בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משורר בשטח | הכל חוץ מהייקו יפאני

בגרגרים של מאיה בז'רנו אין ההשראה, הדיוק והשגב של ההייקו היפאני. מה יש בהם בכל זאת?

תגובות

ובכן, רשמו לפניכם את הרגע הזה: ההוצאה היא הוצאת קשב לשירה. הספר הוא "גרגרים" מאת מאיה בז'רנו, העמוד הוא 43; הגרגיר מספרו 35 מתוך 101 גרגירי שירה והתאריך המדויק שבו נכתב רשום בשוליו: 2.2.2006. החזיקו חזק בבקשה. אנו עומדים לצלול אל תהום הנשייה של השירה העברית החדשה; אנו עומדים לגעת בקרקעיתה; בנומך שהוא נמוך עוד יותר מתחתיתו. הנה השיר ואני מצטט: "הקקה חם / הקקה מהביל - / נגעתי בפנימיות של כלבתי". סוף ציטוט.

מבקרי שירה מטעם בוודאי ישבחו את הספר על שנינותו וחוכמתו. הנה למשל מה שנכתב בגבו: "גרגרים של מאיה בז'רנו, אמנית השיר הארוך, מעניק לקורא חוויה מיוחדת במינה". שימו לב לניסוח הקלאסיציסטי והמהדיר: "אמנית השיר הארוך". לא פחות ולא יותר. בואו נמשיך: "מי שהתפרסמה בעיבודי הנתונים שלה, ברצפים ובתדרים שוצפי המלים, המושגים והתודעות, הולכת כאן אל הקצה ההפוך, אל שירת ההייקו". בשם אלוהי הכורים הגרעיניים - שירת הגרגרים של מאיה בז'רנו היא הכל חוץ מאשר הייקו יפאני. אין בה מן ההשראה, הדיוק והשגב של ההייקו היפאני. מה יש בה בכל זאת?

קודם כל יש בה פשטנות ושטחיות, גם אם היא מוסתרת במסווה השנינות וההומור השכיחים במחוזותינו. אינני סבור, למשל, שבאמצעות המעשה המתואר בשיר שלעיל אמנם נגעה המשוררת בפנימיות העמוקה של כלבתה. יש בשירה הזאת גם מרירות, למשל, שלא לומר תוגה קיומית, ולעתים אף רשעות מסוימת. הנה דוגמה: "בחנות הספרים הקטנה ?חותם' / מה דוחה חיוכי החביב / לסופר המנוול והמצליח" (עמ' 87, גרגיר 78). אף פנקסנות ספרותית נמצא כאן, שאין בה סכנה בעימות ספרותי עם מי שיכול להזיק לקריירת השירה. הנה דוגמה: "הכל זורם הכל, מלבד / זה שקם והאיר מולי - / הברון המשורר בן העשרים", ובסופה הקדשה: "ליהודה ו. קפה הנסיך הקטן" (עמ' 82, גרגיר 74). מיהו אותו יהודה ו. שהמשוררת לועגת לו ("הברון"), גם אם ניכר שיש בה איזו מידה של הערכה כלפי מרדנותו ("האיר מולי")? לעומתו, לאנשי ספרות אחרים, שאזכורם בספר יכול אולי להועיל לכותבת ולההדיר את דמותה, להם כבר יש הקדשות מפורטות ומחממות לב. הנה דוגמה: "שני משוררים ברחוב, / נפגשים בצומת, מזהים / זה את זה והולכים יחד" ובסופה ההקדשה: "למאיר ויזלטיר" (עמ' 102, גרגיר 93). מדוע גם כאן לא "מאיר ו."?

על שירי הגרגרים של בז'רנו שורה רוח הקופירייטריות; הם יכולים לשמש סטיקרים מצוינים, למשל. הנה לדוגמה השיר-גרגיר הפסבדו-פוליטי הבא: "תנו להם מדינה / תנו להם מדינה / תנו להם - / מ ד י נ ה" (עמ' 99, גרגיר 90). כמה פשוט; אפילו יורם קניוק לא יכול היה לנסח זאת טוב יותר.

לעתים רחוקות מזדהר לו מבין הגרגרים הטפלים הללו גרגיר של זהב, כמעט. גרגיר 85, למשל, הוא כזה שיש בו מידה עמוקה יותר של אמנות: "איזו בהלה - לפתע / בשעת רתחה בערב שבת / נפלו שיני ארצה" (עמ' 94). ובאמת, אולי אם היו הדברים מוצגים לכשעצמם וללא יומרה - היתה מתעלה מהם איזו מדרגה אמנותית גבוהה יותר ממה שיש בהם עתה; אך הספר קושט ברישומים דמויי מזרח רחוק ובציטטין של חוכמה ודברי כיבודים. כל אלה נועדו, כמדומה, לשאת את השירה הזאת אל ספרה הבא של המשוררת, שבו אפשר כי ייכתב שבז'רנו היא גם "אמנית השיר הקצר".



מאיה בז'רנו. איזו בהלה לפתע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו