בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומן | ארץ הנצחיות המובטחת

תגובות

קהיר, סוף אפריל

שלושה מצחצחי נעליים - אותם שלושה שישבו על המדרכה שלפני בית המלון שלי עוד הרבה לפני המהפכה המהוללת של 25 בינואר - קראו לי, כהרגלם מאז ומעולם, בתיפוף מברשות על קופסת הצבעים, לסור אליהם. אחד מהם דובר אנגלית ושמו צברי והוא רואה חשבון מובטל, שנאלץ להתפרנס כך זה רבות בשנים.

והנה בעת הצחצוח, נושא אלי צברי את עיניו מן המדרכה ומכריז בגאווה פתאומית, שסופו של מובארק בא, ומדגים זאת בידו הפנויה, הלופתת את צווארו בסימן של חניקה. ואני אומר בלבי: צברי אומלל, בין אם יחיה מובארק ובין אם יוצא להורג, הרי תישאר לעד מצחצח נעליים. אף פרוטה מכל עושרו לא תוחזר אליך. אתה תקבל רק את הסיפוק החייתי לצפות באדם מפרכס על חבל התלייה.

לא צברי ולא אומללים שכמותו מרוויחים ממהפיכות, אלא דווקא מי שלא המר גורלם במיוחד בימי המשטר הקודם. בתוכם בולט במיוחד שמו של הסופר עלא אל-אסואני, שהתקדם למעמד של דמות לאומית, בעיקר בעיני עיתונאים ואינטלקטואלים זרים, הזקוקים למישהו שיהיה להם למעין מתווך בין הסדר לכאוס, ויסביר להם את "המצב" באופן אינטליגנטי, ועם זאת פשוט ושנון ועממי.

אל אסואני הוא כמדומה הפתרון המושלם לדרישה כזאת. האנגלית שלו סבירה, הוא צעיר יחסית, ובעיקר - הוא סופר מצליח מאוד, מי שכתב את מה שנחשב רב-המכר הגדול ביותר של העולם הערבי מאז ומעולם, הרומאן "בית יעקוביאן".

"בית יעקוביאן" היה רומאן חתרני בלי כל ספק, ששילח את חצי ביקורתו אל כל שדרות החברה, ובדרך מוחכמת אם כי לא מקורית כלל: הוא סיפר את סיפורו של בית בקהיר, כשכל דירה או כל קומה שלו מייצגת חלק אחר, ומצוקה אחרת, של החברה המצרית. וכך עוברים בסך השחיתות השלטונית, הגעגועים לימי הקולוניאליזם, הנהייה לדת, ההטרדות המיניות, ואפילו על הומוסקסואליות - נושא שנחשב בגדר טאבו מוחלט במצרים - מספר הרומאן הנועז הזה.

האומנם אל-אסואני הוא באמת סופר טוב? תלוי את מי שואלים. מה שברור הוא שכתמיד בסיטואציות משבריות, מי שמצליח לפלס לו דרך אל מרכז תשומת הלב אינם הסופרים הטובים בהכרח, אלא הסופרים המרשימים, הנכונים לשחק את התפקיד שהוטל עליהם בכנסים ספרותיים ובפאנלים אלה ואחרים עם עמיתיהם מהעולם הרחב. וכך, בימי שהותי במצרים, חזיתי בתמונתו של אל-אסואני בגיליון אחד העיתונים בעת שיחה עם הסופר הספרדי חואן גויטיסולו. אל-אסואני שופך את זעמו על ישראל, וגויטיסולו ממתן את דבריו ומאלץ אותו להודות, שיש בישראל אנשים בעלי מצפון כדויד גרוסמן ועמוס עוז הלוחמים בממשלה הרשעה שלהם. רוצה לומר: מעל למהפכות ולארצות, קיימת אחוות סופרים מצליחים בינלאומית, שאין לגעת ברעה באיש מחבריה אם רוצים להיות חלק ממנה.

הלחץ לעמוד במחויבויותיו הביא את אל-אסואני לכנס קובץ של מאמרים אקטואליים שכתב אז ועכשיו, ואלה תורגמו בזריזות ויצאו לאור בהוצאת האוניברסיטה האמריקאית של קהיר תחת הכותרת "על מצבה של מצרים". אלה מאמרים חביבים, על סף הסיפורת, הכתובים כמעט תמיד מנקודת מבט אישית, ומשתמשים בכלי העבודה הרגילים של הסופר המצרי שהם המבט הסרקסטי והאירוני על העולם, ובכלל זה העולם המערבי. ובסופו של דבר מתבקשת מרוב המאמרים מסקנה פטריוטית, שמצרים, עם כל בעיותיה, עולה על כל המדינות כולן בכוח ההתמדה שלה ובאי-ההשתנות הבסיסית שלה, ובמלים אחרות: בנצחיותה. והנצחיות המובטחת הזאת כוללת בתוכה, בין השאר, את הזעזוע של מהפכת תחריר.

ובעת הקריאה במסות הקצרות והאישיות האלה חשבתי על ההקבלה הנוצרת והולכת בין מצרים לישראל, שגם היא חיה בתחושה של נצחיות מובטחת, ולועגת לקשיים, שתמיד נראים קשיים זמניים לעומת הנצח.

עוד דמות, טרגית הרבה יותר, המעסיקה באחרונה את המוספים הספרותיים המצריים היא של סאלח ג'אהין, משורר המהפכה הקודמת, זו של שנות החמישים, שהפילה את המלוכה והעלתה לבסוף את עבד אל-נאצר. ג'אהין, שהיה תחילה מעריצו הנלהב של נאצר, ואט אט הלך והתאכזב ממנו עד שמת שבור לב זמן לא רב אחרי מפלת מצרים במלחמת ששת הימים, הוא מסוג המשוררים שאין מצרי שאינו יודע לצטט על פה מן החרוזים שלו. את ה"מרובעים" שלו - שכן הוא התפרסם בז'אנר השירה התמציתי הזה - מדפיסים במצרים לעתים אפילו על מפיות שולחן, ויש לי בבית מערכת מפיות כאלה ועליה ארבעה מרובעי אהבה שלו.

זכרו של ג'אהין עולה כעת (הוא תפס מקום מרכזי בחלק הספרותי של העיתון "אל מצרי אל יום"), אולי מפני שכנגד ההתלהבות מן המהפכה הנוכחית, ומן היוצרים הנישאים על גליה, מוכרח גם שיישמע קולם של מי שכבר היו בהצגה הזאת והתפכחו ממנה, וכל שהשאירו אחריהם הם מרובעים, טורי שיר הנראים ככתובות על מצבות קבורה, קבורה של האשליות.

לפני כשנתיים יצא לאור מבחר מן המרובעים של ג'אהין בתרגום אנגלי של ניהאד סאלם, בהוצאה אלמונית, "ספינקס", השוכנת ברחוב מערוף 7 במרכז קהיר. הגירסה הזאת מלאה שגיאות הגהה. העמוד השלישי של ההקדמה הודפס פעמיים במקום העמוד החמישי, והבלבול גדול. אבל מה איכפת. צברי, מצחצח הנעליים, יודע את שירת ג'אהין על פה.



סאלח ג'אהין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו