בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וליל-צלמות פרוש שם מעל בני-אנוש אומללים

אודיסיאה, ספר 11 שורות 1-58. אודיסאוס ואנשיו מגיעים אל עולם המתים. תירגם מיוונית אהוביה כהנא

תגובות

ירדנו אל הספינה ואל המים,

ותחלה גררנו את ספינתנו לים הזוהר.

קבענו תרן ומפרש בספינתנו השחרה,

אחזנו בצאן והעלינו אותו פנימה, ובלב כבד

עלינו גם אנחנו ושפכנו דמעות לאין-קץ.

קירקה יפת-התלתל, האלה האדירה,

הדוברת לשון בני-תמותה, שלחה

אל ירכתי ספינתנו כהת-החרטום

את רוח-הערף, הידיד הטוב, הממלא את המפרש.

הדקנו את החבל בספינה,

וישבנו, והרוח וגם ההגאי הוליכוה הישר.

כל היום צלחה בים הספינה ומפרשה מתוח,

ואחר כך שקע השמש וכל הנתיבים החשיכו.

ספינתנו הגיעה אל גבול אוקינוס, ים-המצולות,

שם שוכנות ארצם ועירם של הקימרים,

אנשים מקפים ערפל וענן. הליוס, השמש הזוהר,

לעולם אינו מטיל עליהם את קרניו

כאשר הוא עולה אל שמי הכוכבים,

ואף לא כשהוא פונה ושב מן השמים אל האדמה,

וליל-צלמות פרוש שם מעל בני-אנוש אמללים.

הגענו למקום ההוא. את ספינתנו הבאנו לחוף, את בני הצאן

הורדנו, ואנחנו פסענו לארכו של זרם-אוקינוס

עד בואנו אל המקום אשר קירקה צינה.

ובמקום ההוא אחזו פרימדס ואוריאלוס בקרבן

ואני שלפתי את החרב החדה שעל ירכי

וכריתי שוחה, אמה ארכה ואמה רחבה,

ונסכתי בה נסך לכל המתים,

תחלה חלב בדבש ואחר כך יין מתוק,

ובשלישית מים, ומעל זריתי גריסים לבנים.

נדרתי פעמים רבות למתים הרפים

שבשובי לאיתקה אזבח בארמוני פרה-אשר-עדין-לא-המליטה,

את הטובה מכל, ואערם על המוקד דברי-יקר

ולטרסיס, לו לבדו, נדרתי לקדש איל

שחר משחר, הנעלה בעדרי.

משחליתי את פני עדת-המתים בתפלות ונדרים,

אחזתי בכבשים, שספתי את צוארם,

ובשוחה זרם ענן כהה של דם. ורוחות המתים -

אנשים שאינם עוד - נקהלו ועלו מארבוס, השאול,

כלות ובחורים, זקנים בלים ובתולות רכות

אשר האבל עוד רענן בלבן,

וכן גברים רבים אשר הכו בחניתות ארד,

נפלו בקרב ושריונם טובל בדם.

כל אלה נקבצו בצוחת בלהות מכל עבר

אל השוחה. אימה חורת אחזה בי.

האצתי ברעי, צויתי עליהם

לפשט את עור בני-הצאן המוטלים שחוטי-ארד-אכזר

ולהעלותם לעולה, ולשאת תפלה לאלים,

להדס האדיר ולפרספונה הוד-מעלתה,

ואני שלפתי את החרב החדה שעל ירכי,

ישבתי, ולא הנחתי למתים הרפים

להתקרב לדם בטרם אחקר את טרסיס.

תחלה הופיעה רוח אלפנור, רעי.

הוא עדין לא נקבר תחת הקרקע רחבת-הידים.

השארנו מאחור את גויתו, בארמונה של קירקה,

בלי קינה, בלי טכסים, כי משימה אחרת דחקה בנו.

בכיתי בראותי את אלפנור. לבי נכמר.

קראתי לעברו ונשאתי משק-דברים:

"איך ירדת אלפנור אל מחוזות האפל הקודרים?

באת ברגל, אך הקדמת אותי ועמי הספינה השחרה."



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו