בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמן האש מאת יפתח בן-אהרון | כדרך הטבע

דברים שבשירה

תגובות

יפתח בן-אהרון הוא אנתרופוסוף ומורה מוכר לאנתרופוסופיה. לפיכך, גדול הפיתוי לראות בשיריו נגזרת או ביטוי של תורה זו, מה גם שהם רוויים בסמלים מיתיים וברמזים לנסתר. בן-אהרון עצמו מתנגד לקריאה כזאת בשיריו (שירתו אינה אנתרופוסופית, טען פעם, ואם היתה כזאת, לא היתה אלא דידקטית), אבל נדמה שדווקא מתוך התבוננות רצינית בהם, קשה להימנע מכך.

עם זאת, כדאי להיות זהירים גם בהכרעה מסווגת מסוג זה. ראשית, משום שכפי שמלמד ספרו השני, המרתק, "אמן האש", שירתו לא רק שאינה דידקטית, אפשר אפילו לראות בה שירה מודרניסטית משוכללת המדגישה את הצורה והמצלול ועצמאות הלשון ומבכרת אותם על בהירות האמירה. שנית, נדמה שהאתגר האמיתי ששיריו של בן-אהרון מעמידים לעתים לפני הקוראים אינו בחשיפת איזה ממד נסתר בטבע, אלא דווקא בהשתאות המחודשת לנוכח הגלוי לעין, לנוכח שרשרת האירועים הבלתי נתפשת המאפשרת, למשל, את אור השמש על פני האדמה; מבחינה זו, הוא אינו שונה ממסורת שירה "טהורות" יותר. שלישית, האנתרופוסופיה היא תורה מורכבת ותבונית מכדי שאפשר יהיה לצמצם אותה לביטוי שירי זה או אחר ולזהות אותה עמו. בעצם, המתח בין שלושת הממדים המגולמים בהסתייגויות אלה - האדם היוצר, הטבע כפי שהוא וממדיו הלא מפוענחים או הנסתרים - הוא הטוען את שיריו של בן-אהרון בכוח וביופי ובעניין.

למי, למשל, הוא מתכוון בשורות כמו "היו שהושיטו ידיהם דרך המלח אל שורשי האבן/ או עמוק יותר, אל שורשי האש של הוורד"? למשוררים, לחוקרים, לאלכימאים? משהו בבחירת המלים של בן-אהרון נדמה לעולם אזוטרי, אבל מה בדיוק? כשמפרקים את שיריו, מתברר שקשה לקבוע. עם זאת, אין לטעות ברליגיוזיות של שיריו, בעיקר כאשר הוא מיטיב להפנות את תשומת הלב אל הפלא שבבריאה, אל הפלא הבוטני, למשל: "ידיים סמויות יגלפו את עליו/ עלה ועלה בסכין הלבן/ בבדולח ובאור... דם שנצרף לקריסטל/ ננשף באש על עליו... אור שהבשיל בעלה וגבעול/ יקרא באדום אל השמש// מעל תהום הקוץ ידבר/ הוורד".

נדמה שלא במקרה מופיע בראש שיר זה, "אמן הוורד", מוטו משל פאול צלאן. בן-אהרון הוא מהמשוררים הצלאניים ביותר בעברית. גם אם הפרויקט השירי של צלאן שונה בתכלית, הן בתכניו והן בשלמותו האמנותית, עולם הדימויים של בן-אהרון כמו נלקח מתוכו ממש: הקוץ והאש והעלה, האבן המבקשת לפרוח, המלה הבוערת, הגביש, הזהב ואפילו השלג. גם מבחינת המצלול בן-אהרון הולך בדרכו של צלאן, בחדותן של המלים שנבחרו בקפידה, עומדות לעצמן כקולות שקפאו בזווית משונה, ובכל זאת מצטרפות למשפט מוסיקלי מתוזמר היטב (מתברר כי בן-אהרון למד ומלמד "עיצוב דיבור", תחום העוסק בזה ממש, שימוש מוסיקלי בקול). הדמיון בין השניים ניכר אף באיזו אי בהירות מכוונת, המהדהדת לעתים קרובות כאקורד לא פתור במרחב השיר. אבל דמיון זה מטריד מעט, ולא רק מבחינה אמנותית. השפה של צלאן, כך נדמה, גם אם ביקשה לחרוג מגבולות פיסיים, ביקשה לחרוג מגבולות מסוימים מאוד. קשה לקבל בלי מידה של אי נוחות שימוש אחר שנעשה בה.

אולי בשל הקשר זה מטרידה תמונה לא זהירה שבן-אהרון מצייר במסורת הרומנטיקה הגרמנית ממש: "מרכסי הרים יבואו/ מפסגות קריסטל ושלג/ רחוצי טל וכוכב/ וטוהר השמש/ יציף את גופם הכחול באור// אמיצים וגבוהים/ יצעדו בין גבישים ומראות שבהר". בדרכו גם מטריד, אבל באופן לגיטימי ואולי מכוון, שיר כמו "דיבור דרך", ובו בן-אהרון מדבר בשמם של המתים ומכחיש במידת מה את סופיות המוות. "אנחנו שצללנו דרך לוע הירייה/ אנחנו שראינו את זוהר ההדק בפינו/ שותים עכשיו מים/ מתוך מים/ בגביע הלהבה של לבנו... אמרו שבלב אדמה זרחה שמש// בהתפורר מלבושי העפר זרחה".

בשירים כאלה התורה כמו מתגברת על השירה, אבל הם היוצאים מן כלל דווקא. כוחו של בן-אהרון הוא באופן שבו הוא מהלך על הגבול שבין העולמות בלשונו המדודה והעשירה, שאינה נזהרת מפאתוס ומרמיזות איזוטריות ומסמליות עזה, אבל גם אינה מתמסרת להם עד אובדן אחיזה במציאות. אם המוטיב המרכזי ב"אמן האש" הוא המאבק המחזורי בין הלילה ליום - למשל "שוב קפאו נהרות הזהב אל תוך הלילה", או "הוא מניף את קלשון הפחם אל האור וזורה תהומות" - בן-אהרון אינו מצביע עליו ולו לרגע כעל מאבק בין בני אור לבני חושך או בין הארה תודעתית לאפלה דוגמטית.

בסיכומו של דבר, כרבבות משוררים לפניו בן-אהרון מתבונן בשקיעה ומתפעם ותוהה: "והיו דברים לברר בטרם ירד האור/ בטרם תשקע האש אל הערב;/ במנורת הקריאה, בחלון הבוער, ריצדה שאלה/ ועלתה נדנדה לבנה מתוך הלילה/ נושאת את השמש/ קשורה בחוטים בוהקים לגלגל האינסוף// האם נגענו במים/ האם נגענו בלב הזוהר שבאבן?"

"אמן האש". יפתח בן-אהרון. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 61 עמ', 56 שקלים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו