בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלושה ספרים בקצרה: שבי יפה, תחייכי, סונטה למרים והחיים השניים הקצרים של ברי טאנר

תגובות

שבי יפה, תחייכי

מלכה אדלר. מודן, 312 עמ', 88 שקלים

מלכה אדלר, שכבר עסקה בכתיבתה בניצולי שואה, כותבת רומן אוטוביוגרפי שבו היא מספרת את סיפור הצלתם של בני משפחתה ומשרטטת את פרופיל האם, אנה, שהצילה את שני ילדיה, דנושה, הגיבורה, ויאשו אחיה. אנה בורחת מעיר מגוריה טרנופול לקרקוב עיר מולדתה ונודדת מדירת מסתור אחת לשנייה, עד שהיא מצליחה להתקבל כמנהלת משק בית בביתו של הלמוט סופ, קצין נאצי ורופא, שבסוף המלחמה עומד לדין על כך שעיקר 30 אלף חולי נפש. אחרי המלחמה היא שוהה עוד זמן קצר בגרמניה ועולה עם ילדיה לישראל, לחיפה, שם היא מרכזת סביבה קהל מעריצים שמאזין לסיפורי גבורתה והצלתה. כמעט קשה להאמין באמיתותו של הסלון השואתי הזה: ניצולי השואה שניסו לספר את סיפוריהם נתקלו באוזניים ערלות בישראל, ומי שהיה שם הסתפק בדרך כלל בסיפוריו. אולם בראיון שהעניקה לפני חודש למוסף "הארץ" מאששת אדלר את הדברים, אכןהתקיים סלון שואתי שכזה. אדלר מספרת על אם אמיצה אבל מניפולטיבית שחייה הם הצגת תיאטרון גדולה, ומחדדת שוב ושוב את העובדה שמה שמקנה יתרון במלחמת הישרדות אינו ערובה לאושרם של הילדים או להורות טובה.

סונטה למרים

לינדה אולסון. מאנגלית: שירה חפר. כנרת, זמורה-ביתן, 253 עמ', 89 שקלים

"סונטה למרים" הוא ספר מעניין בראש וראשונה מפני שאף שגיבורו הוא ניצול שואה, נקודת המבט שלו שונה מאוד מזו שבדרך כלל מוכרת לקורא הישראלי. גיבור הספר, אדם אנקר, הוא מוסיקאי שחי עם בתו באוקלנד שבניו זילנד. הם גלו לשם משוודיה, שאליה הגיע אנקר מפולין כילד אחרי המלחמה. אמו נהגה לומר לו שאין להם עבר, אלא רק הווה ועתיד, ועל פי המחשבה הזאת ניהל את חייו עד כה. אבל מותה הפתאומי של בתו גורם לו לצאת למסע לחיפוש שורשיו, לגילוי זהותם של הוריו, שהיתה עלומה עבורו עד כה, למפגש מחודש עם אמה של בתו ולמציאת הבית שבו נולד ובו חש בנוח יותר מאשר בכל מקום אחר, בקרקוב שבפולין, כשהוא מוקף בכמה יהודים זקנים, שהקשר שלהם למקום עז כל כך, עד שניסיונותיהם להשתקע בישראל ובארצות הברית הסתיימו בחזרתם למולדת הישנה. קוראי העברית רגילים למסר של ניצחון על מוראות השואה, ללהט ציוני שבעקבותיו מגיעים הגיבורים לישראל ומקימים משפחה, אבל המסר הזה נעדר מהספר, שמתמקד בתרבות עשירה ששרידיה נעלמים, כשהילדה שמייצגת את דור ההמשך מתה, והוא מותיר בלב הקורא תחושה כבדה של עצב.

החיים השניים הקצרים של ברי טאנר

סטפני מאייר. מאנגלית: רחל אהרוני. ספרית פועלים, 127 עמ', 78 שקלים

שמו של הספר, בעיקר באנגלית, מפלרטט עם "חיי האושר הקצרים של פרנסיס מקומבר" של ארנסט המינגוויי, שגם הוא עוסק במחירו של צימאון דמים, אבל כאן מסתיים הדמיון ביניהם. ברי טאנר, שנהפכה לערפדה, מצטרפת לחבורת ערפדים שמתנהלת כסטריאוטיפ לכל חבורת הומלסים מקרית: הם אלימים, פוחדים זה מזה, לא מסוגלים להתאחד למען שום מטרה וזמנם מוקדש להישרדות ולהסתתרות מאור השמש. בין דייגו, ערפד ותיק, לבין ברי נרקמת ידידות רומנטית והם מגלים שאור השמש אינו מזיק לערפדים כפי שחשבו. כשהם יוצאים לקרב נגד קבוצת ערפדים אחרת הם מגלים שיש ברשות הקבוצה היריבה נערה אנושית, הלא היא בלה, גיבורת ספרי "דמדומים". יש רק סיבה ספרותית אחת לקרוא על יצורים פנטסטיים והיא הארות העולות מהם על החברה האנושית. אבל סטפני מאייר לא מספקת הארות כאלה, אלא מתארת עולם יצרי של בני נוער שיש להם כוחות גופניים אדירים ותאווה גדולה לא פחות לדם. ואולי כל הסדרה "דמדומים" אינה אלא פרודיה על השינויים המתחוללים בבני הנוער בגיל ההתבגרות?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו