החידה הספרותית: ע. צופיה | על הגבול

אמנון ז'קונט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמנון ז'קונט

ע. צופיה היא תולעת ספרים בלתי נלאית, העובדת בשב"ס. לא, לא שירות בתי הסוהר כי אם שרות בילוש ספרותי, סוכנות בלשים השייכת לה ומתמחה בפענוח תעלומות-חיים באמצעות עלילותיהם של ספרים. מדי פעם מתייצבים במשרדה לקוחות שפנו לכל בלש, חוקר או פסיכולוג בעיר, אך העניין שמציק להם נשאר בלתי פתור. ע. מקשיבה להם, סורקת את מאגר הספרים הענק שבראשה ובמשרדה וכמעט תמיד מספקת את התשובה.

תחילתה של הפרשה במעצרו של נער כבן 12, ששוטט לבדו באילת. לדברי המשטרה, הוא בן למשפחה של שוהים בלתי חוקיים שגורשה מישראל והשאירה אותו מאחור כי הוא חרש אילם. לטענת האגודה לטיפול בפליטים שלקחה אותו תחת חסותה, הוא פליט מדארפור ולכן חסין מפני גירוש. את הנער לא היה אפשר לתחקר, ולכן הוסכם שמומחית לשפת סימנים תשוחח אתו ותכתוב דו"ח שיבהיר אחת ולתמיד את זהותו. כשהדו"ח נמסר, התעורר ספק אצל אחד החוקרים. "אני לא יכול להסביר למה", אמר כשפנה לע. וביקש את עזרתה, "אבל יש לי תחושה שאת הסיפור הזה כבר שמעתי".

מזג האוויר באילת היה חם ויבש, אך השיחה בין ע. למתרגמת התקיימה בחדר מצונן היטב. צינה שררה גם ביניהן. "הילד סיפר", ע. עיינה בדו"ח, "שהלך עם אביו ברגל מדארפור, והדרך כולה עברה באזורים שנשרפו ונחרבו כליל".

"נכון", אישרה המומחית בלקוניות.

"האם סביר שבאפריקה המשוונית הנוף יהיה כולו שרוף כפי שהנער מתאר? גם אם כפר נשרף, הסביבה נשארת ירוקה, וגם אם סביבה שלמה נשרפת, הכול מלבלב מיד מחדש".

"הייתה שם בצורת".

"הוא סיפר על כנופיות של גברים שנשאו כלי נשק מאולתרים וצדו בני אדם כדי לאכול אותם. הדגשת במיוחד מקרה שבו גבר התנפל על הילד ואביו ירה בו בפניו, כשכל מוחו של האיש התפזר על הילד. כתבת גם שזו כנראה הטראומה שגרמה לאילמותו".

"נכון".

"עוד", ע. המשיכה, "הילד סיפר בדמעות, כך את מדווחת, איך אביו עודד אותו באהבתו, הסביר לו שהם שייכים ל'טובים' והם ?נושאים עמם את האש'. את יודעת למה התכוון?"

המתרגמת הביטה בה בדוק של עוינות. "אלה דברים מקובלים שאבות אומרים לבניהם כשהם מנסים לעודד אותם. ?אנחנו הטובים, בורחים מן הרעים' ועוד אמירות שכאלה".

"ורק עוד דבר אחד", ע. העירה, "האב מת משחפת סמוך לגבול, ואז אספה אותו משפחה שגם היא נדדה באזורים ההרוסים, לקחה אותו איתה לסיני, הבריחה אותו לארץ וכאן נטשה אותו והמשיכה צפונה. כפי שכתבת, הוא לא יודע דבר על המשפחה הזאת, למעט העובדה שאבי המשפחה היה מצולק מקרבות ובעל עין אחת, ושהאישה קיבלה אותו באהבה".

המומחית לשפת הסימנים הנהנה לאישור.

ע. קמה, והמומחית הוסיפה: "אני רוצה לציין שהוא הגיע לכאן רק בזכות אהבתו של אביו אליו. זה יהיה עוול לגרש אותו בחזרה לארצו". "אני מבינה", ע. אמרה ויצאה משם היישר לשדה התעופה. כשנחתה בתל אביב, צלצל הטלפון הסלולרי של ע. איש הקשר שלה במשטרת ההגירה ביקש לשמוע את דעתה. ע. היססה. לעתים רחוקות היתה כה שסועה בין רגשותיה ובין חובתה המקצועית. "אני חושבת שהפקפוק שהתעורר בך מוצדק", אמרה לבסוף, "והשיחה עם המומחית עוררה גם בי את ההתרשמות הזאת. נדמה לי שהיא המציאה חלקים גדולים מן הדו"ח, אם לא את כולו, בהשפעתו של ספר שהיה רב מכר בשנים האחרונות".

מהו הספר?

פתרונות לחידה אפשר לשלוח למייל: sfarim@haaretz.co.il בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה ספרים. לזוכים תימסר הודעה

פתרון חידה מספר 126:

הפואמה שאליה התכוונה ע. היא "פן טדיאוש" מאת אדם מיצקביץ'. בין הפותרים נכונה עלו בגורל: יאיר שמעוני, רינה שרב ויעל רוף.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ