בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שברים לונדוניים

לונדון, אביב 2011

תגובות

ההתחלה היתה אפורה וזרזיפית כצפוי, אך אז נקרע חיפוי העננים והשמש הציפה את חלקיה המסוכסכים של העיר. אלה היו אותם ימים ספורים בשנה של פריחת עצי המגנוליה, הדובדבן, התפוח והשזיף, על פרחיהם העדינים כפרפרים, עד שהוקל לה לעיר הכבדה הזאת. הקיץ הפתאומי התסיס את גופי האנשים והם נערמו מחוץ לפאבים, על הדשאים בפארקים. אין מתוק לעיניים מהירוק הראשון של העצים, ירוק בהיר, שקוף כמעט, המרפרף כחלקיקי אור על קדרותם החורפית עדיין של הענפים והגזעים. לנוכח אלה, הגלריות והמוזיאונים שהעיר משופעת בהם נראו לא רלבנטיים.

נדמה שענן שחור מתחיל להעיב על העיר. האם תם הרנסנס הלונדוני והעיר, פגועה מהמשבר הכלכלי המתמשך, נסוגה אל תקופה של שפל. אבל השפל הלונדוני יכול להיות מרתק יותר מעידן הגאות. כנגד גל הקיצוצים שהכה בעולם התרבות והאמנות הבריטי, נאצרה בדרום העיר תערוכת מחאה ומכירה לגיוס כספים למען המוסדות הנפגעים במרכז לאמנות עכשווית בייקונספילד, שפעם היה מוסך ויקטוריאני והיום הוא חלל נישא ויפה. בקומת הקרקע, הנדמית לקטקומבה, הציגה האמנית הצעירה אמיליה וייטלו בלון ענק ולבן, מלא בהליום, שריחף מעט מעל הרצפה, לכוד ברשת צבעונית שנקשרה מעשרות עניבות של אבי האמנית. העניבות ספגו את ניחוח האפטרשייב של האב, הפיצו את הריח בחלל והוסיפו ממד חמקמק של נוכחות האב.

בתצוגת הקבע (המשתנה) של הטייט מודרן לוהט אדום באולם שהוקדש לציוריו החדשים והפנורמיים של סי טוומבלי. הוא חורג מהשרבוט הלירי שלו אל השתלחויות מעוגלות וסבוכות של צבע אדום בעל גוון אחד בלבד, כמין קונצרטינות מדממות של גדר תיל. למרות מופשטותו יש בציור זעם קונקרטי התוקף את הצופה מכל עבר - כאנטיתיזה לאולם המוקדש בטייט מודרן לציוריו של רותקו, שבו שוכנת שלווה נצחית של התייחדות עם המופשט. האדום לוהט גם במיצב הייחודי של האמן הדרום קוריאני דו הו סוו "מדרגות 3" מ-2009, המשחזר ביריעות פוליאסטר אדומות וחצי שקופות את גרם המדרגות של דירתו בניו יורק. הפסל תלוי מתחת לתקרה וממלא את כולה, נותן לאור הניאון לחלחל מבעד, והמראה הוא כמין רוח רפאים של מקום ותשוקות.

בחלל עצום הבוהק בלובנו, ממש מאחורי הטייט מודרן, חלל המשמש כמכבסה לניקוי יבש, הציג פאוול ווצ'אל הפולני את פסלו המבעית והנפילי "הסתכל עלי". זה פסל של זאבה חולנית המהפנטת בעיניה הבורקות כפצעים חיים, בעוד גופה המורעב עטוף בתחבושות לבנות. פות רגליה סגולות מקור ומכאב וטפיריה משוחים בלאק ארגמני, ולראשה פיאה בלונדינית. זו הזאבה שהיניקה את התאומים רמוס ורומולוס, מייסדי רומא, בגירסתה העכשווית, החולנית, המאולתרת.

יפה מאוד היא הגלריה החדשה של סאצ'י השוכנת בבניין המפקדה הצבאית לשעבר בצ'לסי. זה מוזיאון מבחינת היקפו ואיכותו שהכניסה אליו היא חינם, וראוי להעריך את האיש הפרטי הזה העושה כך למען הציבור ולמען האמנים הבריטים. בגלריה מוצגת התערוכה "דיבור חדש: אמנות בריטית עכשווית", ומרחיב את הלב לראות עד כמה נזיל ורבגוני הוא המושג אמן בריטי. באקווריום של טסה פארמר חג נחיל של חרקים שונים שעליהם רוכבים שלדי אדם זערוריים, לחלקם כנפיים, חלקם סוחבים חלקי דבורים, שפריריות, זבובים - יוצרים בחלל מערכים של שיוויי משקל שבירים של חרקים ושלדים, תמונות של גיהנום מסויט, כנגד אקווריומי ההצלחה של דמיאן הרסט והאחים צ'פמן.

ציוריה הכועסים של קרלה בוסוטיל מחיים את דרום אפריקה של ילדותה מבעד לאקספרסיוניזם הגרמני. מאוריציו אנזרי רוקם ספירלות קינטיות בחוטי רקמה צבעוניים בתמונות ישנות בשחור-לבן של ילדים, במזיגה של נוסטלגיה, תום ואימה. טובי זיגלר בורא תמונות נוף מהונדסות באמצעות דימוי מחשב, באורנמנטיקה איסלאמית המקבלת בעבודותיו עומק מפתיע, לעתים על פני עלים של זהב טהור המעניקים לציורים חום ביזנטי. אן הרדי מביימת קיומים ממומצאים ואז מצלמת אותם כמו היו הד רחוק ומשובש של מציאות שחדלה להתקיים. זה רק חתך קטן בתערוכה המקיפה הזאת, ויש גם קיר הקבורה הנישא של חימינה גרדיו לכה, הפרואני, שבכל אחת מגומחותיו שוכן עולם שלם ומוקטן של חיים מתים.

בגלריה קרסטן שוברט בסוהו הלונדוני מוצגת תערוכתו המאלפת של פרד וילסון, הנוגעת בגזענות הסמויה בתרבות האדם הלבן. חמש יציקות גבס של המלכה נפרטיטי - מלבן עד שחור, וטורסו של ילד שחור שצעיף לבן קשור לבסיסו - ניכוס קיטשי של האמן הלבן. בדגליהן של 27 מדינות שחורות ניטלו הצבעים, ונותר רק שחור על לבן.

בסניף הווסט אנד של הווייט קיוב מוצגת התערוכה "סדר חדש" הנוגעת גם היא במובלע באספקטים של קולניאליזם תרבותי ופאשיזם. דוד המונס מציג "ראש סלע" - סלע בזלת חלק כחלוק נחל גדול שהיה למין ראש סלע המצמח שיער כאזוב. במרחב הגלריה תלויות תמונות שחור-לבן מגורענות של אנסלם קיפר על לוחות עופרת כבדים וגליים - בתואם בין דימוי למצע. אלה הם נושאים אורבניים תמהומים בחלקם, מחווה לגבריאל אורוסקו המקסיקאי שתערוכה מקיפה מיצירותיו הוצגה בטייט מודרן.

בג'פרי מיוזיאום - מוזיאון לתולדות עיצוב הפנים הבריטי לדורותיו, השוכן בבית אבות נאה מהמאה ה-18 במזרח העיר - תלוי באוסף הקבע ציור של תומס דאגלס מ-1936 הלוכד את פער המעמדות המצוי בבסיס החברה הברטית. בציור נראה זוג בן החברה הגבוהה - הגבר יושב שאנן בספה והאשה בשמלת משי בהירה שעונה על אדן החלון - והם צופים באלפי הכורים השחורים מפחם שצבאו על עיר הבירה. ויש ציוריו של ואטו, המוצגים בוולאס קולקשן, שהכניסה אליו גם היא חינם; זו המלנכוליה של בוקר הקרנבל, בהתעלות מעל הסגנון הצר והמצועצע של הרוקוקו אל מצב הרוח והנפש האנושית.

התערוכה הרטרוספקטיבית של האמנית האמריקאית הוותיקה ננסי ספרו בסרפנטיין הנחילה לי אכזבה אחרי ציפייה רבה לראותה. משהו בריבוי החליש את עוצמת דימוייה, מלבד עבודותיה משנות השישים שנשמרה בהן העוצמה הגרפית של נשיות מתעוררת בפיצוץ עז ו"ראש המדוזה"; עשרות ראשי נשים ערופות מעונות שכמו נגזרו מאיורים מיתולוגיים של אקווטינטה סוכר והתפוצצו אל החלל בקצה שלשלאות ברזל וסרטים צבעוניים.

בכל פעם בשובי אל העיר הזאת, שהיתה לי לבית במשך יותר מעשור, נחסר ממניינה עוד מוסד עירוני. הפעם היה זה תורה של "דאקי" בסאות' קנזינגטון, שעשרות שנים, עד סגירתה, לא השתנה בה דבר: לא בתפריט הדשן של כרוב ממולא, גולאש ובורשט, לא במלצריות כבדות הגוף, לא בדקורציה על הקירות העשנים; מסיגריות של טייסי קרב ואינטלקטואלים פולנים; הקופאית הנצחית ושערה הכחלחל המנופח כראוי, וכל אותם ערבי קיץ מאוחרים של בחרותי שבהם בהיתי במראה הרחוב הלונדוני מבעד לתפאורה הפולנית, בתחושה עמומה של בית.



פאוול ווצ'אל, ''הסתכל עלי''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו