במאמרו על תומס מאן והיהודים, "אפשר לראות ביהודים את מבשרי התפנית האנטי-ליברלית בגרמניה" ("תרבות וספרות", 29.4), כותב גל אורן: "ביצירה הזאת ("דוקטור פאוסטוס") נשזרות ההיסטוריה והתרבות הגרמנית לכדי אסון נורא כל כך, עד כי אין סליחה וכפרה לכל מי שאף בעקיפין לקח חלק בפשע, גם אם נמנה, בסופו של דבר, עם הצד הנפגע".

בדברים הקשים הללו מכוון הכותב לדמות היהודית, ברייזאכר. ברומאן תומך ברייזאכר בהמתה של "נטולי כושר-חיות ושל מפגרים בשכלם", לכאורה, מסיבות של "היגיינת העם והגזע, בעוד שלמעשה... יהיו אלו החלטות שמקורן עמוק יותר, ...שלילה של כל רכרוכיות הומניטרית, שהיתה תוצר של העידן הבורגני" (פאוסטוס, עמ' 346).

למעשה תולה מאן בדמות היהודית את השקפת עולמו המוקדמת שנחשפה בספרו "הרהורים של אדם א-פוליטי" משנות העשרים של המאה העשרים. אין הכוונה חלילה למצוא קשר בין מאן לבין המתות חסד למיניהן, אך תפישת עולמו היתה אכן אנטי דמוקרטית.

מאן זיהה בתקופת חיים זו את המושג "בורג" עם א-פוליטיות ולאומיות, בעוד שאת הפוליטי זיהה עם ציוויליזציה עירונית מרוקנת מחיי קהילה. גאוותו של מאן על היותו א-פוליטי והשימוש האנכרוניסטי שעשה במושג "דמוקרטיה", שאותה זיהה בשלב זה של חייו עם קוסמופוליטיות רדיקלית שלילית, כונו על-ידי הפילוסוף המרקסיסטי היהודי לוקאץ', "איטיות בקליטת המושגים של הזמן החדש".

שאול פרידלנדר מביא בספרו "גרמניה הנאצית והיהודים" (עמ' 377) את מכתבו הנחרץ של מאן לעיתון גרמני, שבו הוא מוחה על סגירת הוצאות הספרים היהודיות בגרמניה (1933). במכתב כתוב: "...שנאת היהודים של הגרמנים או של המנהיגים הגרמנים אינה מכוונת, במובן הגבוה, נגד אירופה וכל הגרמניות הנעלה; היא מכוונת, כפי שמתברר יותר ויותר, נגד היסודות הנוצריים והקלאסיים של המוסר המערבי".

הנה כי כן סתירה נוספת אצל מאן: האומנם שנאת יהודים מנוגדת ליסודות הנוצריים הקלאסיים של המוסר המערבי? והרי ביומנים משנת 1934 כתב, כפי שאמנם מצטט אורן במאמר, ש"אפשר לראות ביהודים את מבשרי התפנית האנטי-ליברלית בגרמניה".

רבקה איילון

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ