בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוצם עין אחת

עוצם עין אחת

תגובות

מאשה זוסמן - סדנאות האמנים בתל-אביב

ברק רביץ - "פרטר", גלריה דביר, מתחם נגה

ליהי תורג'מן - "מראה מקום", גלריה ג'ולי מ., תל-אביב

בין התערוכות המוצגות עכשיו בתל-אביב בולטים שלושה אמנים, ששפתם ועולמם שונים מאוד זה מזה, כמו המגוון של עולם האמנות הישראלי. בכל פעם שמאשה זוסמן מציגה, זו עלייה לרגל אל נווה מדבר שעל סף צמא. מקליפות עץ יבשות היא אורגת ומחברת מצעים קשיחים ושבירים לצייר את קטעי גן עדן שלה, של המדבר השולח אצבעות צחיחות בגנים. אפשר להתפעל מעבודת הכפיים האובססיבית של זוסמן, המציירת בעטים תמונות נרחבות של מארגים אורגניים סבוכים, משקה את העץ הצמא בדיו. בלשד אחת העבודות, על הארגמן הלוהט של קווי העט הצפופים, חרטה זוסמן את המשפט "גני היפה" בגרמנית, והמלים הן כצלקות רקומות בבשר החי.

העבודות גולשות מהקיר אל מיצב, העושה שימוש בקווי האורך, הרוחב והגובה של חלל הסדנאות. זה גן לילי בגוני סגול וירוק ונגיעות של אש, שהיו לעלי הכותרת של הפרחים. זוסמן הופכת את "עיני" העץ לליבות פרחים, מחדירה אל הגן לבן-שקוף, כתשלילים נגטיביים. על רביעיית ציורים אחרת מרפרפים צלילים שרופים ושחורים, שכמו הוטבעו בפניהם. משני עברי הקיר, המחלק את החלל לשניים, לאורך קווי החיבור שבין הרצפה לקיר, זוסמן שתלה ערוגות של צבעונים שחורים, שכל אחד מהם חרוט בעט שחור על עט אדום, כדם של פצעים בחתכי החריטה. ורדים עצומים חגים על אפור כסוף ושמים זוהרים כזהב. בעושר הביזנטי הזה זוסמן רוקמת עלי כותרת, ששוליהם נדמים לפותות, וכבר נגע בהם החידלון.

עמוד טוטם ניצב אנכי לערוגת הפרחים, ולאורכו נפתחים פרחי לילה, שעיני העץ מציצות מהם. שולי הפרחים הם תחרה, שזוסמן חורטת ופוצעת את חריריה בניגוד לרכות הדוגמה. מעל לכל מתפתל שיח ורדים, שמתאריו נחתחו בסכין כתבליט אפל ועמום. יצירתה של זוסמן היא כפריחתו של פרח נדיר במדבר אחת לכמה שנים.

ורד זפרן גני, האוצרת והמנהלת של סדנאות האמנים, בחרה - או נאלצה להציג - את יצירותיה של זוסמן לצד פרץ הציורים הפיגורטיביים של הדס רשף. הפעם זה חיבור צורם וגס שאינו מיטיב עם אף אחת מהן, אלא פוגם בשלמות ההתבוננות. הידיעה על סגירתן בסתיו של סדנאות האמנים למען בית ספר לילדי האזור מעציבה מאוד. אלה הם חללי ביניים שבין המוזיאלי לגלריסטי, וסגירתם היא אובדן גדול לאמנות הישראלית, לתל-אביב ולילדי בית הספר. זו גם ההזדמנות לבכות את סגירתה של הגלריה בקיבוץ כברי, באצירתה וניהולה של דרורה דקל. זה היה אחד ממקומות התצוגה האיכותיים והבודדים בצפון הארץ, ויש לקוות שסגירתו רק זמנית.

ברק רביץ שב לארץ לאחר שהות בפאריס, והוא מטמיע את השפעותיה, את סכימת הגן הצרפתי הפורמלי, בשפתו המינימליסטית והפורמלית, אך בגירסתה הישראלית - המאלתרת, המחברת חיבורים לא צפויים. מערכי הצורות של הדוממים הביתיים חושפים את מאבקם "להפוך לפרפר". בטריפטיך של שטיחי כניסה רביץ גזם שלוש צורות שונות של גינות משנה של הגן הצרפתי, ואגב כך שיבש בכל פעם באופן שונה את המלה "ברוכים הבאים" המודפסת עליהם בצרפתית.

הוא מציג גם רביעייה של דלתות מטבח, שהשילו את גופן ונותרו מהן רק קליפות פורמייקה בגבהים שונים. זה מערך עדין ומרומז של חריצים נגטיביים בקו התפר שבין הדמיון לגשמי. על הרצפה מונחים שני מגשי סכו"ם מפלסטיק לבן, שרביץ פיתל בתוכם פס ניאון זרחני והפך אותם לנשפים ליליים, זעירים. "ארבע כנפיים" הן ארבעה לוחות זכוכית זהות הלכודות על מסילות אלומיניום לבן של תריסי הזזה. על כל אחת מהן מודבקת צללית לבנה של חתך עומק, הנותנת ממד של אשליית עומק - עבודה הממירה את שפתו האסתטית של המרחב הביתי הישראלי לקסם של פנים האמנות. יצירה זו של רביץ סובלת במודע מחסך רגשי; בזיכרון עדיין צרוב הווידיאו "ברק רביץ שר לתן" - אחת מעבודות הווידיאו היפות והרגישות שנוצרו כאן. אולי הגיע הרגע שרביץ יתחבר שוב אל הרובד הזה ביצירתו.

חסך רגשי ותוכני מסוים מתקיים גם ברוב ציוריה של ליהי תורג'מן. לנוכח האיכות הטכנית הווירטואוזית של עשייתם קשה להאמין שזו אמנית צעירה בתחילת דרכה, המצליחה לברוא אווירה של מקומות ממשיים וארציים ובו בזמן גם רוחות רפאים. את החסך הזה תורג'מן תשלים בוודאי עם השנים, וציוריה יגיעו לבשלות מלאה. תחושה הרפאים שבציורים נובעת מאופן בריאתם, משכבות שקופות ומפויחות המונחות זו על זו, ציורים נזילים ומגורענים, מלווים בהילות של צבע שהן יותר כקרינה רדיואקטיבית. החללים הקלאוסטרופוביים הללו מורכבים מפרספקטיבות חסומות, שכמו מתפוררות ומוארות מבפנים מכוח העשייה והדמיון היוצר.

תורג'מן מציגה תא נידונים: סורגים של חושך ואור, שעליהם מתעגלים חישוקי זהב - דקורטיבי המנסה לסוכך על הפנים הקשה והאפל. חלקו העליון של גרם מדרגות לולייני מוקף במעקה מיתרים; ציור שמהדהדת בו "הזכוכית הגדולה" של דושאן.

הציורים הקטנים הם יוצאי הדופן בתערוכה, והם טעונים יותר רגשית ותוכנית. ב"מואר" נראה דיוקן של ראש גבר, מתמסר לעשן הלבן המתאבך מפיו הפעור, עד שאין זה ברור אם הוא נושף או שואף. ב"בוו" נשאבים ומתעוותים תווי הפנים המגיחות מהאפלה אל הבלון שהן מנפחות. ב"פרזיט", שלושה מעגלים מטביעים את חותמם החד והכואב ככוסות רוח, לאורך עמוד השדרה של האשה העירומה האנונימית.



מאשה זוסמן, פרט מתוך עבודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו