בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות לגברת השמנה

"פראני וזואי" מגלה משהו מסוד הקסם של ג'"ד סלינג'ר ושל הספרות האמריקאית בכלל: לא רק "שפה מדוברת" אלא משהו עמוק יותר, הקשור להולדת הדמוקרטיה האמריקאית

תגובות

פראני וזואי, מאת ג'"ד סלינג'ר, תירגם מאנגלית ניר רצ'קובסקי, הוצאת כתר, 2011, 167 עמודים

הפנינה הספרותית הזאת מאת ג'"ד סלינג'ר היא עוד הזדמנות להתענג על יופיה של הספרות האמריקאית. מדובר בשתי יצירות: "פראני", סיפור קצר, ו"זואי" - נובלה. אחרי שהופיעו בנפרד, בשנות החמישים, התפרסמו בכרך אחד. בסיפור הראשון מתמוטטת פראני בעת ביקור אצל חברה, סטודנט בינוני ומצליח באחת מאוניברסיטאות היוקרה של החוף המזרחי. מדוע מתמוטטת פראני? אולי שתתה יותר מדי מרטיני על בטן ריקה, או באמת מעצבנת אותה הבינוניות של האנשים סביבה, כולל זו של החבר שלה, או בגלל ספר דת המציע תפילה בלתי פוסקת, מזיגה בין נצרות לדת מן המזרח.

ב"זואי" שוכבת אותה פראני בדירת המשפחה המוזנחת והגדולה במנהטן, מחלימה מההתמוטטות. בבית נמצא אחיה הבוגר ממנה, שחקן טלוויזיה מצליח (של שנות החמישים). בדרך לפגישה בעניין תסריט חדש, אצל מפיק בשדרת מדיסון, אחרי אמבטיה ממושכת והפרעות קומיות מצד אמו, בסי - טיפוס של ממש - הוא עוצר בסאלון אצל פראני השרויה בדיכאון. באופן בוטה לגמרי, מסביר לה אחיה מדוע היתה תמיד ילדה קטנה ומעצבנת, ולמה כדאי לה לשפוט פחות את האנשים סביבה ולהתחשב באמם, ששכלה כבר שני בנים. אחד, סימור, הבכור, שהכרנו ברומאן אחר של סלינג'ר, התאבד, והאחר, ואלט, נהרג במלחמת העולם השנייה.

בסוף השיחה הארוכה מצליח זואי להעניק, בעזרת שלילה גמורה, סוג של תיקון, או הארה, לאחותו המדופרסת, תוך שימוש בהערצה ובגעגוע שלה לסימור שהתאבד. לא אגרע משמחת הקוראים אם אחזור על העצה, שקיבל אי אז זואי מהאח הבכור.

פעם, כאשר השתתפו בתוכנית רדיו פופולרית - כל ילדי המשפחה השתתפו בתוכניות הרדיו הללו, כולם היו גאונים - הסביר סימור לזואי, שעליו להקפיד על מראהו "בשביל הגברת השמנה":

"הוא מעולם לא אמר לי מי זאת הגברת השמנה, אבל מאז, ציחצחתי נעליים בשביל הגברת השמנה בכל פעם שעליתי לשידור (...) הצטיירה לי בראש תמונה ברורה, נורא ברורה, של הגברת השמנה. דימיינתי אותה יושבת כל היום במרפסת בחזית הבית, עם מחבט זבובים ורדיו בפול ווליום מבוקר עד ערב. דמיינתי שנורא חם, ושבטח יש לה סרטן, ו... לא יודע".

מיד אחר כך הוא מגיע אל ה"תיאולוגיה" של פראני. זואי סבור שישו של פראני צדיק מדי, כמו אצל רוב הקתולים. הוא חושב שישו שלה מזכיר את פרנציסקוס הקדוש, ולא את האיש החכם מהברית החדשה, חכם ולאו דווקא חסיד. ואז, בתפנית, שאפשר לראותה כסתירה לדברים קודמים שאמר, ואפשר בהחלט לראותה כעדות לכך, שצודקים אלה הרואים בסיפור הזה סיפור זן מודרני, אומר זואי לפראני: "כל אחד ואחד שם בחוץ הוא הגברת השמנה של סימור (...) את לא יודעת מי זאת באמת הגברת השמנה?... אחח, מותק. אחחח, מותק. היא ישו בכבודו ובעצמו. כן, מותק, ישו בכבודו ובעצמו".

מסוף הסיפור אפשר להניח שפראני יצאה מהמשבר שלה בזכות הציטוט מדברי סימור. המוות שלו שרוי על הבית. ממש לפני השיחה המכרעת הזאת, נכנס האח השחקן, בפעם הראשונה, לחדר העזוב של סימור המת. על לוח סיבים נעוצות ציטטות שהעתיק האח הגאון - שהיה, על פי סיפורים אחרים, פרופסור מבריק בן עשרים, לפני שהתאבד. בין כל הציטוטים מזדקר אחד מאת רינג לארדנר.

"נקודת השיא והרגע הרומנטי המכריע יגיעו כאשר אדון וגברת, זרים זה לזה, ייקלעו לשיחה ברכבת שמחזירה אותם מזרחה.

"'נו', אמרה הגברת קרוט, כי אכן היתה זו היא, ?מה דעתך על הגראנד קניון?'

"'חתיכת מערה', ענה בן שיחה.

"'איזה ניסוח משונה!' ענתה גברת קרוט. ?עכשו נגן לי משהו'".

הציטוט הזה לא רק יפהפה, לא רק הומאז' לסופר המופלא (והלא מתורגם עדיין לעברית) שסלינג'ר למד ממנו הרבה. הוא גם כולל את הקונטרפונקט האמריקאי לציטוטים האחרים על הלוח של סימור, ציטוטים מהתרבות הגבוהה.

הנה משהו מסוד הקסם של סלינג'ר. משפחת גלאס, ששלושה מחבריה מופיעים בסיפור הזה ואחרים נזכרים, איננה משפחה "טיפוסית". גם האם הקתולית, שחקנית וודוביל לשעבר, וגם האב היהודי, שעסקיו קשורים לעולם הבידור, גידלו ילדים מחוננים ש"לא יצא מהם כלום", והחרדה הזאת תלויה מעליהם בבית, בדברי האם, בהתאבדות האח, ובהתמוטטות הבת. ה"יצא מהם משהו" מתקשר בעיקר לאוניברסיטה, להתקשרות עם תרבות אירופה, והזלזול האירוני בקולנוע האמריקאי - כל אלה מופיעים בסיפור ונובלה, כמו גם בסיפורים אחרים על משפחת גלאס (שיש בה יותר מדמיון למשפחת סלינג'ר). מהצד האחר, הסיפורים עצמם, כמו הציטוט המופלא מכתבי רינג לארדנר, הם האנטי-תזה לתרבותיות הזאת.

תולדות הספרות האמריקאית, בדומה לתולדות התיאטרון שם, הוא סיפור ההתעקשות למצוא את מה שמייחד את ארצות הברית של אמריקה. כאשר וולט ויטמן כתב "ספרות גדולה ומקורית לבטח תהפוך לאמון והצדקה של הדמוקרטיה האמריקאית", הוא השתתף בחיפוש העיקש של המשכילים האמריקאים, שהיו כבר חדורים בהכרת כוחה הכלכלי ויתרונותיה הטכנולוגיים על פני אירופה. הם היו חסרי ביטחון ביחס לרפרטואר הספרותי שלהם. האירוניות של אדגר אלן פו הן פן אחד שהתוודענו אליו באחרונה. אבל הביטוי הכי מובהק לכך בתרבות האמריקאית, גם בעידן הקולנוע וגם אחר כך בטלוויזיה, היה תמיד האירוניה על התרבות הגבוהה, כלומר האירופית. הקומדיות האמריקאיות הצליחו לעסוק בעניין זה כבר בראשית המאה ה-19, ואילו הפרוזה האמריקאית, מאז מארק טוויין, מצאה שביל אחד נפלא שסלינג'ר, כמו לארדנר, כותב בתוכו.

המינגוויי אמר ש"כל הספרות האמריקאית יצאה מספר אחד של מארק טוויין, הקרוי ?הקלברי פין'". ריצ'רד צ'ייז, בספרו המפורסם "הרומאן האמריקאי ומסורתו", אומר כי יש באמירה זו אמת גדולה, גם אם אינה נכונה. יש סגנון, הזורם מטוויין "עם החן הקל של השפה המדוברת ומקבל את ישירותו ופשטותו".

צריך כמובן לחזור בהקשר זה לספרות של סלינג'ר, ושל המספרים המודרניים יותר כמו ריימונד קארבר. השיא היה בוודאי אצל ויליאם פוקנר ב"אור באוגוסט", או ב"הקול והזעם". לא רק "שפה מדוברת" אלא משהו עמוק יותר, הקשור להולדת הדמוקרטיה האמריקאית. דיקנס כתב דיאלוגים "קוקניים", אבל לא אימץ דמויות קוקניות. גם הספרות הצרפתית הגדולה, למרות מסורת המהפכה, התקשתה משך שנים רבות להתמודד עם הדמוקרטיה כנושאת התרבות, למרות ראבלה בעבר הרנסנסי. אפילו ז'אן ז'נה, מסיבות שהיה ער להן ודיבר עליהן לא פעם, כתב בשפה גבוהה ועשירה (סלין, מהצד האחר, לא אהב את הדמוקרטיה).

משיכתו הגדולה של ז'יל דלז אל הספרות האמריקאית מצויה בדיוק במקום הזה. וכלום אין המשפט הנפלא של דלז מסכם את כל הנאמר כאן? "לספרות האמריקאית יש כוח מיוחד במינו לייצר סופרים שבידם לספר את זיכרונותיהם הפרטיים כאילו היו זיכרונותיה של אומה אוניברסלית, המורכבת ממהגרי כל הארצות".

התרגום של ניר רצ'קובסקי פשוט נפלא.



סלינג'ר. אנטי-תזה לתרבותיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו