בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אשת הטייס שנעלם" מאת צור שיזף | אנקת גבהים

"אשת הטייס שנעלם" מעורר מחשבות בנוגע לרון ארד, לגלעד שליט ולכמה שהמציאות היא דבר רציני מכדי להשאיר אותה בידיהם של פוליטיקאים

תגובות

אשת הטייס שנעלם

צור שיזף. הוצאת חרגול, 245 עמ', 88 שקלים

האקטואליה הים-תיכונית רוויה בדרמות גדולות על בסיס קבוע. לכתוב מתוך הדרמות הגדולות האלו יצירת ספרות הוא לא דבר של מה בכך ולכן הנטייה על פי רוב של סופרים היא לתפוס איזה טפח מינורי, איזו נקודת התייחסות זוויתית, ודרכה לנסות לומר משהו ערכי וגדול על מלחמות, סכסוכים וכיו"ב.

צור שיזף בחר ב"אשת הטייס שנעלם" לספר דווקא סיפור גדול, דרמטי ומוכר, והוא עשה זאת בהחלט בצורה מעוררת כבוד. הספר מגולל את סיפורו של טייס בחיל האוויר הישראלי שמטוסו הופל והוא נלקח בשבי, ובמקביל את סיפורה של אשתו רות, שנותרת לבדה עם תינוק ועם שאלה אחת גדולה שאף אחד לא מסוגל לענות עליה - האם הוא בחיים? אמנם לסיפור יש לא מעט קווים מקבילים לסיפורו של רון ארד, אבל הוא לא בהכרח הסיפור שלו, גם כי רון ארד מוזכר שם כחלק מהמציאות השוטפת.

אפשר לראות ב"אשת הטייס שנעלם" קודם כל סיפור של אזור בעל נוף קסום וייחודי - לבנון שותתת הדם - ששיזף כה מפליא לתאר אותו על שלל הריו וגבעותיו, על צמחי המרפא והנוי המיוחדים שבו, על שפע האופיום והחשיש, ועל הפוטנציאל הבלתי נתפש הגלום בו. ואת האזור הקסום הזה מחריבים ממשלות, ארגונים וחיילים בסכסוכים הקטנים והגדולים שלהם, גורמים לו לדמם, להיפצע, להיטמא, מסתירים אותו, מחביאים אותו, אך למעשה לא מצליחים להרוס אותו לגמרי.

בכל אופן, יש משהו בתיאורי הנוף ובשליטה הפנומנאלית של שיזף בגיאוגרפיה ובבוטניקה של האזור שמשמש קרקע נפלאה, קסומה אפילו, לסיפור מאז'ורי מבחינה מדינית-פוליטית-צבאית. על הקרקע הזאת שיזף יוצר סיפור מותח עצבים. זה לא סיפור מתח קלאסי, המלא במניפולציות טובות יותר או פחות שנעשות על גב הקוראים (חובבי הז'אנר מודעים להן ומקבלים אותן) - המתח נובע בעיקר מחוסר הוודאות. לרגע אין שמץ של מושג מה התחנה הבאה בסיפור הזה, יש תחושה שכל דבר כמעט יכול לקרות בפרק הבא. שיזף מנווט את העלילה ביד אמן מרשימה, ולוקח אותה למקום עם פוטנציאל מלודרמטי, אך לא נותן לתבשיל המלודרמטי לגלוש מהסיר. תמונת הסיום היא סצנה ספרותית מרשימה של איפוק ודיוק.

שיזף מעמיד את סיפורו בתוך לבה פוליטית-מדינית רותחת, אך מה שיפה זה שהוא אינו נוקט עמדה שיפוטית - אין רעים וטובים בסיפור הזה, כפי שאין רעים וטובים מוחלטים כנראה במציאות עצמה. אטימות ומקיאווליזם אפשר למצוא בכל צד, והם מתגלמים בראשי ממשלה וראש מוסד אחד מהצד הישראלי, ובדמויות מסוימות מתוך המסע הלבנוני-סורי של ורדי, הטייס החטוף. מנגד, גם אנשים רחומים ונפלאים אפשר למצוא בכל צד, והם מתגלמים בין היתר בראש המוסד הבא, דמות מפתיעה בעלת השפעה מכרעת על הסיפור הגדול, ובאבו שמס, רופא לבנוני שבעצם בורא לוורדי חיים שניים שהם כנראה לא פחות טובים מחייו הראשוניים בתור טייס מלח-הארץ טיפוסי.

אולי הדבר היחידי המעט צורם בספר הוא מספר סצנות המתרחשות בתחילתו. כל סיפור האהבה המוקדם של רות ואסף הוא סיפור המתואר בצורה מעט פלקטית וסטריאוטיפית, כך גם סצנה שבה המשפחה מביאה את ילדו הקטן לגבול כדי "להיפרד מאבא". יש שם בסצנות האלה משהו מעט הוליוודי. בכל אופן, הספר בסיומו מעלה לא מעט מחשבות, הן על המזרח התיכון בכללותו, על מה שקורה בו ועל כך שאין לנו שמץ של מושג מה אנחנו מפסידים בו.

סיפורו - ובעיקר החלטותיו - של אסף ורדי הופכים אותו בסופו של דבר לדמות מיוחדת ולא שגרתית. הוא מתחיל כמו טייס קלאסי, בנאלי כמו כרזה של קק"ל או ליהוק מתוך "אהבה בשחקים", אך ככל שחולפים הדפים והעלילה מתקדמת, הוא נהפך ומתפתח למשהו אחר לגמרי - לדמות בעלת עומק מרשים שנכנסת עמוק ללבנו.

וכן, כמובן, הספר גם מעורר מחשבות רבות בנוגע לרון ארד, לגלעד שליט, למלחמת לבנון הראשונה, השנייה, ולכמה שהמציאות המדינית-פוליטית היא דבר רציני מכדי להשאיר אותה בידיהם של פוליטיקאים.



ארז הלבנון. אין לנו שמץ של מושג מה אנחנו מפסידים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו