בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרך רועשת ליצור דומייה

על מקומה של הסירנה בחיינו

תגובות

היום תישמע ברחבי הארץ צפירת זיכרון שתימשך כדקה. כל מי שחי בארץ זמן מספיק יודע כי יש להבדיל בינה לבין הצפירות העולות והיורדות, המשמשות כצפירות אזהרה. ואמנם, כאשר קרתה לפני חודשים אחדים תקלה במערך הצופרים הכלל ארצי, וצפירות עולות ויורדות נשמעו ברחבי הארץ, התקשרו למשטרה ולרשויות הרבה תושבים מבוהלים. בצפון הארץ, שם זכרון המלחמה בצפון עוד מוחשי, נעו התגובות בין בהלה לדרישה מהרשויות לברר את מקור התקלה. במרכז הארץ, התקבלה "אזעקת השווא" באדישות יחסית: רבים פשוט המשיכו בשגרת עיסוקם והניחו שמדובר בטעות.

היומיום הישראלי מלא בקולות רבים כל כך של סירנות, ולאו דווקא של אלה המזהירות מסכנה או בצפירות זיכרון, שאוזנינו כבר פיתחו סוג של אטימות אליהם. אמבולנסים ורכבי משטרה צובעים את נופה הקולי של העיר ברעשיהם. אלה מתמזגים בצפירותיהם של כלי הרכב וטרטורם של אופנועים וקטנועים הנבלעים ברעשי אוטובוסים ותחבורה ציבורית. כל אלה נבלעים אחת לכמה זמן ברעשיו של מטוס חולף המתכונן לנחיתה בשדה התעופה הסמוך. הרעש נהפך לבן לוויה קבוע של חיינו. ואנו ממשיכים לקבלו כמובן מאליו כאילו היה עמנו מאז ומעולם.

איך קרה שבתוך עולם כל כך רועש נהפכה דווקא האזעקה המוכרת לנו ביללתה המקפיאה לסימן ההיכר לסכנותיה של המלחמה המודרנית ויכולתה להגיע אל סף ביתנו? תהליך זה לא התרחש בן ליל. זה החל בשנת 1819, כאשר פיסיקאי צרפתי, שארל דה לה טור, הציע לבנות מכשיר מוזר שיוכל להפיק גלי קול על קוליים. דה לה טור שהתעניין בהמצאות מדעיות חיפש דרכים זולות ופשוטות להפיק גלי קול בתנאי מעבדה.

הרעיון היה פשוט למדי אם כי לא בהכרח קל ליישום. אוויר שהוזרם בלחץ גבוה מבעד לשתי דיסקיות מחוררות שהסתובבו במהירות אמור היה להשמיע קול חיתוך רם. אלא שלמרבה הצער בטכנולוגיה שעמדה לרשותו באותן שנים לא היה הדבר אפשרי. כאלטרנטיבה הציע דה לה טור להשתמש בסילון של נוזל. יכולתו של המכשיר המוזר להפיק צלילים גם מתחת למים הובילה לכך שדה לה טור כינה את המצאתו סירנה. בכך ביקש לרמוז על שירתן של הסירנות שבקעה מהמעמקים בסיפור האודיסיאה באפוס ההומרי. למרבה האירוניה דווקא שירתן הפתיינית של הסירנות מהאפוס ההומרי הומרה ביללתה מקפיאת הדם של אזעקת האמת בעידן המודרני.

כמו בסיפורם של הרדיו, הטלפון, הגרמופון ופיתוחים רבים אחרים הקשורים לעיצובה של השמיעה האנושית היה זה התיעוש שיצר תרבויות צריכה קוליות חדשות שסימנו את ראשיתו של המעבר לתרבות שמיעה מודרנית. פעמון הכנסייה וגוויעתם ההדרגתית של צליליו במשך המאה התשע עשרה סימלו את עלייתה של הסירנה כ"מגדל הפעמונים החילוני" של העת החדשה. למן העת העתיקה, החיבור בין קול ואמונה עיצב את הרגלי השמיעה בתרבות המערבית.

הפעמון היה למרכז חיי הקהילה בעידן הטרום תעשייתי. באמצעות מערכת צלצולים מורכבת וסדירות נוקשה של מחזורי תפילה שימשו צליליו הענוגים של פעמון הכנסייה במשך מאות שנים לאות הזמן הקולי שהפריד בין קודש וחול בתרבות הנוצרית. צליליו של פעמון הכנסיה הגדירו לא אחת גם את גבולותיה הריבוניים של הקהילה הטרום מודרנית. כך גם נהפך מרחק השמיעה לגבול התרבותי שמעברו נפרשו מרחבי הלא נודע.

צלצולי הפעמון מתחו קו גבול בלתי נראה שתיחם בין עולמו של האני לבין עולמו של האחר והזר. באזורים כפריים התבלטה נוכחותו הקולית של פעמון הכנסייה ביתר שאת על רקע דממת הטבע. היא שהצביעה על מחזורי היום והלילה, מחזורי הזריעה והקציר אבל ושמחה, קודש וחול.

אלא שבעידן של סירנות קולניות וזולות נהפך חילונו של "הסאונד" לתהליך כמעט בלתי הפיך. אט אט נהפך פעמון הכנסייה בעל הצליל השמיימי לשמורת טבע תרבותית שנוכחותה בנופי הקול של העידן המודרני נשמרה ברובה לאירועי חג. הסירנה הציעה עוצמה קולית חדשה שהשיקה לתחום העל קולי ובכך גברה על כל צליל אחר בקרבתה. גם עלות בנייתה הנמוכה בהשוואה לייצורו של פעמון כנסייה מילאו תפקיד מפתח בחילון הסאונד בעידן המודרני.

כך החלה הסירנה להחליף אט אט את תפקידיו החילוניים של פעמון הכנסייה ובראשם - היכולת להעניק לזמן ביטוי קולי. אחת הדוגמאות המרתקות לחילון הסאונד הדתי בעולם היהודי היא כמובן "סירנת השבת" המודיעה על כניסת השבת בשכונות החרדיות בירושלים ובבני ברק. דוגמה נוספת היא "תותח הרמדאן" שקול יריותיו הרמות מבשר את זמני צום הרמדאן בירושלים.

אלא שבאירופה של המאה התשע עשרה, הצורך לרתום את הזמן באמצעים קוליים הפך את הסירנה למועמדת כמעט טבעית להעניק תשובה ניצחת לעליונות הזמן על רעשי התיעוש הגוברים והולכים. פיתוחו של מנוע הקיטור וראשית השימוש באנרגיית קיטור לצורך הנעה מכנית הניחו את הבסיס לסוג חדש של סירנות שהונעו בכוח קיטור. סירנות אלה, שכונו "סירנות המפעלים" דמו לסירנה המסורתית של דה לה טור והפיקו צליל חזק שיכול להישמע למרחק מאות מטרים בכל תנאי מזג אוויר. כך הצליחה סירנת המפעלים להתגבר על רעשיהם הרמים של בתי החרושת ושימשה אות קולי שבישר על זמני העבודה והמנוחה.

הסירנה החלה לשמש מכשיר של התראה בשעת סכנה בעת מלחמת העולם הראשונה, לצורכי התגוננות אווירית. אולם כיצד להפריד בין תפקודה "האזרחי" של הסירנה כ"שעון עבודה" לבין תפקודה "הצבאי" החדש כאמצעי התראה קולי בשעת מלחמה? בנקודה זו העניקה פשטותה הטכנולוגית של "סירנת המפעלים" את התשובה. כיבוי תכוף של הסירנה והדלקתה יצר את אותו אפקט קולי מצמרר של יללה עולה ויורדת המוכרת לכל מי שאי פעם נתנסה בחוויה של אזעקת אמת. מכאן נהפכה "שירת הסירנה" ל"יללת הסירנה" שהקפיאה את דמם של מיליוני אנשים ברחבי העולם, שבעיניהם היתה הסירנה לאישוש קולי נוסף למשוואה האכזרית שיצרה המלחמה המודרנית בכך שהפכה את העורף לסוג של חזית.

עליונותה הקולית של הסירנה ומערכת הדימויים שהתקשרה אליה הפכוה גם לאות קולי של זכרון. עם קום המדינה השתרש הנוהג של צפירות דומייה בטקסי אבל ממלכתיים. נוהג זה שהוחל בתחילה על טקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל הוחל בהמשך גם לטקס יום השואה והגבורה שבאותן שנים עדיין נקרא "יום השואה והמרד". אלא שבמסורת היהודית שמורה דווקא לתקיעת השופר תפקיד סמלי כאות קולי להערת הלב.

באופן פרדוקסלי, ואולי בשל ההקשר הדתי, היתה לבסוף הסירנה שטבעה יחס קולי חדש למתח בין יהודיות וישראליות בימי ראשית המדינה. עם מיסוד הנוהג של צפירת הדומייה לציון טקסי אבל ממלכתיים הפרדוקס דומה שהושלם. הצפירה בקולותיה הרמים וביכולתה להחריש כל קול אחר בסביבתה נהפכה לדרך רועשת ליצירת דומייה. דומייה שלא רק מתנה באופן קולי את בוא הזכרון אלא משמיעה שוב ושוב את ריבונותה הקולית של המדינה המודרנית על אזרחיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו