בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכס ואני מאת איירין מ' פפרברג | החברה של אלכס

| זואולוגיה |

תגובות

אלכס ואני

איירין מ' פפרברג. תירגם מאנגלית: אורי שגיא. מטר, 191 עמ', 85 שקלים

כמה מינים של בעלי חיים הם קורבנות של דימויים וקלישאות שיצרו בני אדם, ואלה משפיעים לעתים על היחס כלפיהם. אולי יותר מכולם סובלים מכך התוכים המסכנים, שצריכים להתמודד עם הקלישאה "מוח של ציפור" וגם עם הדימוי של בעל חיים שייחודו מסתכם בעיקר בכושר חיקוי מעולה, ולכן מבוקש כבעל חיים מבדר ומשעשע בתוך כלוב צר. אין צורך לצלוח עמודים רבים בספרה של איירן פפרברג כדי שדימויים אלה יתנפצו. מהר מאוד הם מתחלפים בהשתאות המלווה בסימני שאלה רבים בנוגע למהות ההבדלים בין התקשורת האנושית לזו של בעלי חיים. אי אפשר שלא להרהר על עומק היכולת הרגשית של בעלי חיים שבה מפקפקים עד היום אנשים רבים.

פפרברג מצטרפת לדור מפואר של נשים פורצות דרך בתחום מחקר התנהגות בעלי חיים. קדמו לה ג'יין גודאל וסינתיה מוס, למשל, שצללו אל תוך עולמם הפנימי של קופים ופילים. היא דומה להן בכושר ההתמדה וההליכה נגד הזרם המדעי שפיקפק ביכולתם הקוגניטיבית של בעלי חיים. את מחקריה בחרה פפרברג למקד בקבוצה קטנה של ציפורים מהמין תוכי אפרור, ובראשם תוכי נפלא אחד בשם אלכס, גיבור הספר. היא חקרה את עולמם במשך עשרות שנים ויצרה עמם קשר שבו היטשטשו במידה רבה הגבולות שאמורים להפריד בין חוקר למושא המחקר שלו. פפרברג אמנם אהבה את אלכס בכל לבה אך ידעה עם זאת לתעל את אהבתה הגדולה למערכת יחסים שבה בדקה ביסודיות מה הוא מסוגל להבין מבני שיחו האנושיים.

הספר מסכם את חייו של אלכס, שמת במפתיע לפני כשלוש שנים, הרבה לפני שמיצה את תוחלת החיים של תוכי אפרור. יש בו מידה לא מבוטלת של רגשנות, שאף גולשת פה ושם לטרחנות, והוא לא מאפשר היכרות מקיפה עם המחקרים שניהלה פפרברג (היכרות כזו אפשר לערוך באמצעות מאמריה המדעיים וספר אחר שלה, "The Alex Studies", שיצא בהוצאת אוניברסיטת הרווארד לפני כעשר שנים). למרות זאת, "אלכס ואני" כן חושף בצורה ישירה ונוקבת את מערכת היחסים של פפרברג עם אלכס ואת הקשיים הרבים שהערים עליה הממסד המדעי עד שמחקריה זכו להכרה. יש בו גם כמה התייחסויות מעניינות למחקרים ולמסקנות העולות מהם.

פפרברג התחילה את דרכה ככימאית, אך הסתקרנה ממחקרים של התנהגות בעלי חיים שהחלו להתפתח לפני כשלושה עשורים. בגלל אהבת ילדות מתמשכת שלה לציפורים, היה לה נוח לבחור בתוכי אפרור כמושא המחקר שלה. התמזל מזלה למצוא דווקא את אלכס, שגם ביחס לבני מינו התגלה ככשרוני במיוחד. כבר בהתחלה הבינה פפרברג שהמפתח להצלחה הוא תקשורת קרובה שלה עם התוכי, ובעזרת מאמנים נוספים החלה ללמד אותו להבחין בין סוגי חפצים ולבטא זאת במלים. כמעט מיד הוכיח אלכס שהוא מבין היטב את משמעות השפה האנושית. הוא אהב ללעוס פקקי שעם, ופעם אחת, לאחר שחיסל כמעט פקק שלם, הוא דרש פקק נוסף. כאשר אמרה לו פפרברג שכבר יש לו פקק, או כאשר הציעה לו חלק של פקק אחר ולא את החפץ בשלמותו, הוא אמר בנחישות: לא! והשליך במקורו את חלקיק הפקק לרצפה. "אפילו בשלב המוקדם הזה ביחסינו, אלכס כבר הראה שאין לו מוח של ציפור, לא משנה מה חושבים בממסד המדעי", כותבת פפרברג.

ככל שהתקדם המחקר התברר עד כמה עשיר עולמו של אלכס מבחינה קוגנטיבית ורגשית. הוא למד להגיד "אני מצטער" לאחר שגרם צער או כעס לפפרברג, ובמקרה מסוים, כשהיתה כעוסה במיוחד, הוא אמר לה בפשטות: "תירגעי!" לעתים הוא השתמש בצירופי מלים כדי להגדיר משהו חדש שהחוקרים הראו לו. פפרברג סבורה שהוא עשה זאת במתכוון, אך מודה שהיא לא יכולה לגבות מסקנה זאת בהוכחה מדעית. עם הזמן, השתכנעה פפרברג שאלכס מבין מה שהוא אומר והאינטליגנציה שלו אינה נופלת מזו של שימפנזים או דולפינים. לעתים הוא אף נדרש לביצועים מתוחכמים יותר מבעלי החיים האלה. היא מציינת ששימפנזים נדרשו לסמן האם החפצים הם שונים או דומים. לעומת זאת, אלכס אמר לה במלים מפורשות האם הם שונים בצורה, בצבע או בחומר.

למרות ההישגים האלה, פפרברג נתקלה שוב ושוב בחוסר הכרה של הממסד המדעי וגם של רבים מעמיתיה. היא נאלצה לנדוד בין מעבדות מחקר בתקווה לקבל מימון ותנאים מתאימים להמשך העבודה עם אלכס. באחד המוסדות התנגד למינוי שלה חצי מסגל המחלקה שאליה הצטרפה, והמתנגדים אף פנו בעניין לדיקן האוניברסיטה. קשה להאמין, אך בשלב מסוים נאלצה המדענית שערכה את אחד המחקרים החשובים והיחודיים ביותר בתחום התנהגות בעלי חיים לבקש דמי אבטלה.

לצד תיאור תלאותיה, מקפידה פפרברג להתייחס גם לאישיותו של אלכס ולנסות ולהעריך את המחקרים והניסויים שביצעה תוך שיתוף פעולה עם התוכי המיוחד. זהו החלק המעניין יותר בספר, שכתוב בסגנון פשוט, אם כי לעתים נרגן. איש לא ציפה מאלכס להצליח לנקוב בשמם של חפצים וסוגי חפצים ולהבין מושגים כמו גדול וקטן, אך הוא הצליח בכך. לזכותה של פפרברג ייאמר שהיא משתדלת לא להיות פסקנית מדי ומותירה סימני שאלה בנוגע למשמעויות של הישגיו יוצאי הדופן של התוכי בתקשורת הקולית שהוא ניהל עם סביבתו.

ב"The Alex Studies" ציינה פפרברג בפרק הסיכום שהיססה לקבוע מדוע צויד אלכס ביכולת כה מרשימה וכיצד נועד הדבר לשרת אותו מבחינת התפתחותו האבולוציונית. לדבריה, היא יכלה רק להשוות אותו לבעלי חיים אחרים ולתיאוריות שונות, אך אינה יכולה לבחון מדעית את ההקבלות שמצאה. "ידעתי שאלכס מוכיח אמת עמוקה", היא מסכמת בספר הנוכחי, "מוחות של בעלי חיים אולי נראים שונה ואולי יש טווח של יכולת שנקבע על ידי הפרטים האנטומיים, אבל חוכמה ותבונה הן תכונות אוניברסליות בטבע. היכולת משתנה, אבל אבני הבניין זהות".

Alex & Me / Irene M Pepperberg



אלכס עם איירין פפרברג. אמר לה בפשטות: ''תירגעי''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו