בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע | מה לכם מזדעזעים מלפני, הריני כיוצא בכם

פרשת בחוקותי

תגובות

הפרשה האחרונה בחומש "ויקרא" עוסקת בעיקר בשכרו של מי שיקיים את מצוותיו של הקב"ה ובעונשו של מי שלא יקיימן. המציאות כולה, על פי פרשת השבוע, היא מענה ליחסו של האדם אל הטקסט האלוהי. כאשר האדם מתאים את דרכיו אל הטקסט מסתדרת המציאות בצורה הרמונית, הגשמים יורדים בעתם והאדמה נותנת את פריה. אך כאשר האדם פועל בניגוד לטקסט מקדירה המציאות את פניה ומגלה את צדה הדיסהרמוני. עמדה ביקורתית זו של הקב"ה מול האדם היא נגזרת ישירה של מקום מושבו הסקופי. הקב"ה יושב למעלה, צופה בבני האדם, בוחן את מעשיהם ומחווה עליהם דעה בעזרת הגשם והבצורת, השלום והמלחמה.

אך בתוך תיאור השכר שלעתיד לבוא מגלה המדרש אופציה נוספת של תקשורת בין הקב"ה ובין האדם. אופציה שבה נחלץ הקב"ה מעמדתו כמביע דעה על מעשיו של האדם.

הקב"ה מבטיח: "אם בחוקותי תלכו", אז "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם" (כו יב). הבטחה זו נשמעת מטאפורית משהו, שכן התהלכותו של הקב"ה בין בני האדם אינה אפשרית בעולם התיאולוגי שמציגה התורה. אך המדרש מסביר את ההבטחה בצורה שאינה מטאפורית, אלא מתארת מצב עתידי: "והתהלכתי בתוככם - משלו משל למה הדבר דומה, למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדס והיה אותו אריס מיטמר מלפניו. אמר לו המלך לאותו אריס, מה לך מיטמר מלפני, הריני כיוצא בך. כך עתיד הקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא וצדיקים רואים אותו ומזדעזעים מלפניו. והקב"ה אמר להם לצדיקים, מה לכם מזדעזעים מלפני, הריני כיוצא בכם" (ספרא, בחוקותי, ג).

השכר על קיום התורה יהיה בצמצום המוחלט של המרחק שבין הקב"ה והאדם, שיזכה במעמד האינטימי של טיול משותף עם הקב"ה בגן עדן. הקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן כמו המלך המטייל עם אריסו בפרדס. היציאה החוצה אל הפרדס (במשל ואל גן העדן בנמשל), מאפשרת את הזליגה בין המעמדות ההייררכיים ואת הטיול המשותף.

מפתיע לגלות שאין זה המלך שמתקשה לוותר על סממני מלכותו אלא דווקא האדם ש"מיטמר" (=מתחבא) או מזדעזע למראה מלכו המתהלך עמו. המלך, מצדו, אינו מרכך את הזעזוע כאשר הוא מצהיר "מה לכם מזדעזעים מלפני, הריני כיוצא בכם". הצדיק נהפך לבן לווייתו של המלך והביטוי שנוקט המלך כדי להגדיר את היחסים ביניהם היא: "הריני כיוצא בכם".

מדוע ההידמות בין האל לאדם מעוררת זעזוע אצל האדם? מפני שההייררכיה, מתברר, היא צורך אנושי. אדם צריך לראות את אלוהיו גבוה מעליו, צופה בו ושופט אותו. כאשר זה הופך את היחסים ביניהם ליחסים אינטימיים של "והתהלכתי בתוככם" מורד האדם באינטימיות ומבקש את המרחק (ממש כפי שמרדו אדם וחווה בגן העדן, כפי שמסמן הארמז העדין שבמדרש).

פרשת "בחוקותי" היא כאמור הפרשה האחרונה בחומש ויקרא. "ויקרא" הוא הספר הראשון בתורה שמרכז הכובד שלו אינו העלילה אלא החוק. העלילה והחוק הם שני הז'אנרים העיקריים של התורה ולכן הם מסמנים גם שני צדדים של התגלות הקב"ה. העלילה מספרת על אודות הקב"ה. היא פותחת מעין מרחב אלטרנטיבי לפני הקורא וזה מתנתק מן המציאות שהוא חי בה ונשאב אל המרחב שעליו מדווחת העלילה, מזדהה עם גיבוריה ומתוודע אל הקב"ה ככוח המניע שלה.

לעומת זאת החוק איננו מדווח על העבר אלא מצווה על העתיד. הוא מבקש להשפיע על המציאות עצמה. הקורא אינו רשאי להיסחף אל תוך הטקסט ולשכוח את ההווה, הוא עומד מולו במבט בוחן ומנסה לחלץ מתוכו את ההוראות המדויקות. הטקסט החוקתי במיטבו מפעיל את צדו הבוחן והרפלקטיבי של האדם ושולח אותו לעצב את חייו מחדש על פי ההוראות.

שני סוגי הטקסט הללו מציגים שתי בחינות שונות של הקב"ה - צדו הפועל בהיסטוריה "מלמעלה", זהו הצד הפתטי, הדרמטי והאסתטי, מול צדו המבקש להפעיל את האדם, הצד האתי, המנומק והביקורתי.

עתה, עם תום ספר החוקים, מבטיח הקב"ה לאדם על פי המדרש שאם יציית לחוקיו עתיד הוא לטייל עמו בגן העדן. אלא שכדי שהוא לא יזדעזע ויבקש להיטמר מלפני הקב"ה דורש המעבר ממערכת היחסים המרוחקת לזו האינטימית התכווננות נפשית אחרת לחלוטין מזו שהאדם הורגל בה.

טבעו של הטקסט שגומרים לקרוא השבוע הוא שמקשה על ההתמסרות אל הטיול המשותף עם הקב"ה. האדם כמו מתבקש להיחלץ מן המצב הנפשי החד שהוא מצוי בו מול חוקי ספר ויקרא ולעבור למצב אחר. אולי משום כך מסתיימת ההבטחה "והתהלכתי בתוככם" במלים הללו: "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים, ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות' (יג). בסופה של פרשיית השכר חוזרת התורה ומזכירה את היציאה ממצרים ואת המסע במדבר, כלומר את המסגרת העלילתית שבה נתונים בני ישראל.

האדם עומד מול הטקסט החוקתי בצורה בוחנת ורפלקטיבית. הוא בודק את פרטי פרטיו של הטקסט כדי לעצב את חייו על פיו. גם את המציאות בוחן האדם על פי אותם קריטריונים מחמירים כדי לפענח מתוכה את האישור האלוהי לצדקת דרכו. הפסוקים הראשונים של פרשת השבוע שלנו מציגים רגישות זו לפרטי השכר - הגשם, פריון האדמה, השלום והניצחון הניתנים כשכר על המצוות מתוארים לפרטיהם, האדם בוחן אותם היטב ומוצא בהם את אישורו של הקב"ה על מעשיו. אך כדי שהאדם יאמין שהקב"ה מסוגל גם לתקשר אתו בצורה אחרת, שהוא מסוגל להתהלך אתו בגן העדן ולהיות "כיוצא בו", עליו לזנוח את העמדה המשקיפה והאומדנית המודדת את מעשיו בכלים של שכר ועונש ולחזור אל פרקי העלילה מלאי הפאתוס, הדראמה והחום, להתמסר אל הטקסט, להיענות להבטחותיו ולשכוח את המציאות שבה הוא חי, המציאות המתנהלת על פי אמות מידה אתיות וקרות.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו