בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר, שירים

תגובות

א' - בעוד החנק גובר

ישנה המועקה בגרון וישנה גם שתיקה

אפינית ללילות השבת החמים בכפר סבא.

מסביבי הפיות ממלאים את עצמם בתשוקה

ובתוגה נסתרה ששמחה לעולם מתכסה בה.

היתה גם אהבה שזמרת אחת מתנסה בה

בלילות החמים שיזעו והכו בלי רחם.

כך מצאתי עצמי חדשים לבקרים לבדי

והטעם הזה, הגהור, מחזר צעדי

ואולי אותר לעולם מתנשף בכפר סבא

בלי עולם ובלי אל, בלי הלדת ובלי מנחם.

ב' - תשעה באב, חיפוש

בלילות של הדומינו'ס, אלה שבם, הן, סגורות

מסעדות אחרות, כמו בערב היום התשיעי,

מתהלכות ברחוב כסגורות בעצמן נערות

שלהן אין הולכין בצומות אחרים, או באין.

שתיקתן מנשרה באויר. פיצתן היא קרה

ובלתי אכילה. הן טיב טעם. מהן אין מנוס.

הן עשרים וארבע לשבעה. הזמנים ברוחן

נכמרים, והן כמו מלכות. הזמן שמשחן

מתבונן משתק וענוי; והלואי נערה

שכזאת לא היתה באחד הלילות דומינו'ס.

ג' - במיטות הקטנות רחובות

ולפתע, בשתים בלילה, נשריתי במוזה

והנה בחלום מתהלך אנכי בכבישים

שבינות הגבולות שבנפש לגבול של אחזה

וכל החניות הן פתוחות, אך אין כלל אנשים.

ובגבול של הנפש, או אז, שתי עיני נעצמו,

וראיתי מולי (כחמלה הגנוזה שנגוזה

ואין לה עוד נשאר ולבד תאבד אהבות)

את השלט הזה שקולו מכריז על רחובות,

שקורא, שמוזע, שקים אז, באור העמום,

כשמים פתוחים בסוף לילה, מכריז בי, "אחזה"

ד' - קץ יומן המסע

ובהלכי משלהי הרחוב הגדול אל הבית

בכניסה העשבית אדדה, כה עיף, מלא מגור דם.

ואצלע בין נבטי השמיר לבין נטע השית

ואגיע אלי הכניסה הראשית ברחוב גורדון.

ואשמע נביחות עמומות וקריאת "אוי אבראך"

ואחך לפתיחה של הדלת הזו, שעברתי

פעמים כה רבות, אבל עוד לא עברתי כזה

מבלבל, מטנף, מיגע, מהרהר והוזה

בכניסה הראשית לביתי. את הדלת ברך

אסגר ואאזין לנביחה היפה, המוצארטית.

הלילה לילה שירים

אני כותב בלילה. אין מנוס

מכתב שירה בלילה, הן רק אז,

בחשכה, אפשר לראות את פז

שירת חיינו הנפתח. אין עז

בשיר לילי. אין עז. ישנו הרגע

שאין בשיר יומי, תחתי הנגה,

זה הקופח זו ממארת שמש

עד אין אפילו עין נעצמת.

לראות דברי שירה. הזמן נגרע

בליל, ורק באין זמן טהורה

העת. טהור העת. הכל נברא

ושוב נמוט; ואז ישנה שירה.

הלילה לילה צעדים

"ערב קומר במחוגה

רזיו מעליך,

וכל הפקחות שבך

נכנעת ללכת"

אברהם שלונסקי

הערב נפל על אדמת העיר

(תמהו אנשים כרגיל לפשר)

ואור היה עיר, וקיץ האיר

את כל המנורות מלבד על הגשר

(הגשר מצנע לעת ערב, ואין

בו נוסעים ונותנים, ואין בו מדון).

ראיתי כל זאת ובחרתי מאן

את כל פקדות האדון:

ברחתי לפתע. הגשר בהק

בחשכו לעיני ממרחק סביר

ועיני שעמדו בו כמכת ברק

הצליחו לראות אחרי האויר.

כשהגעתי אליו, כבר בקר נצנץ

מבעד לחשך העיר, והעיר

הבהירה מעט, והגשר הנץ

פרח זעיר של עמוד מאיר.

על השירה

"העולם

אינו שיך למשורר(ים), אך עוד פחות מזה

לאלה שאינם".

דוד אבידן

יושב. טופפת אצבעו על דף

והוא שותק. לרגע, בחטף,

מביט הוא למרגלותיו, האם

נכתב כבר שיר? עוד לא. מבט מרים

וכך יושב יומם וליל, שרוע.

אינו מרגיש שום קר ולא שום רוח.

רק סר יושב מול דף ריקן, חושב.

הלואי, חושב, יבא יום, לא אשב.

ופתע זז העט. הוא לא שם לב

ומלל כבר נכתב, והתחלף

משפט בזה אחר, ושוב חזר.

מביט הוא על הדף, וכמו זר

מביט עליו שירו. שירה נכתבת

בעת השכחה, ולא האבל.

תקומה

אנחנו דור ידים בכיסים.

ראיתיהם עומדים ומנסים

לבכות, ולא יצליחו. אין דמעות

בעין של דור יד בכיס. לאות

עצבות הם מרכינים ראשם, קדים

בפני העצב אחזם לדק,

ומתישרים, ובראש זקוף עומדים

לשיר המנון אחד, כה במדקדק

אך לא יבינו הם. לא יאמינו

שפעם כה רצו, ולא הסכינו

עם המובן מאליו. ויש נבער

בעינהם אי זיק של התחדשות,

של אי אבוד מורשת. התקשות

פניהם היא מביעה את המחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו