור מכל כותר. כך הן מסיטות את המבט אל הספרים שזוכים לטפס בסולם הדירוג השבועי - כך שמוטב לספר חדש שיזכה להיכנס לדירוג. נייגר מיטיב לשרטט מפת אינטרסים שמככבים בה המו"לים הגדולים, שהם גם שותפים בחנויות הספרים, ומפנה את תשומת הלב למקומם של עיתונאים באותה מפה. עיתונאים "כרוכים אחר מספרים", הוא קובע, ובנוסף הם מחוברים בטבורם לעיתוניהם - ברובם תאגידים כלכליים שמעורבים במו"לות ולכן חפצים בקידום ספרים מסוימים ולא באחרים. לשם כך מניעים אותם תאגידים מערכת משומנת של יחסי ציבור, והעיתונאים הם חלק ממנה.

הלהיטות של התקשורת אחר נתונים עולה גם ממאמרו של גבי ויימן, שנותן שם לתופעה: "הסקרת". אין פסול בסקרים, הוא מציין, אך יש פגם בהיקסמותה של העיתונות ממספרים. כל עוד מופיע צמד המלים המאגי "מדגם מייצג", יהיה מי שיפרסם את הממצאים. אין מי שבודק איך נאספו הנתונים. האותיות הקטנות אינן מעניינות איש, כי הרי עין הקוראים כבר מאומנת לקלוט את הנתון החדש, המופיע כמובן בכותרת. מהו המקור להתרפסות, ולא רק של אמצעי התקשורת, בפני מספרים? "הידע הכמותי נתפש בעינינו כייצוג מוצלח יותר של המציאות", קובע אריה קרמפף במאמרו, "משום שיש לו דימוי של אמת. במלים אחרות, מספרים, טבלאות וגרפים מעניקים לדובר סמכות שקשה לפרק, אלא בהצגה של נתונים כמותיים נגדיים". המאמר של קרמפף מאלף במיוחד משום שהוא מצליח להראות איך הבדלים המיוצרים על ידי הטכניקה הסטטיסטית נטענים במשמעות מוסרית: "עניים" או "מובטלים", כמו הרבה סיווגים אחרים, הופכים בתהליך הכימות למסה אנושית שלילית בעיקרה. העני או המובטל נתפשים במקרה הטוב כקורבנות. העניים, כקבוצה, נהפכים למעמסה על המדינה, אולי אף איום על חוסנה.

נתונים על עניים או מובטלים, לצד שפע של נתונים אחרים, מגיחים אל המציאות הישראלית בחסות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כמנגנון רב עוצמה של המדינה. מאמרה של ענת לייבלר מיטיב להמחיש את כוחו של המנגנון הזה, שאין לו מתחרים היכולים לקרוא תיגר על ממצאיו. בתהליך שיטתי של "מידוע" - כלומר, הפיכה למדע - מצליחה המדינה להפוך נתון יבש כמו ארץ מוצא למשתנה מכונן זהות. הדוגמה של ה"מזרחי" היא אולי הבולטת ביותר לאופן שפרטים נהיים בו מסה אחידה, כביכול בעלת אפיונים מובהקים משלה. טיפול אחר באותם נתונים היה יכול לכונן הבדלים שלא על פי ארץ מוצא, אך משעה שנוצר הסיווג הזה מיטשטשים ההבדלים שקיימים בתוך קבוצת "המזרחיים" עצמה ומייצרים מצג שווא השולל או לפחות מסתיר את הדמיון בינה לבין קבוצות אחרות. באופן די דומה מיטשטשים ההבדלים בין אנשים המסווגים כ"עניים".

בין יתר המערכות בישראל הזוכות לכימות מסיבי, לאו דווקא בחסות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בולטת זו של החינוך. ניתוחו של גדי יאיר ממחיש איך נהפכו מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) למפלצת ביורוקרטית, וכך גם מבחני הבגרות. ממאמרו של יאיר וגם ממאמרים אחרים בקובץ אפשר לעמוד על ההשלכות ההרסניות של תופעת המדידה על הפרט, ששלל התכונות שלו מקופלות לעתים לנתון אחד בלבד. פה ושם יש התייחסות ישירה להשלכות האלה, אך היא לא נוקבת דיה ולא מבהירה עד כמה חמורה השפעת הכימות על חייו ונפשו של האדם. לדוגמה, נתון מכריע כמו ציון גבוה במבחן פסיכומטרי יוצר תעשייה המשעבדת צעירים להשגתו ומפלה בין מי שיש לו משאבים, של זמן או כסף או של שניהם, לבין מי שחסר אותם.

סימן השאלה בשם הספר, "הכל מדיד?" מעורר ציפייה לטיעון מאתגר, שיסלול מפלט ממציאות מכומתת, אך הציפייה לא מתממשת. המאמרים מבקרים את עצם ההליך של איסוף הנתונים, אבל נעצרים שם - ולא מציעים חלופה. ודאי קיימת אפשרות להתייחס אל תלמיד שלא דרך תוצאות בחינה, או אל מורה שלא דרך ציוני תלמידיו בבחינות והאופן שהם מדרגים אותו בדפי הערכה. בתקופה שלא רק מערכות ממוסדות ניזונות מהפקת נתונים, כשאנשים נמדדים במספר החברים שלהם ברשתות חברתיות ומרחב דיגיטלי עצום מגבה את התפישה שאדם אינו אלא סך הנתונים שנאספים עליו, מתחדד הצורך להתוות כיוון חדש, שישחרר משעבוד המספרים. "הכל מדיד?" לא מספק אותו.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו