בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המאהבת החסידה של עקיבא

רוב סיפוריהם של חסידי אשכנז סגפניים, קצרים ומגיעים במהרה אל מוסר ההשכל. אבל 13 סיפורים משלהם, שיצאו לאור עכשיו במהדורה מוערת ומורחבת, הם ארוכים ועסיסיים, ואינם מהססים לעסוק בין השאר בשני הדיברות "לא תגנוב" ו"לא תנאף"

תגובות

סיגופים ופיתויים - הסיפור העברי באשכנז (על פי כתב יד פרמה 2295), מאת רלה קושילבסקי, הוצאת מאגנס, 2010, 385 עמודים

מה משותף לחסידי אשכנז בימי הביניים, שחרזדה, האחים גרים, רבי נחמן מברסלב, הנס כריסטיאן אנדרסן, מרק טווין, א"א מילן וכל הילדים שבעולם? לא הרבה, אבל אהבת הסיפורים הוא המרחב שבו נפגשים כל אלה ועמם רבים אחרים.

שילובם של חסידי אשכנז ברשימת חובבי הסיפורים מפתיע לא מעט; מה ליהודים יראי שמים אלה ולקריאת סיפור או השמעתו, כפי שהן מוכרות בתרבות הדורות האחרונים, בישראל ובעמים? חסידי אשכנז חיו במאות י"ב וי"ג במרחב הגרמני שנכלל בתחומי הקיסרות הרומית הקדושה, הנוצרית, הקודרת, הנוקשה והעוינת את יהודיה. הם פתחו מסכת נוקשה של חיים דתיים שבמרכזם שמירה קפדנית של ההלכה והמנהג, רגישות יתר לנוסח המדויק של התפילה ולסדרי בית הכנסת, דרישות גבוהות בתחומי המוסר האישי והקהילתי, סגפנות והתרחקות קיצונית ממנעמי החיים - במידה שמנעמים כאלה עמדו לרשותם. מה ליהודים הללו ולסיפורי מעשיות? מה טיבם של סיפורים אלה, השזורים בספרות הייחודית לאותם יהודים והמאפיינת את תורתם ואת אורחות חייהם?

רוב הסיפורים המוכרים לנו מתוך כתביהם של חסידי אשכנז הם קצרים וענייניים ובאים לשרת מטרה דתית-חינוכית גלויה וברורה. ב"ספר חסידים", המיוחס ברובו לרבי יהודה החסיד, יש קרוב ל-400 סיפורים קצרים מסוג זה, ולרוב הם קרויים שם "מעשים". במרכזם עומדים בדרך כלל טיפוסים מצויים ומוכרים - רובם אך לא כולם גברים יהודים - והם מכונים בדרך כלל בתואר הסתמי "אחד". העיצוב הספרותי של סיפורים קצרים אלה אינו מרשים, וגם המעשים המתוארים אינם מעוררי התרגשות יתרה, אבל אפשר ללמוד מהם רבות על חיי הרוח ועל המציאות הריאלית של חיי היהודים באשכנז באותם דורות. הנה כמה פתיחות לסיפורים קצרים המשולבים בספר חסידים: יהודי אחד היה הולך בדרך, אחד תלמיד שאל לרבו, מעשה באיש אחד שהיה בידו צרור כסף, מעשה בבתולה אחת שלא היתה מתקשטת, מעשה בזקנה אחת שהייתה מקדמת לבית הכנסת, כומר אחד היה חייב ליהודי, אחד שבנו המיר את הדת והיה הולך בין הגויים.

אבל לא כל הסיפורים האשכנזיים מימי הביניים כה קצרים ופשוטים. כתב היד הידוע ככ"י פרמא 2295 מכיל חיבורים מתחומים שונים ומגוונים של היצירה היהודית, ובהם הלכה ואגדה, מדרש ופיוט, קינות וכרוניקות, לוחות שנה, רשמי מסע ועוד שכמותם. בינות לכל אלה מכיל הכרך גם 13 סיפורים ארוכים למדי, המפוזרים בו כבודדים או בקבוצות קטנות. מוצאו של כתב היד, לפי השערתה של הפרופסור רלה קושילבסקי שההדירה את הספר שלפנינו, הוא צפון צרפת - חבל ארץ הכלול בתחומה של "אשכנז" היהודית, וזמן העתקתו - סוף המאה הי"ב או סמוך לו. סיפורים אלה עמוסים אף הם יראת שמים ויראת חטא, והם הבסיס לספר הערוך לפנינו. רוב הסיפורים הללו מוכרים אם מעט ואם הרבה ממקורות אשכנזיים נוספים, ולרוב הם ידועים גם ממקורות שמחוץ לאשכנז.

עלילותיהם וחתימותיהם של רוב הסיפורים הללו, קצרים כארוכים, מכוונים את הקורא אל הדרך הטובה והישרה שבסופה חיי עולם הבא ומזהירים אותו מפני דרך חטאים וחתחתים שההולך בה סופו יורש גיהנום. הלקח החינוכי והמוסרי ברור וגלוי לכל, ולרוב אין הכותב מוסיף הבהרות ודברי פרשנות מיותרים על גוף הסיפור. לא מעט מסיפורי המעשים שרווחו בקרב חסידי אשכנז עוסקים בשדים, ברוחות מתים, בחלומות זוועה ובייסורים, והם נענים להגדרתם כסיפורים דמוניים, אבל יש בהם גם מלאכי חסד, גן עדן וחיי העולם הבא. סיפורים כאלה רווחים בספרות האשכנזית בת הזמן העוסקת בהלכה ובמנהג, במוסר ובתפילה, בהגות ובפרשנות. עניין מיוחד יש בסדרי התשובה וסיגופי הגוף והנפש הקשים שהחוטא מקבל על עצמו על מנת לזכות בכפרת עוונותיו. גם דבר זה מוכר מכתביהם של חסידי אשכנז בני ימי הביניים.

13 הסיפורים המובאים בכתב היד מועתקים בספר שלפנינו כלשונם והם נדונים ומתפרשים בהרחבה בידי המחברת. הסיפורים מוכרים מתוך מקורות ספרותיים שקדמו למאה הי"ב ובהם התלמודים הבבלי והירושלמי; מדרשי אגדה מאוחרים; קובצי מעשיות וסיפורים שנערכו בארצות מוסלמיות - הידוע שבהם הוא "חיבור יפה מהישועה" מן המאה הי"א, שמוצאו בקירואן שבצפון אפריקה (כיום בתחום טוניסיה); קובצי סיפורים מאשכנז של ימי הביניים המוקדמים; קבצים מאיטליה ועוד. המחברת עוקבת בלא לאות אחר הסיפורים למוצאיהם ולמובאיהם, לנדודיהם ולגלגוליהם ולדרכי העיצוב הלשוני והספרותי שלהם במרוצת הדורות ובמרחבי התרבויות השונות. המחקר הספרותי המפותח, המלווה את כל הסיפורים ומשווה לספר את אופיו הייחודי, הוא בעל אופי תימטולוגי מובהק והוא מבטא את תחום התמחותה העיקרי של המחברת. בצד הגישה התימטולוגית, שעיקר עניינה תהליך התפתחותם הספרותי העצמי של הסיפורים, מציגה קושילבסקי את הגישה הגיאוגרפית-היסטורית בחקר הפולקלור, המטעימה את התפתחותם של סיפורים דומים במרחבים משתנים של מקום ושל זמן.

מבחינת העלילה הפנימית רוב הסיפורים הם פשוטים למדי, ובדרך כלל אפשר להבחין במגמה החינוכית-המוסרית המאפיינת גם אותם. הידוע ביותר מבין 13 המעשים המוצגים בספר הוא אגדת רבי אמנון ממגנצא (הסיפור הרביעי בקובץ). המקור הידוע ביותר לפרשה זו הוא ספר אור זרוע שנכתב בידי ר' יצחק בן משה מווינא במאה הי"ג, והסיפור נדפס עד היום ברבים ממחזורי התפילה האשכנזיים לראש השנה וליום הכיפורים. ר' אמנון ממגנצא היה, לפי המקורות הללו, חכם עשיר ומקובל הן על קהל היהודים, הן על השלטונות, הן על הכנסייה הנוצרית בעירו, מגנצא (מיינץ) שלגדות הריינוס. ימים רבים הפצירו בו ה"הגמון" ושרי העיר כי ימיר את דתו אך הוא עמד בניסיונו המתמשך. "ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע אליהם..." - כאן מצטט המספר את תגובתו של מרדכי היהודי הממאן להשתחוות להמן למרות הפצרותיהם של "עבדי המלך" ועל אף הסכנה הכרוכה בדבר, ובדרך זו הוא מעצב את ר' אמנון ממגנצא בדמותו של מרדכי היהודי אמיץ הלב.

אלא שיום אחד, כאשר המשיכו ההגמון וחבריו ללחוץ על ר' אמנון, השיב היהודי תשובה מתחמקת וביקש לשקול את ההצעה "עד שלושת ימים", ומכאן הסיקו הנוצרים כי הרב שוקל את הצעתם בחיוב. משהתעשת ר' אמנון והבין לאשורו את פשר דבריו, התמלא חרטה, צם והתפלל. לדברי קרוביו ואוהביו שבאו לנחמו ענה - בדומה ליעקב המתאבל על יוסף: "כי ארד על דבר זה אבל שאולה. ויבך". ר' אמנון סירב להתייצב בפני ההגמון ועמד בגבורה בייסורים הקשים שהביא ההגמון עליו. בראש השנה ביקש להביאו לבית הכנסת במיטת חוליו, ולפני אמירת הקדושה שבתפילת מוסף הצדיק עליו את הדין, השמיע את הפיוט הנודע "ונתנה תוקף קדושת היום", נעלם מעיני הקהל "ואיננו כי לקח אותו אלוהים", כנאמר על חנוך הצדיק בספר בראשית. "בלילה השלישי לטהרתו" נראה רבי אמנון לפרנס הקהילה בחלום, לימד אותו את הפיוט וציווהו להפיצו בכל ישראל. כך שולב הפיוט בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים במנהג אשכנז.

אגדה מרטירולוגית זו מובאת בכתב היד בין דרשה על הדיבר השני מעשרת הדיברות: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני!" לבין כרוניקה על מקדשי השם בצרפת ב-1007, וכדברי המחברת, "לפנינו רצף היוצר חטיבה שעניינה קידוש ה' וייחודו". הסיפור, וכן מקורו של הפיוט הנזכר, העסיקו חוקרים רבים וכיום מקובלת ההשערה כי מקורו בארץ ישראל הביזנטית וכי הוא נדד ועבר לאשכנז דרך איטליה, אבל אין ספק בדבר מקומם המוצק של הפיוט, המעשה ובכלל ערך קידוש ה' במסורת של אשכנז בימי הביניים.

סיפור מעניין ובלתי מוכר ברבים המופיע בקובץ (במקום השמיני) מכונה כאן "הגנב מסגיר את עצמו", בעקבות מ"י ברדיצ'בסקי שהכירו וכלל אותו באסופות המדרשים והמעשיות שקיבץ וערך. אחד משלושה ידידים גנב את רכושם של חבריו והשופט החכם, המוצג כאן כשלמה המלך, נדרש להכיר את הגנב בין השלושה. השופט מספר לשלושה מעשה מסובך שבמרכזו שאלות נאמנות בין נער לנערה אוהבים שנסיבות חייהם הפרידו ביניהם, ודורש מהם להגיב לסיפור. תגובתו של האחד מסגירה את להיטותו אחר ממון ומביאה ללכידתו.

במהלך משכנע מראה המחברת את הזיקה בין סיפור זה לבין הסיפור הנרמז בתלמוד (תענית דף ח' ע"א) ומוצג שם בשמו "חולדה ובור" ותו לא. פרשני ימי הביניים ובראשם רש"י, בעלי התוספות בצרפת ורבנו נסים מקירואן שבצפון אפריקה הכירו את הסיפור המלא והם מביאים אותו בהרחבה בכתביהם. במרכז הסיפור שבועת אמונים הדדית של נער ונערה בשדה, שהוא הפר אותה ואילו היא עמדה בשבועתה שנים רבות. גם סיפור הגנב המסגיר עצמו מוכר ממקורות שונים - הן בארצות הנצרות, הן בארצות האיסלאם - והוא הדין בסיפורים אחרים שמופרת בהם שבועת אמונים בין שניים.

שלושה סיפורים רצופים בקובץ עוסקים בחטאים שבינו לבינה ובסדרי התשובה והסיגופים הקשים שעל החוטא לשאת על עצמו. מעשיות ותיקוני תשובה כאלה נמצאים גם ב"חיבור יפה מהישועה" של ר' ניסים מקירואן, בחיבורים נוספים של חסידי אשכנז וכן במדרש "עשרת הדברות" שקדם להם (על הדיבר השביעי: "לא תנאף").

הסיפור החמישי בקובץ שלפנינו עוסק בחכם ושמו רבי מאיר שהתארח בחג הפורים אצל זוג ידידיו. כשיצא הבעל לעסקיו, הגברת "נתנה בו עיניה והרבתה לו ביין עד שנשתכר ולא ידע בין ימינו לשמאלו. כשראתה שנפלה עליו שינה... לקחתו עליה ותשכב עמו והוא לא ידע". לאחר שהתפכח אותו רבי מאיר מיינו "עמדה ושחקה לפניו", גילתה לו את שאירע ופיתתה אותו להמשיך את המעשים במודע. רבי מאיר הממאן נמלט לארץ רחוקה ושם התייסר ייסורי גוף ונפש קשים עד שנמחל עוונו. סיפור זה מבוסס על שילוב מעשי לוט ובנותיו בסיפור יוסף ואשת פוטיפר וכן על עיבוד בתר מקראי של מעשה ראובן ובלהה, כולם מספר בראשית. שאלה מעניינת היא אם יש קשר בין החכם הכושל שבסיפור ובין התנא הידוע רבי מאיר, שגם בדמותו התלמודית והבתר תלמודית דבקו כמה מעשים מתוחים.

במרכז הסיפור השישי ניצבים עשיר ושמו עקיבא ואשה יפה ומהוגנת שעקיבא מחזר אחריה, לפני נישואיה ולאחריהם, וכישלונותיו מביאים עליו סבל ומחלות. מצוקתם הכלכלית של האשה ובעלה מביאה אותה להיזקק לחסדיו של המאהב הישן, והבעל משלים בלית ברירה עם חילול כבודה של רעייתו בידי עקיבא, אלא שהאשה, בחוכמתה וביושר לבבה, מצליחה לשכנע את העשיר לבל יטמא אותה. למראה נאמנותה העיקשת לבעלה עובר אף המאהב תהליך מורכב של תשובה וזוכה לכפרה. האם יד המקרה היא שהביאה לכינויו של אותו עשיר בשם עקיבא, רבו של התנא רבי מאיר? קושילבסקי מזכירה לקורא את העובדה שבאשכנז ובצרפת רווחה מסורת ששורשיה בתלמוד על בעל תשובה בשם עוקבא ואולי יש קשר בינה לבין גיבור הסיפור הזה, שאף הוא מוכר במסורות הספרותיות הנזכרות למעלה.

בסיפור הבא מתאהב אחד מתלמידיו הנודעים של רבי עקיבא באחת השוכנות ב"שוק של זונות" וחומד אותה, ואת הזונה החסה על כבודו, מצילה אותו בדרך משלה מלחטוא עמה ומביאה את שניהם לחיי העולם הבא. שאלת מוצאו של הסיפור סבוכה משל קודמיו אבל רוחו וסגנונו משלבים אותו יפה בסיפורי היצר, המאבק בו והסיום הטוב - נושאים מרכזיים בכל קובצי הסיפורים היהודיים מימי הביניים. יש להטעים את ההבדל שבין הראשון בסיפורים אלה, שבו מחטיאה האשה את החכם המתרשל, לבין האחרים, שבהם החכם חותר אל החטא ואילו האשה פשוטת העם, הענייה-הזונה, שומרת על כבודה ותומתה והיא שמצילה גם אותו מעוון. במבוא לספר דנה המחברת בין השאר בזיקה ההפוכה שבין סיפורים אלה לבין סיפורי דקמרון ודומיהם, אף הם מימי הביניים באירופה.

מעשייה אחרת עוסק אף היא בחכם מוכר: כאן מתועדים בפירוט מסעו וחוויותיו של האמורא רבי יהושע בן לוי בגן עדן ובגיהנום - מסע המזכיר לא מעט סיפורים נוצריים הנמנים עם ז'אנר ספרותי קרוב (וכן סיפור ידוע של ש"י עגנון). עוד נמצא בספר עיבודים לכמה מסיפורי המקרא: שלמה החכם, שלמה ואשמדאי, יואב ומלחמותיו - הכל ברוח האגדה הבתר תלמודית, ועמם כמה סיפורים נוספים.

פרופ' קושילבסקי מהמחלקה לספרות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ההדירה את כתב היד וצירפה אליו דברי מבוא וסיכומים, ניתוחים והערות וגם נספח תימטולגי נרחב, ובכך יצרה כלי שימושי ורב עניין לחקר ספרותם של יהודי אשכנז בימי הביניים. עם זאת, המחקר בתחומים אלה רחוק עדיין ממיצויו. קיים מאגר של סיפורים מהסוג הנדון כאן שעדיין לא ראו אור ועודם נמצאים בכתבי יד, וכדברי המחברת בסוף ספרה: "מאגר זה עשוי להרחיב ולהעמיק את תובנותינו" על כינון מסורות ספרותיות במהלך נדודיהם "ועל הדרכים שבהן פרשנות יוצרת תנאים להבנה עצמית גם בימינו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו