בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבודה

תגובות

שעה ארוכה תועה הנמלה בישימון החלקלק והצחיח - קיר חדר-האמבטיה המצופה אריחי חרסינה לבנים. אפילו פעם אחת בעת המסע אין היא מטיחה את ראשה בקיר, או שואלת את עצמה בנימה של ייאוש כיצד, לעזאזל, נפלה בפח, אלא פונה שמאלה ומתקנת ימינה ואחר כך דוהרת קדימה ושוב מסתובבת לאחור וחוזר חלילה. אולם עם הצטבר הכישלונות, כושלות גם הרגליים הזעירות והולכות. ואז, ברגע נדיר של מנוחה, המוקדש כולו לבחינה יסודית של מצבה, מתרחש הלא-נמנע. רעד לא נשלט עובר פתאום מראשה ועד לרגליה האחוריות. הרגליים רוטטות קמעה, ניתקות מפני האריח, וכבר מתהפך העולם והנמלה צונחת באווירו הטחוב של חדר-האמבטיה, ואף היתה, בלי ספק, פוגשת את קצה על פני אחת המרצפות הקרירות, אלמלא נחתה על גבה בין קוריה הצפופים של רשת העכבישה. הנמלה מנסה עדיין לחמוק מגורלה תוך כדי פרפורים לא-פוסקים, אך אלה רק מסבכים אותה יותר ויותר בקורים הנכרכים סביבה עם כל תנועה, עד שככלות כוחה היא נכנעת ונשכבת על הצד בתוך הרשת, לפותה מרגל ועד ראש. משותקת למחצה בודקת הנמלה את סביבת ביתה החדש. פיסת רצפה מתגלה לה פתאום, ועליה שרועה העכבישה בתנוחה משונה. מתוך עטיפת תכריכיה האפרפרים, הדקיקים, משוועת הלכודה פעם אחר פעם למכת חסדה של בעלת-הבית ואינה יודעת כי זו מתה זה מכבר.

אהרן ג'יואן הוא בן 66, כימאי בגמלאות. זהו פרסומו הראשון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו