בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גורלה הנורא של ליאונורה גליגאי

בספרה "מכשפה יהודייה בחצר מלך צרפת" מגוללת יערה בר און את סיפורה של אשת חצר שנפלה קורבן לשנאת זרים, ואת חלקן המכריע של רכילויות ושל שמועות זדון בסופה המר

תגובות

"מכשפה יהודייה" בחצר מלך צרפת, משפטה של ליאונורה גליגאי, 1617, מאת יערה בר-און, הוצאת כרמל, 2011, 289 עמודים

בספר זה כתבה יערה בר-און פרק בהיסטוריה של צרפת הנקרא כרומאן מתח. ובעיקר כך בפרק הראשון שלו שכותרתו: "עלייתה ונפילתה של ליאונורה גליגאי", ובו מובא מקרה פרטי מרתק ומחריד למדי, כמו פרקים נוספים בספר. אבל חלק מן הפרקים הם סוציולוגיים-הגותיים, ובהם עוסקת המחברת במשמעותם ובמידת השפעתן של שמועות, רכילות ועיתונות צהובה, ומספרת על אלימות ומעשי לינץ', דנה במשמעות המחלה במאה השבע-עשרה ובכלל, וכן באחר והזר. פרקים אלה מעניינים ביותר, קריאתם קולחת, אבל בעיקר הם מעוררים מחשבות נוגות.

ספרה של יערה בר-און נגיש לכל קורא משכיל וסקרן. הוא נסב אמנם על מקרה פרטי, אבל באמת הוא נוגע לעניין כללי. עניין שהוא אקטואלי ביותר בימים אלה, והוא שנאת הזר, הקסנופוביה. המקרה הפרטי הוא זה של ליאונורה דורי, בתם של נגר נודד וכובסת, שנאספה כילדה אל חצרו של הדוכס הגדול של פירנצה, פרנצ'סקו דה מדיצ'י, אשר לקח תחת חסותו את מריה אחייניתו, מי שנודעה לימים בצרפת כמלכה האם, העוצרת, מרי דה מדיצ'י.

ליאונורה דורי היתה לחברתה הקרובה ולבת לווייתה, וכאשר נישאה מריה דה מדיצ'י לאנרי הרביעי מלך צרפת, הצטרפה ליאונורה דורי, שבינתיים שינתה את שם המשפחה שלה לגליגאי, (שם מכובד יותר), אל המלכה בדרכה לפאריס. הפמליה היתה גדולה וכללה את מי שנשא לאשה את ליאונורה כעבור זמן מה, אופורטוניסט ושמו קונצ'ינו קונצ'יני, בנו של המזכיר האישי של הדוכס הגדול. בר-און מתארת את המסע הארוך והמפרך מפירנצה לפאריס בפרוטרוט. בדרך מחפש קונצ'יני מסילות ללבה של ליאונורה מתוך חישובים קרים, כמובן. המלכה מנסה להניא את בת חסותה מן הקשר הזה עם איש מפוקפק רודף נשים ובצע, מהמר, אדם בלתי יציב ומופקר, אבל ללא הצלחה.

מרי דה מדיצ'י מגיעה לפאריס של אי יציבות פוליטית, פאריס או צרפת ליתר דיוק, שנהרסה על ידי מלחמות אזרחים, ולארמון הומה אנשים: נסיכים, פילגשים, בעלי מלאכה, פקידים, רופאים וכיוצא באלה. ליאונורה מבינה היטב את מצבה העדין של המלכה ועוזרת לה למצוא את מקומה. בפעולותיה השונות למען מלכתה היא צוברת כוח עצום ובד בבד מעוררת שנאה.

ליאונורה, אשה מכוערת, רזה וחולנית, נישאה לקונצ'יני. אחרי שילדה לו בן התערערה בריאותה, אבל הרופאים לא הועילו לה. בפאריס פשטה שמועה שאחז בה דיבוק, תופעה מעוררת סלידה ופחד. לפיכך הוזעקו מגרשי שדים, שני נזירים איטלקים שעשו את מעשיהם בהסתר. הסודיות שבה נערכו טקסי גירוש השדים עוררה את השדים באזרחי פאריס. תחילה נערכו הטקסים בבית, אבל משלא הועילו נערך הטיפול בין כותלי כנסיית סן-סולפיס, ולבסוף במנזר האוגוסטיני שבגדה השמאלית. כל הדברים האלה, המתוארים בפירוט רב בספר, עוררו חשדות כבדים בלב האזרחים ואיבה כלפי ליאונורה, שמזור לא הובא לה אחרי ככלות הכל.

בזמן הזה היה בעלה של ליאונורה לאיש מפתח בחצר, איש סודו של המלך. והנה, ב-14 במאי 1610, ברחוב סמוך לשאטלה, פרץ גבר אל המרכבה שנסע בה המלך ונעץ בו פעמיים את סכינו. פאריס לבשה אבל. מרי מונתה לעוצרת, כי בנה היה קטן מכדי למלוך. היא מילאה היטב את התפקיד וליאונורה יעצה לה בענייני המדינה. בעלה, קונצ'יני, היה לידידו הקרוב של יורש העצר לואי ה-13 ונעשה למעין מלך בפועל. העם לא אהב את המצב. אשר למלכה, היא העדיפה את החשמן רישלייה על פני קונצ'יני.

סיפורם של שני האיטלקים הזרים נגמר ברצח של קונצ'יני, מי שהיה עלוב ועני, חי על חשבון הצרפתים, צבר הון, אסף צבא אדיר והיה למרשל צרפת. אנשי המלך הרגו אותו בחצר הלובר. עם הרצח נחתם גם גורלה של ליאונורה שנעצרה מיד. מה שמחריד בסיפור הוא סופם הנורא. ההמון התעלל בגווייתו של קונצ'יני. אנשים מצצו את דמו וליקקו אותו, עקרו את הלב ואכלו אותו וגם חלקים אחרים שחתכו מן הגופה. בר-און מנסה לספק הסברים סבירים לקניבליזם הזה. אבל אין הם מקהים את תחושת הזוועה.

ליאונורה הועמדה למשפט. היא הואשמה בין השאר בכישוף, בבגידה ובהתייהדות. וכל כך למה? מפני שטופלה, ובאופן מוצלח יחסית, כמו המלכה, על ידי הרופא היהודי מונטלטו, שגם לו מייחדת בר-און בספרה תת-פרק מעניין. ליאונורה הוצאה להורג. כל פאריס באה לחזות בחגיגה. יערה בר-און מתארת את עלייתה על המוקד של ליאונורה ואת שריפתה, תיאור חי ורב-עוצמה.

ההוצאה להורג של הזוג האיטלקי היא תוצאה של נסיבות מורכבות, המוסברות בספר באופן בהיר, אבל עיקרן הוא השנאה לזר, השנאה לשונה, ליהודי ולאשה, והפחד מפניהם. הזוג גליגאי-קונצ'יני לא היו צרפתים. והאשה היתה חולה, ואת המחלה לא ראו בעין יפה. היא לא היתה מובנת, ומכיוון שמחלתה לא ניתנה לריפוי היא עוררה פחד.

הברבריות והקניבליזם שמתארת בר-און יחרידו כל קורא. ובמיוחד כשמביאים בחשבון שכל זה קורה במאה השבע-עשרה, בשיא הבארוק, בזמנו של הפילוסוף החשוב רנה דקארט, בתקופה של פריחה תרבותית, שבה מופיעות סופרות כמו מאדאם דה לאפייט, מחברת "הנסיכה מקלב", משוררים ומחזאים כמו קורניי, ראסין ומולייר, ציירים גדולים כמו ניקולה פוסן וז'ורז' דה לה טור. מתברר שוב, שלתרבות אין שום השפעה על צימאון הדם ושנאת הזרים הטבועים באדם, מה שמזכיר לנו תקופות אפלות קרובות אלינו יותר בזמן.

אחד הפרקים המעניינים בספרה של בר-און עוסק בתקשורת של הימים ההם - השמועות והרכילות. מתברר שלמלים יש השפעה וכוח, אבל במובן הרבה יותר ראשוני מאשר בתקשורת המודרנית. מדובר ברכילות תמימה לכאורה. כותבת בר-און בעקבות הסוציולוג ארווינג גופמן: "התקשורת האנושית אינה משמשת למטרת העברת מידע בלבד, אלא היא תרבות שלמה הנוצרת כתוצאה ממשחקים רבי-משתתפים". לפי גופמן, התרבות האנושית מבוססת במידה רבה על מלים ועל העברת מידע בעל פה. אנו מקבלים מידע ומעבירים אותו הלאה. לשמועות ולרכילות אופי דינמי והן עוברות שינוי בלתי פוסק ומהיר. כך שמועות שהופצו על פריצות מינית ומחלות מין פגעו בנשים ושמועות על מעשי כישוף העלו נשים על המוקד. סוכנות הידע הזה הן בדרך כלל שכנות, המתווכות בין העולם האינטימי של חדרי החדרים לבין רשות הרבים. הרכילות היא בעלת כוח פוליטי והיא עלולה להביא מוות ועונשים אחרים על חפים מפשע.

הנזירים ואנשי הכנסייה גם הם היו סוכנים של שמועות. הם מי שחיפשו במעונו של אחד מן המטפלים בליאונורה, "וכאשר מצאו שם תרנגול בודד, הסיקו שליאונורה מקיימת באמצעותו את טקס הכפרות היהודי". מסקנתם הגורלית היתה שליאונורה מתייהדת.

הפרק על השמועות והרכילות ועל כוחן של המלים הוא מאלף. וכזה גם הפרק הבודק את המקרה של ליאונורה גליגאי מצד היחס למחלה ולחולים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו