בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"טיפות שלג" מאת א"ד מילר | קור אימים

האופי הסטרילי של הספר "טיפות שלג" מרחיק אותו מהניסיון לגעת בקרביים המדממים של מוסקווה ולהטיל אימה על הקוראים. במקום זה הוא מותיר אותם בעיקר עם רמז לסקנדל

תגובות

טיפות שלג

א"ד מילר. תירגם מאנגלית: אסף כהן. הוצאת פן וידיעות ספרים, 234 עמ', 98 שקלים

כשהשלג מפשיר הגופות מתגלות. בערים מושלגות כמו מוסקווה ההנחה הזאת היא בגדר עובדה ידועה. היא כל כך ידועה עד שלמוסקוואים יש ביטוי מיוחד בשבילה: "טיפות שלג" - כך מכונות הגופות שמוסתרות בתוך השלג בחודשי החורף ומתחילות לבצבץ עם בוא האביב. אבל השלג המוסקוואי אינו הסיבה היחידה לתופעה הזאת, שעל שמה נקרא ספר הביכורים של א"ד מילר. אל השלג מצטרפת האכזריות המוסקוואית, על השקט האלים שבה, והיא הגיבורה האמיתית של הרומן. האכזריות הזאת, כפי שהיא נגלית לעיני הזר שמזדמן לבירה הרוסית, היא הסממן המובהק ביותר של העיר, והיא שואבת אותו לתוך "סיפור מצמרר על אהבה ועל התמוטטות מוסרית", או שזה לפחות מה שהיא מנסה לעשות.

ניק הוא עורך דין בריטי אפרורי, שאפרוריותם של החיים בלונדון הביאה אותו לחפש התחלה חדשה ומסעירה יותר במוסקווה. הוא מגיע אליה כעובד במשרד עורכי דין מקומי ומגלה שהייאוש הרוסי לא בהכרח יותר נוח, אבל לפחות אין עשרות זוגות עיניים שעוקבות אחריך ומשמשות עדות לכישלונות שלך. בדיוק כשהוא כורע תחת עול הבדידות והניכור, הוא פוגש את מאשה וקטיה - אחיות יפהפיות שהוא מציל משוד ברכבת התחתית. הוא נותן להן את מספר הטלפון שלו, וכעבור שלושה שבועות מאשה אכן מתקשרת. האחיות הסקסיות לוקחות אותו לבלות בברים הדקדנטיים ביותר בעיר, אך לא חושפות כמעט אף פרט על חייהן, פרט למפגש שהן מארגנות לניק עם דודתן הערירית, קומוניסטית לשעבר. הריגוש והצורך במגע אנושי מעוורים את הבריטי המאוהב, שמתעלם מהרמזים הבעייתיים שהוא נתקל בהם בדרך. כשהוא סוף סוף משכיל להבחין בהם, זה כמובן מאוחר מדי.

"טיפות שלג" מבקש להיקרא כרומן מתח פסיכולוגי, אך האמת היא שיש בו מעט פסיכולוגיה והרבה ביורוקרטיה. לאט לאט מתברר שהאחיות, שהקשר המשפחתי ביניהן נהיה מוטל בספק כמו כל פרט אחר שקשור אליהן, מעוניינות בעיקר בכישוריו המקצועיים של ניק. המדרון המוסרי שניק מחליק בו לאורך הספר שייך לסוג המעונב, האפור, כזה שכרוך בהרבה טפסים ומשרדים ממשלתיים, ומאחר שהדרמה ברומן נשאבת מאותו מדרון מצפוני, גם היא נהפכת לאפרורית וביורוקרטית בהתאם. מוסקווה הקשה, המסואבת וצמאת הדם אמנם נמצאת כל הזמן, אבל רק ברקע, והפוטנציאל ההרסני שמצוי בצמד האחיות הוא בעל אופי סטרילי יחסית, כזה שמוחק בני אדם במחי מסמכים מזויפים.

הדבר לא גורע מאיכותו של הספר או מהאפקטיביות שלו, אבל הוא כן מרחיק אותו מהניסיון של המחבר לגעת בקרביים המדממים של העיר ולהטיל אימה על הקוראים. במקום זה הוא מותיר אותם בעיקר עם רמז לסקנדל.

"טיפות שלג" מבקש להציג את מוסקווה כעיר החטאים האולטימטיבית. הדמויות המקומיות - כולן חד ממדיות במודע ועשויות פחות או יותר מאותם חומרים - מגלמות את הזימה הרוסית, הפועלת במישור הפיסי וגם המבני. הדבר בא לידי ביטוי בהסתבכות של ניק בחייו המקצועיים, כשהמשרד שלו מעורב בעסקת נפט מפוקפקת הכרוכה בסכומי כסף אסטרונומיים. המסקנה הבלתי נמנעת משלל ההסתבכויות היא שמוסקוואים יעשו הכל לטובת תועלת אישית וחומרית. הם ישתמשו בתמימותם של אחרים וימכרו גם את הדודה חסרת הישע שלהם. מילר מצייר תמונה גרוטסקית במתכוון, אבל הגרוטסקה עולה לו במחיר של מורכבות וחדשנות. אם כל המקומיים הם קלישאות חסרות לב, והגיבור החדגוני הוא האדם האמיתי היחיד, בסופו של דבר זה משאיר אותנו עם מעט מאוד.

"ברוסיה אין סיפורים על עסקים ואין סיפורים פוליטיים", מסביר חברו הציני של ניק, "אין סיפורי אהבה. יש רק סיפורי פשע". היגיון דומה עולה מקטעים בספר שמנסים לתמצת את רוח העיר: "ארץ מוזרה רוסיה, עם החוטאים הכישרוניים שלה והקדוש המזדמן, קדושים באמת ובתמים שרק מקום עם אכזריות כה מושרשת יכול לייצר, תערובת מטורפת של זוהמה ותפארת". הניסיון לצייר את העיר כסדום מודרנית אמנם עובד היטב, אבל יש משהו מאולץ בתיאורים האלה. כריכת הזוהמה והתפארת ביחד, עיקרון שנשמר לאורך הרומן וחוזר באופנים שונים, נהפכת לבנאלית בשלב מסוים.

מילר הבריטי עבד במוסקווה ככתב של "האקונומיסט" במשך ארבע שנים. מהרומן שלו עולה תחושת דחיפות לתאר את העוצמה של העיר. דחיפות ניכרת גם בהבאת הספר לדפוס בעברית, דבר המגולם בשגיאות רבות בנוסח "מגפיים פרוותיות" ו"הן לבושו חצאיות", וכן המלה "תיאורתית" שחוזרת פעמים רבות. אחת השגיאות החביבות היא משפט שאומר ניק: "היא לבשה את כותונת הלילה שלי וצפתה בתוכנית ריאליטי". אכן, דקדנס.

Snowdrops / A.D. Miller




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו