בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משורר בשטח | על לידתה מחדש של השירה העברית לילדים

גני הזהב של סנקטאפו, מאת יקיר בן-משה, איורים: דנה דרויש, הוצאת חרגול, עם עובד, 2011

תגובות

"השירה לילדים מתה", כתבה חוקרת הספרות יעל דר במאמר על ספרי שירה לילדים בזמננו ("הארץ", ספרים, 23.7.2007). ובכן עתה, כמעט ארבע שנים לאחר מכן, אני שמח לבשר כאן על לידתה מחדש. טקס ברית המלה התקיים במועדון לבונטין 7 בתל-אביב, בערב לכבוד שירתו של המשורר יקיר בן משה, שבמרכזו עמד ספרו החדש לילדים, "גני הזהב של סנקטאפו". הערב התקיים במסגרת הסדרה "שירה פלוס" בעריכת נסים קלדרון, שאמר: "אנו נכנסים הפעם אל הסדרה דרך ספר לילדים, שזו דרך מיוחדת", ואולי לא ידע עד כמה היא מיוחדת. למיטב ידיעתי זהו ספר הילדים הראשון שכותב משורר עברי בן הדור החדש והוא מציב רף אמנותי גבוה ביותר לבאים אחריו, והלוואי שיבואו.

במועדון התל-אביבי, שהמה אדם, קראה אותו מהחל ועד כלה השחקנית חנה מרון כשמלווה אותה נגן הסיטאר יותם חיימוביץ'. וכשסיימה הודתה ליקיר ואמרה: "זהו הדבר הכי יפה שקראתי מזה הרבה זמן". ואמנם כן, "גני הזהב של סנקטאפו", הגם שהוא סיפור או "אגדת חלום קסומה", כמוגדר בגבו, הוא שירה צרופה. לפנינו משל מעשה רקמה על החיים נטולי השקט והאנושיות של העולם המודרני, שסנקטאפו, כ"עיר היפה ביותר בעולם", יוצאת במסע גורלי לאיתורם.

בראשיתו של המסע, הנמשך על פני ארבעה פרקים, סנקטאפו מבקשת להביא אל העיר את מה שחסר בה: אנשים: "חשבה לעשות רעש גדול. / טרקה דלתות, חרקה תריסים, ניפחה את לחיי הבתים / והוציאה מתוך הארובות רעש אדיר / שהתגלגל כגל במורד העולם". מכאן ואילך נהפכת סנקטאפו למעין חלילן מהמלין במהופך, שבמקום לגרש עכברים מטרידי אדם מהעיר, מבקשת להביא אל תוכה את העולם כולו: אנשים, ילדים וחיות השדה. בתוך כך היא מגיעה לידי כך שהיא מגלה שאין "מה לעשות עם עיר שמגדליה קורסים תחת משקלם, / גשריה ובתיה נמעכים באלפי עקבות רגליים", וכי אין "מה לעשות עם עיר יפה / שאין לה מקום אחד של שקט".

את המשכו של המסע, עד שהוא מגיע אל "המקומות היפים של הלב", לא אגלה. רק אספר כי באותו ערב קרא המשורר רוני סומק שיר קצר מפרי עטו של בן-משה, המופיע בספר שיריו השני, "תנשום עמוק, אתה נרגש" (2009, כרמל), "כובד המשיכה" שמו: "כמו לוליין שאינו חדל לחפש את הטרפז, גופי / נאחז באהבה" (שם, עמ' 23). "זו בעיני הקופסה השחורה של כל מה שיקיר עושה", הוסיף סומק למקרא השיר. ואכן, נראה כי כשם שמסעה של סנקטאפו העיר הוא בסופו של דבר מסע לולייני למציאת האהבה - כך כתיבתו של המסע כמוה כמסע לוליין של משורר הכותב שירה לילדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו