בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרידה משני קלאסיקונים

תגובות

בשבוע האחרון של אפריל 2011 נפרדו ארגנטינה וצ'ילה משני ענקי רוח שהטביעו את חותמם על היצירה בלשון הספרדית במשך עשרות שנים. הסופר הארגנטינאי ארנסטו סאבטו הלך לעולמו ב-30 באפריל בן 99, והמשורר הצ'ילאני גונסאלו רוחאס מת ארבעה ימים לפניו, בגיל 93.

סאבטו היה ללא ספק אחד מסופריה החשובים ביותר של אמריקה הלטינית במאה העשרים, וספריו "המנהרה", "על קברים וגיבורים" ו"אבדון" אף תורגמו לעברית. רוחאס אינו מוכר לרוב קוראי השירה בארץ, אולם בדומה לשלושה יוצרים אחרים מארצו - המשורר ניקנור פארה וחתני פרס נובל גבריאלה מיסטרל ופבלו נרודה - היה גם לו חלק חשוב בדימוי שרכשו בני מולדתו כילדיה של אומה עתירת משוררים ועשירה בשירה מפעימה ומשובחת.

ארנסטו סאבטו נולד ב-24 ביוני 1911 בעיר רוחאס שבצפון מחוז בואנוס איירס. הוא היה הבן התשיעי במשפחה בת אחד-עשר ילדים, משפחה ששורשיה אלבניים ומקורה באיטליה. בהכשרתו המקצועית היה סאבטו מתימטיקאי ופיסיקאי, אבל נוסף לפעילותו כאיש מדע עסק בראש וראשונה בכתיבה, והתבלט גם כיוצר הומניסט וכפעיל בתחום זכויות האדם. סאבטו נבחר ב-1933 לשמש מזכ"ל תנועת הנוער הקומוניסטי, אבל בעקבות לבטיו הפוליטיים ביקשה המפלגה לשלוח אותו למוסקבה. בדרכו למוסקבה נסע לבריסל כנציג המפלגה לקונגרס נגד הפאשיזם והמלחמה, ובתום הקונגרס ברח לפאריס שבה כתב את יצירתו הראשונה, "המקור האילם" (1934). ב-1936 חזר סאבטו לארגנטינה והתחתן. בסוף שנות השלושים סיים היוצר דוקטורט בפיסיקה, עבד במעבדות מארי קירי בצרפת והחל בארגנטינה קריירה אקדמית כמרצה.

בשנות הארבעים עבר סאבטו משבר קיומי חריף, ובעקבותיו גמר אומר לנטוש אחת ולתמיד את העבודה האקדמית לטובת הספרות. בכתביו מאותן שנים ביקר נחרצות את המדע, הרציונליזם והפטישיזם הטכנוקרטי. ב-1948 ראה אור ספרו "המנהרה", ואחרי שהרומאן השני שפירסם, "על קברים וגיבורים" (1961), נחל הצלחה אדירה, ביצר סבאטו את מעמדו כאחד מסופריה החשובים ביותר של ארצו. מעמדו אף התחזק בעקבות פרסום "אבדון" ב-1974.

לאחר נפילת החונטה ששלטה בארגנטינה בין השנים 1976 ל-1983, כיהן כנשיא הוועדה הלאומית שמונתה לבדוק מה עלה בגורל האזרחים שנחטפו ונעלמו בתקופת שלטונה של הכת הצבאית. פרי המחקר של הוועדה היה הספר "לעולם לא עוד", שכונה גם "דו"ח סאבטו", והבהיר רבים ממעשי הזוועה שנעשו בארגנטינה באותן שנים. ב-1999 פירסם סאבטו את ספר זיכרונותיו "לפני הסוף". על כתיבתו זכה היוצר הדגול בין השאר בפרס סרוונטס (1984), בפרס גבריאלה מיסטרל (1984) ובפרס ירושלים (1989).

גונסאלו רוחאס פיסארו, שזכה בפרס סרוונטס בשנת 2004, נולד בלבו שמדרום למרכז צ'ילה, בעשרים בדצמבר 1917. משהתייתם מאביו בהיותו בן שלוש, נשלח מעיר המכרות והדיג שבה נולד לפנימייה ישועית בעיר קונספסיון. מעבר זה ממקום למקום כבר בילדותו הטביע את חותמו על המשך חייו, ובבגרותו נסע רוחאס ונדד רבות. "אני בנו השביעי של כורה פחם", נהג לספר על ילדותו. כאשר התייחס לתקופת בחרותו, שאותה הקדיש עם אשתו הראשונה לביעור האנלפבתיות בקרב פועלי מכרות, במדבר אטקמה שבצפון צ'ילה, הוסיף וציין: "כורי הנחושת לימדו אותי הרבה יותר מהסוריאליזם".

מקור שיריו של רוחאס בשילוב בין קול הדם לקול הדמיון. רוחאס גלה מצ'ילה בעקבות נפילת משטרו של איינדה, אבל עם שיבת הדמוקרטיה חזר לארצו. אוסף כל שיריו התפרסם ב-2000 בקובץ "מטמורפוזה של הזהה". הכותר מיטיב להסביר את אופן הכתיבה שלו: רוחאס שיכתב שוב ושוב את ספרי השירה שכתב, ורבים משיריו זכו במשך השנים לכמה וכמה גירסות. באחד הראיונות עמו סיפר רוחאס כך: "מישהו שאל אותי מהי השירה. נשמתי נשימה עמוקה מאוד, כמעט עד שהשתנקתי. אוויר, אוויר ועוד אוויר, חדש, לא כדי לנשום אותו, אלא כדי לחיות אותו. זה כל העניין. אם השירה נוצרת ממלים, הרי שהיא נוצרת גם משתיקה".

רוחאס וסאבטו אינם עוד בין החיים, אבל המלה הכתובה שהשאירו אחריהם מעידה כי קולם לא נדם.

גונסאלו רוחאס | המשורר מקלל את גופתו

היית חפש הבחירה בישועתך או באבדונך.

ראית את העולם בלי לראות מהו העולם.

למה הסתלף באישוניך

האור היסודי? יצאת מדעתך

לפני שהתברר שרש מוצאך?

ארור טבעך

שנשף מבעד לפיך

את יפי הדמיון. ארור

היפי שדבר דרך פיך.

ארור משכבן של כל מלותיך.

למה את מחפשת מתחת לזכוכית,

כמו ספר שנחתם אחת ולתמיד,

אות סרק, כתיבה הרת אסון?

למה האש הנצחית אינה עוד

מאחורי עיניך, מסכת הרמה?

זה פיך. איפה נשיקותיך?

זו לשונך. איפה מלתך?

אלה, רגליך. איפה צעדיך?

זה שערך. איפה חמדתך?

זה, גופך. איפה אישיותך?

אלה, ידיך. איפה כחך?

כל זה היית. איפה את?

אמרי לי: איפה היה גבר?

אינך יכולה לבכות עוד כמו העצים

כאשר הרוח טורפת את חושיהם.

אינך עוד חיה וגם לא מגדת עתידות של העולם.

את מתיבשת לך בהדרגה, שורפת

את פעלך, עד אשר תהיי

אבק במערבלת.

תירגם מספרדית רמי סערי



ארנסטו סאבטו


גונסאלו רוחאס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו