בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלשינים מאת חואן גבריאל ואסקס | מטען צד קיומי

תגובות

המלשינים

חואן גבריאל ואסקס. תירגמה מספרדית: פרידה פרס דניאלי. הוצאת כתר, 292 עמ', 89 שקלים

עם השנים הגיחו לספרות העולמית יצירות שתיארו את תקופת השלטון הנאצי דרך הטרגדיה הגרמנית האזרחית. "לבד בברלין" של הנס פאלאדה הוא כמובן הדוגמה המובהקת לכך. למרות שהספר נכתב ב-1947, הפופולריות שלו ממחישה כנראה את המקום, את החלל, שקוראים ברחבי העולם חשים צורך למלא.

אפשר לראות את "המלשינים" של חואן גבריאל ואסקס על הרקע הזה: מסמך נוקב ומציף חמלה על המהגרים הגרמניים שברחו מהנאצים והתפזרו לכל עבר, גם לקולומביה. אבל ל"המלשינים" יש גם שכבות נוספות. דבר ראשון, זה ספר אנושי מאוד חזק, שמצליח באמת לתאר מציאות מכאיבה בלי להישמע לרגע נדוש או סנסציוני, ואף שהמחבר מצהיר שאינו מתכוון לבאר את קולומביה, כי היא פשוט בלתי ניתנת לביאור, הוא מצליח באמצעות הפרטים הקטנים, של ההווה ושל העבר, להביא תמצית מזוקקת ופועמת של מדינה מוכת סמים, עוני ותחושה גדולה של חוסר תוחלת, אבל, כאמור, זה לא הסיפור המרכזי.

בתקופת מלחמת העולם השנייה ואף אחריה קולומביה היתה סוג של מדינת חסות אמריקאית, שאימצה לתוך זרם הגולף הביורוקרטי את אנשי "הרשימות השחורות": גרמנים שנחשדו באהדה מסוימת לנאצים. מהר מאוד הגבולות נהפכו לחלקלקים מאוד, מספיק אם היית שותק במקום לא נכון, מפנה את ראשך או מהמהם, היית מוצא את עצמך רשום, ומיד אחר כך כסוג של מת-חי מהלך. אם היית גם גולה טרי, המלחציים היו סוגרים עליך הרמטית.

גם כיום, כשהגלות והפחד מפני משבי רוח דיקטטוריים חזקים כשם שהיו, הגולים ובני הגולים, הטריים והפחות טריים, עדיין נעים בעולם, מתמודדים עם הזרות, עם העובדה שבאותן שנים כאילו מישהו עקר את לב יבשת אירופה מתוך כדור הארץ והשתיל במקומה לב חדש, שהגוף עדיין מנסה להסתגל אליו. לכן הספר כל כך רלוונטי ואין לרגע תחושה כי זהו חשבון נפש היסטורי - התחושה המלווה אותו לכל אורכו היא שההיסטוריה היא עדיין חלק מהווה.

מבחינה פואטית, "המלשינים" הוא לא ספר קל לקריאה. הוא כתוב במין צורה שלעתים נוטה להכביד, אבל יש בה משהו פראי, קרקסי, מין שצף מונולוגי חסר רסן הנע בין המציאות לבין מילוי הפערים שלה, לפיתת חנק מילולית שקשה להשתחרר ממנה. למרות זאת, לעתים גם יש תחושה של עודף פרטים, של התעסקות יתר באופן הסיפר של הדמות הראשית.

המספר, גבריאל סנטורו הבן, הוא עיתונאי וסופר שחיבר ספר על שרה גוטרמן, מהגרת יהודייה שנהפכה לחלק ממשפחתו, ונאלץ להתמודד עם סוד אפל מעברו של אביו, סוד שמטלטל את תפישת עולמו, את ההוויה הקיומית שלו. למרות שזה נשמע כמו יריית פתיחה נדושה, בנאלית, מהסוג שבו אפשר להגדיר המון ספרים, במיוחד כאלו שיצאו בעברית בשנים האחרונות - בורגנים דשנים שסוד משפחתי מעברם שמתגלה פתאום משנה את חייהם - זה לא המקרה כאן. אין בספר הזה שום דבר נדוש או בנאלי, והוא אף עשוי לגרום לנו להביט לדור האבות שלנו, בהשתאות מפוחדת, ולשאול אילו סודות לאומיים ופרטיים הם מחזיקים בבוידעמים שלהם, כי סודות זה דבר שמניע את גלגלי העוולות - וגם את גלגלי הספרות.

הכוח שהופך את הסוד-שקר לייחודי הוא דמותו של בעל הסוד, גבריאל סנטורו האב, פרופסור בעל מוניטין לתורת הנאום, איש מפולפל ורגשי, ראשו עמוק בתוך הרטוריקה של יוון הקלאסית. יש משהו כובש וחד בדמותו, באופן בו היא מסתכלת על העולם, בדרך המתוחכמת שבה היא יושבת כל חייה על מטען צד קיומי. לעומת זאת, דווקא דמותה של שרה גוטרמן מעט מפוספסת. יש בה משהו פלסטי מדי, מדויק מדי, המונולוג שלה והנוכחות שלה יוצרים רושם של דמות עשויה מפלדה, שכלתנית מדי, דמות אולי חזקה מדי, שלמרות הסיפור הקשה שלה לא מצליחה לגמרי לייצר אצל הקורא את האמפטיה שדמות כמוה אמורה לייצר, אבל בהחלט ייתכן כי זו מניפולציה מודעת של הכותב, שאת עיקר רגשות ההזדהות שלנו נפנה דווקא לאלו שפחות ראויים להן.

Los Informantes / Juan Gabriel Vasquez




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו