בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסוס החמישי הוא התרבות

בצל האורנים האלה | עם מותה של עדה ברודסקי

תגובות

הכרתי את עדה ברודסקי בכל שנות עבודתי ברדיו. שנינו התקבלנו כ"עובדי חוזה" בסוף שנות השישים ועבדנו זה לצד זה עד לפרישתה. היו בינינו קשרי ידידות אמיצים שנמשכו גם אחר כך, ועתה, כבמין תיאום שבשתיקה, פרשה היא מן העולם בעודי מתכנן את פרישתי מרשות השידור.

לא עבר זמן רב מאז התחלנו בעבודתנו ברדיו עד שנמצאנו זה לזה וגילינו מה רב המשותף בינינו: המוסיקה כיסוד קיומי שאי אפשר בלעדיו, השירה המגלה את החיים המפכים מתחת למציאות, מכמני התרבות האירופית לתולדותיה, לארצותיה וללשונותיה, הסקרנות להכיר את חייהם של היוצרים, בפרט המלחינים הגדולים ולנסות ולהקיש מהם על קשרים אפשריים ליצירתם, וביסוד כל אלה - הקשר לרדיו כמדיום יצירתי הטומן בתוכו אפשרויות אינסוף להעביר את היופי ואת הידע אל הרבים, על האתגר הרובץ לפתחו ועל האחריות הכרוכה בכך.

מנהל מחלקת תוכניות המוסיקה אז, גדעון רוזנגרטן, החל באותן שנים רחוקות בהפקת סדרת תוכניות פומביות דידקטיות למחצה שכותרתן "באומר ובצליל", והן התקיימו באולם המופעים שבמוזיאון ישראל. הצענו לו שנקבל עלינו את הסדרה, ונפיק אותה על פי תפישתנו. הסכמתו היתה פתח לשנים של מופעים שעמדו בלב העשייה התרבותית בירושלים וברדיו: המופעים שהתקיימו בתחילה באולם המוזיאון, עברו לחאן ואחר כך לאולם שרובר, שנחנך ממש באותם ימים.

לא פשוט לבנות מופע שיכיל סיפור חיים, קטעי מכתבים, זיכרונות ופרקי נגינה, באורח שישמור על מתח ועל סקרנות במעברים התכופים שבין מעקב אחר טקסט לבין הריכוז שבהאזנה למוסיקה, וכל זאת באורח שיתאים גם לקהל שבאולם וגם למאזין לשידור ברדיו. כדי לעמוד במשימה התגייסו הטובים שבשחקנים (ביניהם חנה מרון, אורנה פורת, עודד תאומי, יוסי בנאי ורבים אחרים) והמעולים שבנגנים והופיעו ב"מוצרט - תווים ומכתבים", ב"שוברטיאדה", בסקירה רב-דורית שהוקדשה למשפחת באך או בתוכנית קשה - עיונית ומוסיקלית - כמו "ארנולד שנברג - מוסיקאי, אדם, יהודי".

בד בבד עם העבודה המשותפת התהדקו הקשרים שבין משפחתה, המבוגרת יותר, לבין משפחתי, הצעירה יותר. גם בני זוגנו היו מעורבים, לא תמיד בטובתם, בהפקות אלה. ביום שנולד בני הצעיר, למשל, עזבתי את רעייתי כדי לעמוד לצדה של עדה במופע על חייו של קלוד דביסי.

בתוכניות אלה הביעה עדה את ניסיונה בתרגום ובעריכה, ואך טבעי היה שבד בבד עם הפקת התוכניות, תפתח את הסוגה הרדיופונית של הביוגרפיה המתוסכתת. סדרות התוכניות שערכה זכו למאזינים נלהבים, המוסיפים להתרגש מהן עד עצם היום הזה. התוכניות התבססו על ביוגרפיה בדיונית דוגמת "הכרוניקה הקטנה של אנה מגדלנה באך", על ספר מחקר דוגמת "האהובה בת האלמוות" או על מכתבים ועל זיכרונות של המלחין ושל ידידיו (שומאן, ברהמס, מנדלסון, מאהלר ואחרים). לימים חברה לעמיתנו שלמה הד, שעמו הוציאה לאור עוד קודם ספר של אנקדוטות מוסיקליות, וביחד ערכו את סדרת התוכניות "דוד למדאם ביזה" שעסקה במוסיקה בפאריס במאה ה-19. ב-1997, שנת המאתיים להולדתו של היינריך היינה (וגם של שוברט) סיפקה לנו שעות רבות של הנאה מגילויים שחלקם חדשים וחלקם מחודשים על אודות חייו של היינה, על שיריו, מכתביו, כתבותיו ושיחותיו. תוכנית הרדיו שנקראה "זמיר וצפע" לוותה בקריאתו של אילי גורליצקי.

ביסוד גישתה של עדה למלאכת התרגום עמדה ההכרה כי מעבר לתוכן, לחרוז, למשקל ולצליל, ארבעת סוסי האפוקליפסה המושכים כל אחד לכיוונו בעוד המתרגם נאבק כדי לשמור על השיר לבל ישוסע, דוהר גם הסוס החמישי שהוא התרבות שיצרה את הלשון (ולהפך), את התחביר ואת ייחודו של המקור, זה שאין כל תקווה להעתיקו.

בשלושת הספרים (את הרביעי לא סיימה) של השיר האמנותי, שבהם ליקטה את מיטב השירה המולחנת ותירגמה אותה תרגום אקוויריתמי, היתה כבולה בסד המשקל, החייב להתאים למשקל המקורי כדי לאפשר זימרה עברית שוות ערך למקור. במגבלה קשה ואכזרית זו עמדה בהצלחה בלתי רגילה, ותעיד הפופולריות הרבה שלה זכו הספרים.

כאשר פרשה, בין השאר כדי לייחד זמן ליצירתו של המשורר האהוב עליה, ריינר מריה רילקה, אמרה לי שיש בדעתה לערוך אנתולוגיה מקיפה של שירתו (לאחר שתירגמה כבר נתחים נכבדים מיצירתו בשירה ובפרוזה, עוד קודם). היפה, הנאמן והבוגד שבו והטרידו אותה. הצעתי לה כי תכתוב מונוגרפיה רחבת יריעה של רילקה ותשבץ בה את התרגומים. בכך יינתן ליצירתו הרקע שיבהיר גם לקורא העברי את דרכו של המשורר ואת גדולתו, למרות מגבלות התרגום. התוצאה היא המונוגרפיה המפוארת שיצאה בשני כרכים גדולים (ולאחרונה ראתה אור במהדורה חדשה ומתוקנת).

עם שובי לארץ מסיור תערוכות קצר בפאריס בנובמבר ציפתה לי במענה הקולי הודעתה של עדה כי חלתה במחלה סופנית. בחודשים שעד למותה הרביתי לבקר אותה, להביא לה את טעם העולם שבחוץ ולשתף אותה באירועים מתחומי עניינה.



עדה ברודסקי בקול המוסיקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו