בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתוך "ספר הצוואות"

תגובות

למנחם ברינקר

לא אמרתי את כל האמת, לא אמרתי רק אותה,

כמתבקש, מראשיתה עד אחריתה.

גם הפוליגרף שם לב לכך,

רשם קוים בגרף

ועוד חוקר חיך אל חבריו.

כבר נאמר שאדם, בדרך כלל, מרחיק את עדותו,

שאת מה שבאמת בוכה בו הוא שותק, לטובתו.

"הביוגרפיה האמתית שלנו עשויה מהדברים

שאנו מבקשים להביאם במסתורים",

כתב אנדרה מאלרו.

אמרו זאת מקדם, לפני, לא משנה,

שאדם יסודו מעפר וסופו לעפר.

מאז הגרוש מהגן לא נתקלנו במקרים חריגים.

רק הנשמה תהלל-יה.

ובמקרה הטוב תשכון לה בספרים.

כי רבים הנשכחים ומעטים הנזכרים.

אמר הסבא של עמוס עוז:

"קשה לזקנים למות, כי יש בהם רגילות לחיות".

קל יותר לעלמים ללכת לאבוד,

לחדול לפתע,

לא להיות!

כי הזקנים בדרך כלל מסתלקים איש איש, בשקט,

והעלמים נעלמים ברעש הגדול ובחבורות.

כל הסימנים מראים שהשנאה תמשך ותגאה לה

וזאב לא יגור עם כבש ונמר לא ירבץ עם גדי.

רק בחלום ה הלילה יראו המראות ההזויים האלה,

או באחרית הימים.

כל הסימנים מראים שההסטוריה חוזרת ודור לדור מעביר את החרב, כמו במרוץ-שליחים,

שדמיונם של הרוצחים, מאז ומקדם,

עולה, ללא ספק, על דמיונם של הנרצחים.

כל הסימנים מראים שה' שומע קול

אך אינו הופך את העולם למים,

כמבטח למלאכים הצועקים ב"עשרה הרוגי מלכות".

הוא רק עומד על עמדו ומחריש, בינתים,

לאור השמש, הירח והכוכבים שנשארו בחוץ.

והעולם עומד על עמדו ומחריש,

כאלו לא נגע בו הדבר, חס וחלילה,

כפי שאמר הרב קלונימוס שפירא הי"ד,

בספרו "אש קדש", באותם ימים.

מי שצפה לישועת ה' כהרף עין

והובל לפניה באחד הקרונות החתומים.

וה', שלא דרכיו דרכינו,

המקף בכל הפרושים הנתנים,

ממשיך להתמיה את התיאולוגים

ולהכאיב יומם ולילה למאמינים.

קוטי הקטנה, מהלילה והערפל, אמרה לי,

שאלהים לא מחלק בצדק את המתנות שלו

לאנשים הנכונים.

כל הנביאים שהתבדו

כל הנשבעים שנבגדו

כל המטיפים שהצטרדו

כל המשיחים שמעדו

כל העדים שראו ותעדו

כל העמודים שהתמוטטו

כל המענים שהשתדלו ושתקו

כל התחנות שנחנקו

כל העקבות שנמחקו

כל הבורות שנחפרו

כל החפים שנגררו

כל השירים היפים שנשארו

והנהרות ההולכים אל הים,

הנהרות הנושאים דכים;

אנחנו לא אותם המים,

הם אומרים, כהרקליטוס האפל,

למאשימים אותם.

והיא עולה משעולה טלולה מטללים

לבשר לי שלא לנצח תאכל חרב.

ואף נשבעת לי בשם הימים הבאים,

שיהיה אחרת.

תמיד היה בה משהו אופטימי.

שאם לא כן מזמן כבר היתה נגמרת.

היא לא התוכחה עם אלהים,

איובית ונחרת,

רק בקעה, כאילת-שחר, ממרומי הארבל,

נאמנה וזוכרת. כי היה בה משהו אופטימי,

משהו הלקוח מהזהב הטוב

ומן התכלת הזוהרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו