בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע | במקום הסמוי מן העין

פרשת "במדבר"

תגובות

הגמרא אומרת: "אמר ר' יצחק, אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח:), ולראיה מביאה את הפסוק מספר דברים "יצו ה' עמך את הברכה באסמיך" (דברים כח, ח). דווקא כאשר התבואה מוסתרת באסמים יכולה הברכה להיות מצויה בה, ולא כאשר היא גלויה לעין כל. לכן אומרת הגמרא שכאשר אדם נכנס למדוד את גורנו הוא מברך כך: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו", אבל אם כבר מדד ורק אחר כך בירך הרי זו ברכה לבטלה, "לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין" (שם).

ספר במדבר פותח במנייתם של בני ישראל. "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד, באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם, במספר שמות כל זכר לגלגלתם" (במדבר א, א-ב). רש"י שואל מדוע מצווה הקב"ה למנות את בני ישראל ועונה כך: "מתוך חבתן לפניו מונה אותן כל שעה". הקב"ה חוזר ומונה את בני ישראל מתוך חיבתו אליהם; הוא נהנה מן הספירה כמו אספן החוזר ומונה את פרטי האוסף שלו שוב ושוב.

הברכה שבאי-מנייה והחיבה שבמנייה מסמנות שתי תנועות נפש הפוכות. מטרתה של האי-מנייה היא להרחיק את המספר המדויק מעין אדם וליצור תחום דינמי שמספרו המדויק אינו ידוע. ההסתרה כמו מפנה מקום לברכה ומאפשרת לה להתגדר בתוך המרחב הסמוי. המניין המדויק הוא היפוכה של הברכה. מניין מדויק הוא קבוע ומוחלט ולכן אינו מאפשר שום דינמיות. במקום פינוי מקום לברכה יוצרת המנייה המדויקת יחס בין המונה לנמנה. כל פריט שנמנה עומד לפני המונה, מואר, חשוף ומקוטלג, ומקבל יחס מדויק ומדוד בדמות מספר סידורי.

ספר "במדבר", כשמו כן הוא, מספר את סיפור מסעיהם של בני ישראל במדבר. הוא משתרע בין מעמד הר סיני לבין נאומו הגדול של משה, שמסמן את גבולה האחרון של התורה. תנועתו של העם נפתחת בפרשת השבוע שלנו במנייתם של בני ישראל. ראשית נמנים ראשי המטות ואחריהם נמנה מספר יוצאי הצבא בכל שבט. המספרים מצורפים זה לזה עד לסכום הסופי: "ויהיו כל הפקדים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים" (שם א, מו). הפרטים מסודרים לפי משפחות ומחנות ומכומתים לפי סדרות חשבוניות.

אחרי המנייה מצווה הקב"ה את משה לסדר את פרישתו המרחבית של מחנה בני ישראל: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (שם ב, א-ב). במרכז המחנה יעמוד המשכן, ארבעה שבטים נבחרים לחנות בכל אחת מרוחות השמים, ולכל אחד מהם מסונפים שני שבטים אחרים ש"יחנו עליו". בני ישראל כבר אינם חבורת פליטים הבורחת ממצרים; הם הופכים ישות מאורגנת המסודרת במבנה גיאומטרי והיררכי. בתוך האינסוף המדברי שמסביב הופך הסידור הגיאומטרי הזה להצהרה נגד טבעו הפראי של המדבר. המדבר הוא ארץ האנרכיה, אך פתיחת ספר "במדבר" היא פתיחה של מסדר צבאי רב טקס ורושם.

במהרה מתגלה שהמבנה המרחבי הזה אינו המבנה הסופי שעל פיו נעים בני ישראל במדבר, אלא מין סידור כלים בתחילתו של משחק שחמט. פריעת הסדר מתחילה בעוד פרשות מספר, בשליחת המרגלים לארץ כנען. חטא המרגלים הוא הסדק הראשון ואחריו ניתכות המהלומות בזו אחר זו: המקושש, קורח, הכאת הסלע, בלק, מעשה הדיינית, בנות צלפחד ועוד ועוד.

הקונפליקט החוזר ונשנה בספר במדבר הוא הקונפליקט שבין הסדר לבין האנרכיה. הכוחות המערערים את הסדר ההיררכי, כוחות המדבר, מגיעים הן מן המדבר החיצוני (מדין) והן מזה הפנימי (המקושש). חז"ל דימו את חציית ים סוף להולדתו של העם מארץ מצרים אל תוך המדבר. כהמשך לדימוי זה אפשר לתאר את ספר "במדבר" כתקופת ההתבגרות של העם. העם מגלה את הדחפים ההרסניים המצויים בתוכו, הצדדים מערערי הסמכות והאינדיבידואליים. הוא תוהה על שאלת מקור הסמכות, מערער על חובת הציות ושב ומועמד במקומו. סמכותו של משה מאותגרת, והמבנה ההיררכי המשורטט בפרשת השבוע שלנו בעט ברזל סופג מהלומה אחר מהלומה.

המרחב הסמוי מן העין מפנה מקום לדינמיות, ומשום כך הוא מעמיד את האדם במצב שאינו בטוח לגמרי בפרטי המציאות. חשיפת המספר המדויק בפתיחת ספר במדבר אינה נותנת מקום לדינמיות הזאת. הקב"ה מצווה למנות את העם ומסדר אותו במבנה מדויק ומשוכלל, כך הוא מעניק לו מסגרת יציבה שתעזור לו לעמוד באנרכיה שתבקע מתוכו בהמשך.

כך מקבלים דבריו של רש"י משמעות אחרת. החיבה המתגלה במנייה איננה חיבתו של האספן לאוספו, אלא עמדה פדגוגית. הקב"ה מעניק לעם בעזרת המנייה מתנה, את מתנת היציבות והארגון. הוא מביע חיבה בכך שהוא מזהה את הצורך של העם ומספק אותו על ידי חשיפת הקיים לאור השמש, סידורו במערכה והצבתו לפני בני ישראל. הקב"ה חושף את הפוטנציאל היציב המצוי בעם, ובכך הוא מצייד אותו במסגרת מוצקה לעבור בתוכה את תקופת ההתבגרות שלו. הסמוי כאן אינו המספר; הסמוי הוא מטרתו הפדגוגית של הקב"ה, ובו שורה הברכה רק כאשר הוא מוסתר היטב בתוך דברי רש"י.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו