בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות

תגובות

סאבטו, ישראל והיהודים

מה שחסר לי ברשימתו של רמי סערי על מותו של הסופר הארגנטינאי ארנסטו סאבטו ("תרבות וספרות", 6.5) היתה הנקודה הישראלית והיהודית.

לאחר מלחמת ששת הימים התקיימה כאן שורת ביקורים של סופרים דרום-אמריקאים חשובים. הבולט שבהם היה ח"ל בורחס, זוכה פרס ירושלים, 1971, שביטא את קרבתו הרוחנית והנפשית לישראל בשני שירים ידועים שכתב ביוני 1967, אחד בתחילת המערכה והאחר מיד אחריה, ויצירתו כולה עמוסה מוטיבים יהודיים. גם המספר הצ'יליאני החשוב מנואל רוחאס ביקר כאן ב-1969.

סאבטו ביקר אף הוא בארץ באותה שנה. על אלה ואחרים כתבתי אז בעיתונות ("ארנסטו סאבאטו, אורח בישראל", "על המשמר", 8.8.69; "רשמי סופרים אחרי ביקור בישראל", "מעריב", 2.1.70).

סאבטו התייחד בחבורה נכבדה זו על כי נגיעתו בישראל וביהדות היתה במוחש, ארצית, ספציפית. שנים לפני ביקורו בארץ פירסם בעיתון הארגנטיני "אל מונדו" מאמרים על משפט אייכמן, ואף אוים בשל כך ברצח על ידי נאצים. הוא אף חיווה דעה שבשום מקום מלבד ישראל לא מומש הקומוניזם האנרכי "במובנו המקורי" (שאלה - מה הוא היה אומר היום). חדירתו של סאבטו לפרובלמטיקה הרוחנית של ישראל מפתיעה לא אחת בעמקותה.

הסופר קלט בחושיו החדים את ההוויה הפילולוגית המיוחדת בארץ, בייחוד במפגשיו עם דוברי לאדינו. "כל דובר ספרדית שיבקר בישראל", התבטא אז באוזנינו, "ייאחז בהכרח אותה התרגשות שבה נאחזתי אני, בשומעי יהודים אלה יוצאי סלוניקי ואיסטנבול מדברים בשפה הנשמעת לקוחה מדפיו של סרוואנטס".

שלא כמו אצל בורחס העומד עם משליו בעולם ערטילאי, אונטולוגי, לא ריאלי, מורגשת בכתיבתו של סאבטו הדקדקנות בפרטים העובדתיים גם כאשר הוא תר בעולם הנפש; הדבר בולט על רקע כתיבתו ה"נייטרלית", שאיננה דרום-אמריקאית או לאומית במובן הצר של המלה. הנקודה היהודית משמשת אצלו המחשה למצוקה המטאפיסית והקיומית של האדם המודרני.

צבי וולובסקי

תומאס מאן והיהודים

במאמרו על תומס מאן, "אפשר לראות ביהודים את מבשרי התפנית האנטי-ליברלית בגרמניה" ("תרבות וספרות", 29.4), תמה גל אורן על האופן השלילי שבו עיצב מאן את הדמויות היהודיות המופיעות ברומאן "דוקטור פאוסטוס".

אין כאן כל מקום לתמיהה. כך גם מעוצבות כל הדמויות היהודיות ביצירתו של תומאס מאן לאורך השנים, החל במשפחת האגנסטרום ברומאן "בית בודנברוק", ודמותו של נפטא ב"הר הקסמים", והדמויות היהודיות בסיפוריו המוקדמים: סוחר האמנות מ. בליטנצווייג ב"גלדיוס דאי" (1902), דטלב ספינל בסיפור "טריסטן" (1903) ומשפחת ארנהולד ב"גזע וולזונג" (1905). מה שאולי קצת מפתיע - ואולי אף מאכזב - הוא תזמון הופעתם של שתי דמויות יהודיות שליליות, ברייזאכר ופיטלברג, ברומאן שנכתב בעיצומה של מלחמת העולם השנייה והופיע זמן קצר לאחריה.

אלכסנדר רביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו