בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלוק לבן כומתה שחורה מאת אשר (קרלוס) פורת | רופא וג'נטלמן

תגובות

חלוק לבן כומתה שחורה

אשר (קרלוס) פורת. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 368 עמ', 88 שקלים

מעטים הם הלוחמים שניחנו גם בעט סופרים ועל כן הם ראויים לתואר "ספרא וסייפא". כזה הוא אשר פורת, רופא וקצין, קטוע יד מקרב כראמה שהתרחש ב-1968, שאף קיבל את עיטור העוז. פורת היה רופא בגדוד שריון, קצין רפואה חטיבתי, קצין רפואה אוגדתי ופיקודי. בכל התפקידים האלו, גם אחרי שנהפך לנכה, נכח בקו הראשון של הלחימה ושילב ידע מקצועי-רפואי בידע קרבי ומבצעי.

"ואתה קח לך גיליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש", נכתב בספר ישעיהו. רש"י פירש זאת כך: זכור שאתה כותב על בני אנוש, וכתוב כך שאנשים יבינו. פורת בהחלט נוהג לפי כלל זה. יש לו הרבה מה להעיר על מפקדי שדה ורפואה, אך אין הוא מנצל את הבמה של הספר כדי לסגור חשבונות.

כמה מעגלי חיים פרושים בספר: מעגל הילדות והנעורים בארגנטינה; המעגל הרפואי-אזרחי; ומעגל לכל מלחמה. גיבורי כל מעגל חוזרים ונושקים לעלילת הספר ומגיחים במעגלים אחרים. יש ביניהם חברי ילדות ותנועת הנוער בארגנטינה שתחת שלטונו הדיקטטורי של פרון, ויש לוחמים ומפקדים כמו שמואל גורודיש וישראל טל.

במרכז הספר עומד סיפור פציעתו הקשה בכראמה, לאחר שנכנס לתוך "שטח הריגה" בקרב. סרן פורת זחל בתוך האש עם לוחם אחר וחילץ שני פצועים. כאשר חזר לחפ"ק (חוליית פיקוד קדמית) של מח"ט 7, גורודיש, נפגע מאש מרגמה ירדנית ואיבד את ידו. בתוך דרמת החילוץ, שבעקבותיה קיבל את עיטור העוז, כרוכים כמעט כל הנושאים שבהם נוגע המחבר: ההיערכות לקרב, שחצנות המפקדים, מורך-לב מול תעוזה ולבטים של רופא בקרב, שחילץ שניים והותיר לוחם אחד שאי אפשר היה לחלצו. מעיקה וחדה תחושתו כי "הרופא הוא כאל כושל, שלעתים אינו יכול לעזור". מעיק גם משא ההחלטה האכזרית: את מי לפנות ואת מי להשאיר במצוקת הקרב למות בתוך הטנק.

הקרב הפגיש אותו לא פעם עם רופאים שלא היה להם כל רקע או ניסיון קרבי, שלא עמדו בלחץ הקרב ונמלטו מהתופת או איבדו עשתונות. הוא דחה בקשת רופא שערק בקרב כראמה לדבר אתו, אך גם לא קיבל את החלטת המח"ט לנהוג בו כבוגד ולגרש אותו בבושת פנים מהחטיבה. לשווא הוא גם מחפש עד היום את אותו לוחם שהוריד את טבעת הנישואים מידו הכרותה ושם אותה על אצבע ידו השנייה.

על אף הכבוד הרב שהוא רוחש להם, פורת לא נמנע מלהפנות ביקורת גם כלפי הדרגים הגבוהים: הוא רוגז על שמואל גורודיש שנמנע לפני הקרב לקבל סיוע מקצין הרפואה בפיקוד מרכז, בטענה כי יש לקיים קשרים מקצועיים רק עם מפקדת גייסות שריון; הוא רוגז גם על רפאל איתן, שמנע גילוי מידע על שקיעת טנקים בקרקע של הבקעה. דו-שיח מתמשך מתקיים בספר גם עם ישראל טל, שכמעט הסב את פורת למפקד מבצעי.

חרף נכותו, התעקש פורת להמשיך לתפקד כמפקד פלוגה וגדוד רפואה, ובמלחמת יום הכיפורים הוא שב לעין הסערה באוגדתו של משה פלד בגולן. הכניסה הבלתי מסודרת של הסדירים לקרב ההגנה גרמה לכך שצוותי הרפואה פגשו בדרך פצועים שלא חולצו במשך שתי יממות. רבים מהם מתו מאובדן דם או מחוסר קבלת טיפול. ספרו של דוקטור קרלוס - כפי שכינה אותו גורודיש - מסתיים כשהוא רופא פיקוד מרכז באירוע מלון "סבוי", בו הובאה לרופא אלונקה ועליה ללא רוח חיים אל"מ עוזי יאירי, לוחם ומפקד ראוי.

ספרו של קרלוס-פורת מזכיר לי את ספרו של נתק'ה ניר ("נתק'ה", ידיעות ספרים, שעליו כתבתי במוסף זה). את הספרים הללו כתבו אנשים רגישים, והם אינם מתעלמים ממוראות המלחמה. הם בולטים מול ספרי "זעקת הלוחמים", המחפשים אשמים למה שקרה וקורה בקרב.



פעולת כראמה. הספר דן בהבטים שונים של שדה הקרב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו