בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בואי

תפילה לאלת האהבה, אפרודיטה. תירגם מיוונית אמיר אור

תגובות

בואי הנה אלי, מכרתים לנוה

הקדוש, בו חרשת תפוחים

חמודה, ובמות מקטרות

לבונה;

שם מים קרירים הומים בענפי

התפוח, המקום כלו מוצל

בורדים, ומעלים מרעידים

שנת קסם יורדת.

שם האחו זן-הסוסים פורח

בפרחי האביב, ורוחות

נושבות במתק...

(...)

שם בקחתך (...), קיפריס,

בגביעי זהב צקי בחן

נקטר מסוך

בחגינו.

ובמותך

ובמותך תשכבי ואף פעם לא זכר יהיה לך

ולא געגוע אליך! הן את, אין לך חלק בורדי

פיריה, אלא גם בבית הדס נעלמת מעין

תשוטטי לגומה בין מתי ערפל.

בשיר זה תוקפת ספפו אשה בורה אך בעלת השפעה. פיריה: אזור במקדוניה, שעל פי הסיודוס, היה מקום הולדתן של המוזות. הדס הוא אל השאול. "גם בבית הדס נעלמת מעין": כמו בחייך איש לא ישים לבו אלייך גם אחרי מותך.

כתפוח

כתפוח המתוק המאדים על ענף גבוה

גבוה מכל גבוה שכחוהו הקוטפים;

חי נפשי, לגמרי לא שכחוהו, אלא לא יכלו להגיע.

שיר החתונה הזה מדבר על כלה שהתחתנה מאוחר ("לא לגמרי שכחוהו"). התפוח או הפרי (melon) היה ניתן כמחוות חיזור מאוהב לאהובתו. אולם "תפוח" הוא גם מטאפורה לפות או לדגדגן, ואפשר להבין את השיר גם כדיבור על סוד המיניות הנשית - שתישאר בלתי מושגת על ידי הבעל גם לאחר שיתייחד עם כלתו המיועדת.

כיקינתון

כיקינתון שבהרים רועי הצאן

רמסוהו ברגליהם, ועל הארץ פרח

הארגמן...

בקריאה אחת, אפשר שזהו שיר מספד על הכלה, שנישואיה ופרידתה ממשפחתה נתפשו כחתונת מוות (בחתונות עממיות אכן היו בוכים ומקוננים על הכלה, שכמו המת, תלך ולא תשוב עוד). בקריאה אחרת, אפשר שהשיר מדבר על איבוד הבתוליות והבתולין.

ספפו, ילידת מיטילנה שבאי לסבוס (612 לפנה"ס) היא המשוררת הראשונה הידועה בשירה היוונית. שירתה יחד עם שירתו של אלקיוס, מבשרת את לידת הליריקה של שירת היחיד. ספפו גדלה בגלות, וכשחזרה ללסבוס הנהיגה והדריכה שם חבורת נשים צעירות שעבדה את אפרודיטה והמוזות. ספפו חיברה שירים להן ועליהן, והאינטימיות והארוטיקה שידעה אתן היו עיקר ההשראה לשיריה. בצידם כתבה גם שירי חתונה, הימנונות, אלגיות ואודות. שיריה כונסו בתשעה ספרים, אבל רק מעטים מהם שרדו בקטעים שונים, ובכללם רק שיר שלם אחד. שיריה מתייחדים לא רק בפשטותם אלא גם במשקלים שחידשה, בהדגש על המצלול ובמבניהם המהודקים. גם היא כתבה בניב האייאולי, בטון אישי מאוד ולא פעם עם הומור. כפי שניתן להבין מקטע 55 המובא כאן, ספפו היתה בטוחה בנצחיותה הפואטית, ואכן במכתם שמיוחס לאפלטון היא זכתה להתכנות "המוזה העשירית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו