בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוצם עין אחת | פיסות תל-אביביות, אביב 2011

תגובות

הייאוש לא נעשה פה יותר נוח, ולתל-אביב אין השפע העצום של מוזיאונים, חללי ביניים וגלריות שיש ללונדון - אך המגוון והאיכות של האמנות המוצגת בגלריות התל-אביביות מפתיעים בכל פעם מחדש שחוזרים מערי המערב. למשל, תערוכתה היפה של מיכל בקי "אפור אש" בגלריה יאיר. בקי מרשימה בשינוי הסיזיפי המתחולל בעקביות של יצירתה. היא מושפעת מהילדות והאימהות שבחייה, אך גם מחיתוכי העץ של האקספרסיוניזם הגרמני, שעוטה על הנשיות פילטר אפל. מעל כולם מרחפת רוחו של הציור "קנקן", שהוא כמעט קלאסי ביופיו, נשי וארוטי; זו תמונה של רגע לפני היקיצה, לפני הנשיכה בתפוח האפל של המיניות. קנקן של חושך, שבתוכו רוחשים פיתולי תשוקות המונעים ממנו להתקבע בצורתו הסופית. לצדו, גופים אמורפיים חלביים סוגדים לתשוקה, לראש האשה המושלך למרגלות הקנקן המסתורי.

בציור "ללא כותרת 3", מין דמות שהיא גבר-חיה מתממשת כערפל מימי מתוך מאסה של חושך עשיר, עוגבת על האור ההומוריסטי. ב"ללא כותרת 2" האשה מאמצת באופן טקסי את תפקיד הגבר: גופה נגלה עירום, מגבו, מבעד לקרעי מסכים של אור וחושך, עונדת שרשרת של אברי מין זכריים, ואחד מהם נגלה מבין ירכיה. ב"קיא כסוף" נגלה הפער המרתק בין החומרים האיוריים לעומק התכנים, המקרינים כאב ופגיעות. ראשה של דמות רפאים מוקף הילה של קיא כסוף, כאבן ריחיים על צווארה. "ללא כותרת 5" נדמה כמעט להדפס מתכתי; בקי מניחה צללית על צללית, שורטת במצע הרוחש. הצללית העליונה, החיצונית, הלבנה, היא של אשה הפוסעת כמו בורחת. ב"ללא כותרת 7" האשה חוזרת אל הילדה שהיתה, שעודה: ראש בהיר ופגוע של ילדה שקשת בשערה מציץ מתחת לשמיכה של חושך הממלאת כמעט את הדף כולו. איקס שרוט מעל המקום המשוער של פות הילדה, המעצים את פגיעותה כמטרה נייחת.

מתוך התערוכה הזוגית המוצגת בגלריה "מנשר" דליתי צמד עבודות מעניינות של "פואטיקה מעשית" מאת טל גפני. "שוליים צרים" היא עבודת קיר של תפרחות אש ושמש, שנשברו לאסופת שברים משולשים וחדים באורכים ובעוביים שונים, כחור שחור של שמש. העבודה השנייה גם היא שימושית ושירית. על צלחת לוויין מוקרנת, ממקרן זעיר המזדקף זכרי כנגד נקביות הצלחת הקעורה, תמונת פניה של נערה נאה; עבודה חושנית ופשוטה לכאורה, האוצרת את דימוי היופי הזה לעצמה ולא מעביר אותה הלאה.

בתערוכתו של שי עיד אלוני, "חזיונות" בגלריה ברוורמן, נפתח מבוך ובו חלונות לא צפויים אל שלל דימויים ואובייקטים, החושפים את עולם הדמיון הפנימי. קומת המרתף האפלה מלאה בקולות תיפוף אובססיביים, מדיטטיביים, המופקים ממין מתופף ותוף שהיו לישות אחת בחלל החשוך. זה תוף מוארך עשוי מעץ כהה. על גדם הבסיס שלו מסתובבת פיסת תחרה לבנה, המכה בכל סיבוב בשני דיסקים של פח, ואלה משמיעים קול תיפוף מעודן - מיצב מרהיב ופשוט של תבונת כפיים וחיבורי דמיון, שהוא הליבה של התערוכה למעלה.

תערוכת ציוריו המשובחת של טל ר', "הפיג'מות", מוצגת בגלריה זומר. טל ר', יליד תל-אביב, חי ויוצר בקופנהגן, וציוריו הוצגו בכל רחבי אירופה. טל ר' הוא קודם כל קולוריסט, המאמץ זהויות אמנותיות כעור שני. מועקה נורדית (כזאת של מונק) רובצת על הצבעוניות הזאת, כאילו הפרא הישראלי זוקף בה את ראשו. יש בציוריו עירום מתגרה ועירום אינטימי בתפנימי חדרים ובנופים מסוכסכים, ולרקע ולדמות יש התייחסות וחשיבות כמעט שווה. ב"מאחור" מתכופפת דמות נשית עירומה קדימה לגלות לנו את ערוותה, באווירת קרקס של צורות גיאומטריות צבעוניות.

ב"נערה מקיר אגוז" (חלק משמות הציורים סתום במכוון), נערה עירומה, יושבת זקופה בקצה מיטה כחולה תכולה כנגד חום גופה, באור הלילה הצהוב. ב"שבור את זה ושבור את זה" יש מזעם הפרא של אבנר בן-גל המוקדם: גבר עירום עוטה חלקית פרווה שעירה של קוף או אדם קדמון על ראשו ועל אבר מינו, וחלק גופו האחר נדמה לחשופית. הוא הולך ושוקע באפילה.

יש בחלק מציוריו של טל ר' נאיביות מכוונת, הממשיכה מציוריו המוקדמים יותר, כסדרת ציורי הדלתות הפונות אל רחוב, דלתות ירוקות חומות, כעורות, המוקפות לבנים. זו נאיביות למודה ומכוונת, היוצאת נגד כללי הטעם הטוב של הצבעוניות והקומפוזיציה ובו בזמן מודעת להם. כנגד זה, הקומפוזיציה והצבעוניות בציור "המצלמה" הן לעילא. "אמא פרי" יונקת מהשימוש בפיסול הפרימיטיבי באקספרסיוניזם הגרמני: ציור מוארך שמופיעה בו דמות דחלילית עטופה בגלימה ארגמנית על רקע טורקיז לילי, ראשה כמין גולגולת מצומקת כתומה שיובשה בשמש, תקועה על צוואר צר כמקל. ב"אדם אחד ישן" גבר מבועת וחרד, בכותונת פסים צבעונית ומכנסיים צהובים, יושב על מה שנדמה לשריונו של צב ענקי, הולך ומתפורר. "המתחיל" הוא כציור דיוקן נאיבי פלמי או אנגלי ישן; גבר בחולצה ירוקה שלראשו מגבעת שחורה יושב על קצה מיטה. אור נופל עליה, אך לא על פניו, המצועפות בצעיף סגלגל של נידונים למוות.

כל הציורים נאספים לפס צבע אופקי ואחיד בתחתית התמונה, שעליו טל ר' חותם את שמו בראשי תיבות, כמין סד שרירותי הכפוי על כולם, המפר ומעצים את אשליית הציור. הציורים צוירו בטכניקה ייחודית, השואבת ממסורת הציור האירופי. טל ר' מערבב דבק מעור ארנבות עם פיגמנט צבעוני ומניח אותם הישר על הבד החשוף. באופן זה הצבע נספג בעומק הבד ומקבל גוון עמוק ומאטי, אך לאחר היספגותו והתייבשותו המהירות אי אפשר לשנות דבר, כמו בפרסקו. על פני דבק הארנבות והפיגמנט טל ר' ממשיך לעבוד מעט בצבעי פסטל, כתיקון יבש. תליית הציורים נעשתה במקבצים, שכל אחד מהם מכיל מכיל ציורים בזיקה שונה, וכל מקבץ הוא כאטומים מעט שונים הפועלים ביחד.



טל ר', 'שבר את זה ושבר את זה', 2010, קטע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו