בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אסירת עולם בי את, אהבה

אהבת גבר ואשה אצל אשר רייך כמוה כאהבת השיר, כמשיכה יצרית למלים שאי אפשר לו בלעדיהן

תגובות

השחיין המהיר של הרגש, מבחר שירי אהבה מאת אשר רייך, הוצאת זמורה ביתן, 2010, 158 עמודים

אשר רייך פירסם למעלה מתריסר ספרי שירה, הופיע באכסניות ספרותיות רבות בארץ ובעולם וקנה לעצמו מעמד מרכזי כמשורר וכמתרגם מן השירה הגרמנית. ספרו החדש "השחיין המהיר של הרגש" אינו מבחר כולל, כפי שאפשר היה לצפות, אלא מבחר של שירים על אהבה. גם בספריו האחרים של רייך ניכרת עקביות בחתירה למיצויו של נושא אחד מכל היבטיו האפשריים. כך למשל ספרו "עבודה על נייר" עוסק באינטראקציה שבין אמנות הציור לאמנות השירה. לא הרבה משוררים נוהגים כך. נראה שאצל רייך, הנושא הוא זרז, אך אינו גורם בלעדי המשתלט על הכותב. כך או אחרת, הנטייה הזאת מבליטה מגמה לארגן את הדברים במסגרת סיפורית של התחלה וסוף.

המסגרת הסיפורית ניכרת גם בקובץ הנוכחי, שבו חמישה שערים המאגדים כחמישים שנות יצירה. שירי השער האחרון, "הזוגיות נותרה מוארת", הם פועל יוצא של שירי השערים הקודמים ואקורד סיום להם. כאן אמנם נושקים הנוסטלגיה ופחדי הזיקנה, אבל מכריעות את הכף השורות האחרונות: "גמרתי עם הרגשה זקופה / שאיקרוס הוא שיר / הנוגח את השמש" - והמנצחת הגדולה היא הזוגיות שמעבר לזמן, שעליה נרמז בהקדשה לספר: "לאלישבע, תמיד".

"אסירת עולם בי את, אהבה", כותב אשר רייך, שאמנם אינו מוותר על האהבה הרומנטית, אבל שב ומוכיח שהוא החוזר בשאלה גם בדת האהבה. יש בשיריו יותר מקורטוב נגיעה במה שמעבר לנאיבי ולראשוני, וצירופי הלשון המיוחדים שלו אינם מוותרים על אמירה אירונית. היפה והדינמי בספר הוא גיוונו: ארציות וארוטיקה, רוחניות ועידון המוביל למחוזות פנטסטיים. אך בולטת בו גם מודעות תמידית לכאב הנטישה, ל"כזב ואכזב" ביחסי הזוגיות ולכוחו המכלה של הזמן. מודעות, ולא השלמה, מכיוון שהמשורר גם חווה את התגברות האהבה על משברים ועל חוקי הטבע. פעימות לבם של איש ואשה "הן דהרות סוסים המעבירות אותם / מעל ההרים הגדולים שהפרידו ביניהם כל השנים".

הטיפול בדמות האשה על קשת גווניה ומצבי רוחה משקף את זיקתו של רייך לעולם, שבו כל רגע עובר הוא החמצת היפה והמרתק. מודעותו הגוברת לחילופיות הזמן מודגשת בהתייחסותו החוזרת לאהבה ולאהובה - שתיהן חלק מהאינטנסיביות הקיומית שלו, המתנסחת בלשון כמיהה, שמאוחר יותר נמהלת בעצב ובפיכחון. כנגד השיר המנציח את חוויית האהבה בזמן אמת, מופיע גם השיר המסכם במבט לאחור ועושה חשבון נפש גלוי, דוגמת "טלטלות החיים". ויש גם אמירה מוצקה לגבי המניע של האהבה, שאינה אלא "תרגום / פחדים / למשהו רך יותר / ואצילי לעדן לילות אלה / חסרי לב".

השיר "האהבה" הוא דוגמה מובהקת לניסיונו של רייך ללכוד את הרגש החמקמק בעזרת צירופים אוקסימורוניים ופרדוקסים. בשיר מפורטות כמה מסגולותיה הסותרות של האהבה עד שורת הסיום: "תמיד שואפת לשלם וגואלת מכיעור השלמות". במקום אחר האהבה היא מציאות ו"נימפה פנטסיה" גם יחד. היא "התעוררות ממחלה", אבל המשורר גם יודע שהיא המחלה עצמה שאין לה מרפא: "הגוף זאב רעב / ירעב לשבע ושבע ירעיבו". וכשהוא מצית תשוקה בתשוקה, עיני החשק "תמיד / גדולות יותר מהלב והלב מהיר יותר מהעיניים".

רייך, בדומה לאשפי לשון ומטאפורה שקדמו לו כשלונסקי ואלתרמן, מפליא לגלגל תמונות והפכי מלים, וכולם מנותבים להתמכרות אין קץ לאהבה על אף חתחתיה. "אני שוקד עליה, חולם עליה, נלחם למענה", הוא כותב, ובו בזמן אי אפשר שלא לקלוט בדברים האלה גם את אהבתו ללשון הדשנה על רבדיה, השפעותיה והאפשרויות המרתקות הגלומות בה, אם במצלול עשיר ואם במטאפורות מקוריות. כך "שיר דיילת אהבים", על משקל הצירוף המהדהד "איילת אהבים", כך "נגדך כל תאוותי", על משקל "אדני נגדך כל תאוותי", וכך "התנערי מעבר, קומי / ובואי", על משקל "התנערי מעפר". אהבת גבר ואשה אצל רייך כמוה כאהבת השיר, כמשיכה יצרית למלים שאי אפשר לו בלעדיהן, בהיותו מאמין בשפעה הלשונית ולא ברידודה המכוון, גם כשהוא כותב על מורדותיה האפלים של האהבה.

עד כאן האהבה. ובאשר לאהובה - בשירים מככבות נשים שונות בגוני אהבה משתנים, וחלקן עשוי להיות פנים רבות של דמות נשית אחת. יש אשה ה"נכנסת / בפסיעות של סיכה" ויוצאת "בפסיעות של סכין" ויש אשה "רבת שתיקה" ש"רק צלליה מצהילים". מול הראי בלילה יש מי ש"מסירה מעל פניה / את צבעי המלחמה". כוח השפעתה של האשה והמטאמורפוזות שהיא עוברת, בהיותה גם חלק מרכיבי הטבע, משאירים את רישומם. היא "דמתה למים", "הפכה לציפור", "צמחה לעץ" "והיא אדמה" - ישות מיתית, קוסמית. בפואמה "ארכימדה" מתפענחת החידה הנשית. בכוחה של ארכימדה, בת דמותו של ארכימדס, לחולל סערות, להצית חשק ולהרים את נס השירה.

הקלילות לכאורה בחלק מהשירים אינה אלא מסווה למחשבה עמוקה על הזמן והנצח ועל הקיום האנושי (דוגמת היחסים המשתנים בין "אני, את ונחל" במחרוזת "פרגמנטים"). לכן גם על שולי הקיום לא מדלגת העין החדה: "מתחת לרקיע כהה כזנב הכלב / זונה זזה עם חסדיה".

שירתו של אשר רייך אומרת את אשר על לבה באומץ וללא עכבות. היא מפתיעה ביכולתה לצקת חיים חדשים באסוציאציות תרבותיות ולשוניות. למלותיה יש כוח לא פחות מאשר לכוחה של החוויה שהולידה אותן, וזה הסימן המובהק לשירת אמת, שבה לא רק שכרון החושים חוגג, אלא גם צדו האפל של הירח, שאליו מתנקזים שיריה וספיחיה של האהבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו