בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שהבורגנים זורקים לרחוב מן החלון

תגובות

מה שהבורגנים זורקים לרחוב מן החלון

אני לוקח לעצמי. אני חושב שנהייתי,

כאן, בארץ משגע. הנה, תראה,

אני תולה הכל

אצלי מעל הקיר של הסלון,

כמו פחלצים, אני תולה, אצלי, באלכסון.

אני תולה, אני תולה ולא נרגע, אני תולה

כדי לזכר, את החרבן שלי, לזכר

את האסון.

כדי לזכר יפה את

העצבות שלי, וגם, בכלל,

אולי מותר עכשו לומר:

לזכור מה שנתן לזכור,

עטוף בדאגה.

הנה, הנה, היום, ביום הזכרון

שלי, עם כל החברים הבורגנים

שלי, לזכור יפה את

יום הזכרון שלי, לזכור

את התוגה.

הנה, אתה,

אתה תביט, בעצמך,

היום, היום הזה ממש,

אספתי מלמטה,

גרב מחורר.

גרב נקוב.

ותחתונית נשית, גלית,

כה רכרוכית. ספוגית,

ספוגית ורטבה. ממש

כמו מטלית. מטלית

כאב ספוגה

מטלית כאב ספוגה,

ביום איום. ואחריה

באה קערת סלט.

סלט רקוב של זכרון.

סלט של אכזבה.

סלט של אכזבה,

של אכזבה המתלוה

אלי, שנים, לכל

אותו הבזיון.

כשלצדם הצבתי

זר קוצים נוגה וכמה

סימני ערגה.

אותם תקעתי כמו פרחים

מכוצים, אצלה

בכף היד הענוגה.

וגם צלחת פלסטיק.

כן, צלחת פלסטיק.

לא לשכח.

משירים זרוקים

של אחרי החגיגה.

ועוד אזכר כעת בגעגועים,

אזכור קלפת ביצים,

המסמלת בשבילי את קו

השבר במשלוח,

שסמנתי בתצוגה.

תראה, תראה, קלפת ביצים,

אני תולה, כמו פחלצים.

אני חושב שנהייתי,

כאן, בארץ, גם אם לא תסכים,

ממש לגמרי משגע.

כי עוד היו עליה חריצים.

ולשונות היו. מלקקים,

בשארית אותה עוגה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו