בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיקון התיקון: מהיהדות לאיסלאם ובחזרה

מי שהתאסלמו בעקבות שבתי צבי ושבו ליהדותם קיבלו הזדמנות לקריירה רבנית בקהילות שמקורן בספרד ובפורטוגל. בקהילות אשכנז התייחסו אליהם בקצת פחות סובלנות

תגובות

האמונה בהתגלותו של המשיח שבתי צבי היתה נחלת רוב רובו של העם היהודי בתפוצות השונות בשנים 1665-1666, והמוני בית ישראל חיכו בדריכות לגאולתם בהנהגתו. התאסלמותו של שבתי צבי בספטמבר 1666, שמאותה עת נקרא גם מחמד אפנדי, שם שבחר לעצמו, הכתה בתדהמה את מאמיניו ושמה קץ לתקוות המשיחיות שתלו בו. אלא ששבתי צבי התאסלם כדי להינצל מגזר דין מוות בתור מורד בסולטן, ולאחר מכן טענו חסידיו שבכך הציל את עם ישראל מגזרת כליה.

רבים ממאמיניו התאסלמו בעקבותיו והסיקו כי הגאולה תבוא לאחר שמאמיני המשיח ימירו את דתם. היה זה הגל הראשון של התאסלמות בקרב המאמינים, שכינוים הרווח היה "לובשי המצנפת". אף על פי כן נותרו רבים שהוסיפו להאמין בו בדבקות, בד בבד עם זה שדבקו ביהדותם, ולצדם גם כאלה שהתאסלמותם לא האריכה ימים, והם שבו ליהדותם במקומות נידחים, כגון ולאכיה (היום ברומניה). בין המומרים המפורסמים בגל זה היו אחיו של שבתי צבי, אליהו צבי, סוחר אמיד מאיזמיר ששב ליהדותו, ויוסף קאריליו, שהוא וצאצאיו נותרו מוסלמים בסלוניקי.

ב-1672, בגל המרה נוסף, התאסלמו שלושים מאמינים שליוו את שבתי צבי לאיסטנבול. עם המומרים ששבו אחרי זמן קצר ליהדות נמנו גם תלמיד חכם וצעיר בשם משה הררי מחלב, ויעקב נג'ארה, בנו של הרב משה נג'ארה מעזה. מספרם של המומרים בסוף 1672 נאמד במאתיים משפחות.

בינואר 1673 הוגלה שבתי צבי למבצר יולכון שבאלבניה ומת שם לאחר כשלוש שנים. בתקופה זו נבלם גל ההמרה, אבל ב-1683, התאסלמו 300 משפחות בסלוניקי ביום אחד, ונקראו מאז "דונמה" (המהופכים). הם נחשבו מוקצים מחמת מיאוס הן בבית ישראל והן בחברה המוסלמית מחמת התנהגותם המופקרת, שהתבססה על התורה האנטינומיסטית שהגה שבתי צבי מראשית התנהלותו המשיחית.

ובכל זאת, היו גם חכמים שבתאים שנותרו ביהדותם, דבקו בשבתי צבי והמשיכו להפיץ את האמונה בו. ביניהם בלטו במיוחד נתן העזתי (מת ב-1681) ו"חבורת המשיח", שמנתה את ישראל חזן, יעקב אשכנזי, מאיר רופא, דוד יצחקי, יהודה שאראף, שמואל פרימו, אברהם היכיני, בנימין ריג'ואן, משה פיניירו, משה הכהן ושמואל גן דור. חברי הקבוצה היו חלוקים בינם לבין עצמם באשר לחובתם להתאסלם: נתן העזתי סבר כי רק מי ששבתי צבי ציווה עליו להתאסלם חייב לעשות זאת ומוטל עליו ה"תיקון" שבהתאסלמות, ולכן הורה לתלמידיו להתחמק ממפגשים עמו בשעות ההארה שלו, שאז כדבריו, הוא "מבקש להכניס כל בני ישראל בדת ישמעאל". אברהם מיכאל קרדוזו, לעומתו, סבר כי ה"תיקון" שבהמרת הדת מוטל אך ורק על המשיח עצמו.

המאמינים יכלו להסתיר את סוד האמונה השבתאית, אך הוא מצוי היטב בכתביהם, כפי שכבר הוכח במחקריהם של גרשם שלום, ישעיה תשבי, ישעיה זנה, מאיר בניהו, נסים יושע, יעקב ברנאי, יהודה ליבס, אברהם אלקיים ואחרים. שבתי צבי עצמו קרא בשלהי 1672 לנאמניו להשתלב מחדש בקהילות ישראל תוך הסתרת האמונה השבתאית. לדעת אלקיים, זה המניפסט של הבלתי מומרים בקהילות בשלהי המאה ה-17 ובמהלך המאה ה-18. ב-1673 עזבו שבתאים מומרים ולא מומרים את טורקיה ורבים מהם מצאו מקלט באיטליה. מלבד גירושו של קרדוזו מליוורנו וחקירתו של נתן העזתי ב-1668, בוונציה אין ידיעות על רדיפת שבתאים באיטליה.

מתוך כל הקהל הזה, שחלקו התאסלם, היו שבתאים ששבו ליהדות וביססו קריירה רבנית כרבנים וכדיינים בקהילות ידועות. ביניהם היה הרב משה הררי, בן למשפחה ספרדית מיוחסת שהשתייכה גם לאצולת הממון בקהילת חלב, ובניה מילאו במאות ה-17 וה-18 תפקידים חשובים בבית המכס בעיר. קרוב לוודאי שהררי הצעיר ליווה את שבתי צבי מאז פגישתם בחלב בשלהי 1665. הוא נמנה עם חבורת השבתאים באדריאנופולי, ובידינו ידיעות מובהקות שהתאסלם שם. נראה שהררי ברח ב-1674 לליוורנו כדי לשוב בה ליהדותו, אף על פי שעדיין החזיק בעיקרי אמונתו השבתאית. ר' שמואל ששפורטש מליוורנו כתב בחודש סיון של אותה שנה כי הררי נהג בדו-פרצופיות, התכחש לשבתי צבי בפני אנשי הקהילה, שרובם לא היו שבתאים, אבל בסתר חיזק את המאמינים בו ונהג להיוועד עמם בלילות. הפרנסים נמנעו מלהחרימו כי פחדו פן יתנצר; הם חיכו שאמונתו השבתאית תיחשף ברבים, ואיימו בחרם על מי שנועד עמו.

לא ברור באיזו שנה שב הררי לחלב, אך סביר להניח שנטש את ליוורנו זמן קצר אחר כך מחשש פן תתגלה זהותו האמיתית כשבתאי, וחזר לעיר הולדתו ולמשפחתו האמידה. חלב היתה קהילה שבתאית מאוד, ונראה שהררי סבר בצדק שייקלט בה.

בחלב קיבל את פניו הרב שלמה לאנייאדו "הזקן", שכיהן כרב העיר בשנים 1650-1700, והיה הדמות השבתאית הבולטת ביותר בה. לאנייאדו נפגש עם שבתי צבי בראשית פעילותו המשיחית, והקשר שנוצר ביניהם היה עמוק כל כך, עד ששבתי צבי הכתירו באיזמיר ל"מלך צובא". כדי להביע את הערצתו לשבתי צבי, הכין נתן העזתי דגל לפי הוראותיו של לאנייאדו, וזה תיאורו: "בגד של משי תכלת מרקמה עם חוטים של כסף, ועשו בו נוצה של זהב והדגל ד' אמות רוחב, והוא מרוקם באותיות".

לאנייאדו דבק באמונתו השבתאית גם לאחר התאסלמות שבתי צבי, ובפסח 1668 אף חיבר קונטרס בשם "סהדותא דמהימנותא", הכולל חזון מופלא המתאר את חבישת המצנפת של שבתי צבי, שעליה חקוקות י"ב אבנים ובהן י"ב צירופין של השם המפורש. יחד עם עמיתו נתן דיין, רבם של המוסתערבים בחלב, שלח לאנייאדו איגרות שבתאיות לכורדיסטאן, לאיטליה ולפראג. באחת מהן הביע את אמונתו המלאה בשבתי צבי ובגירסה השבתאית של ההמרה, שנעשתה לשם הצלת ישראל מגזירת כליה והתבטלה על ידי שבתי צבי, אהוב הסולטן.

נראה שהרב לאנייאדו איפשר להררי לשמש אחד מדייני העיר, והוא החל לכהן בתפקידו החל ב-1688. מאז נסקה הקריירה הרבנית שלו בחלב: הוא התמנה לאב בית הדין של הקהילה, ובתחילת המאה ה-18 נזכר בתור "הרב הכולל" ועמד בראש רבני העיר. מעמדו התחזק בוודאי עוד יותר לאחר שחיתן את ילדיו עם המשפחות המיוחסות בעיר. הוא נודע כמקובל נערץ, שעוסק בקבלה מעשית, ונהג באדיקות דתית. להתלהבות הזאת לא היה שותף החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי), מגדולי החכמים הספרדים במאה ה-18, שרמז כי יש בחלב אנשים שמתנגדים להררי מחמת עברו השבתאי. זולת ההערה הזאת, אין עדות להתנגדות כלשהי שעוררה נוכחותו בחלב או שעברו היה לו לרועץ.

ייתכן שהסלחנות שנהגו בו נובעת מכך שהיה עול ימים בעת שהתאסלם, וכן מיחסו החיובי של הרב לאנייאדו כלפיו וממעמדה של משפחתו. גם היותו פוסק חשוב בעיר סייע לסלול את דרכו לאותה קריירה רבנית. הררי פנה עורף באופן רשמי לעברו השבתאי שעה שחתם על חרמות נגד השבתאי הקיצוני נחמיה חייא חיון בשנים 1714 ו-1724. ברור שבחלב חדל מכל פעילות שבתאית גלויה, ולא ידוע על קשרים שהיו לו עם שבתאים בארצות אחרות. עם זאת, אין הוכחות שהיה אנטי-שבתאי, שהרי תופעת החתימה נגד שבתאים היתה שיטה ידועה להסוואת שבתאות. אחרי מותו ספד לו רב העיר שמואל לאנייאדו, ובכתובת המציבה שלו הוא מתואר כבעל תכונות נעלות.

הרב השני שמשמש דוגמה לשבתאים מומרים שביססו קריירה רבנית לאחר שחזרו בתשובה, הוא הרב שלמה אאיליון. הוא נסחף בגל ההמרה שפקד את סלוניקי והתאסלם, כמקובל על רוב החוקרים, כשהיה כבן 31, ב-1686. כדי לשוב לחיק היהדות התיישב בצפת, יצא מטעמה כשליח למערב אירופה ב-1688 וזכה להערכה רבה. לא ברור אם בצפת ידעו על התאסלמותו.

חרף שיבתו ליהדות ציפה אאיליון בסתר להתגלותו של שבתי צבי. הוא למד בצעירותו אצל נתן העזתי, ובעת ששהה באיטליה פגש את ראשי הקהילה השבתאית והפיץ שם את תורתו. ב-1689 הגיע ללונדון, ומ-1690 כיהן כרבה של הקהילה הפורטוגלית בלונדון במשך כעשר שנים. בלונדון סבל רבות ממתנגדיו בקהילה - בעיקר מהרב דוד נייטו ומהרב יעקב פידאנקה ובנו אברהם, שמיררו את חייו בשל חשדם כי הוא שבתאי נסתר. עובדה מעניינת היא שבאותה עת זכה לתמיכת מתנגדיה המובהקים של השבתאות, ובראשם הרבנים יעקב ששפורטש וצבי הירש אשכנזי.

ב-1700 עבר אאיליון לאמסטרדם וכיהן בה כדיין עד 1708, ולאחר מכן שימש בה רב הקהילה הספרדית-הפורטוגלית וראש ישיבת "מדרש עץ חיים" עד מותו ב-1728. עם זאת, היו שחשדו בו שהוא שבתאי בסתר כשטען ב-1713 שאין בכתביו של קרדוזו שמץ פסול. פרנסי הקהילה התעלמו מדבריו ושרפו את כתבי קרדוזו. באותה שנה התייצב אאיליון בגלוי לצד השבתאי חיון, זיכה אותו מאשמת השבתאות, וגרם בין היתר לכך שרודפי השבתאים הרב צבי אשכנזי והרב משה חאגיז יעזבו את אמסטרדם. חאגיז האשים אז לראשונה את אאיליון בשבתאות. אמנם, בשוך הפולמוס עזב חיון את אמסטרדם, וכששב אליה ב-1726 התרחק ממנו אאיליון וביקשו לעזוב את העיר, ואף על פי כן, איש לא הזכיר לאאיליון את התאסלמותו, והוא ניהל קריירה רבנית בשתי קהילות נודעות.

מדוע הפגינה החברה היהודית סלחנות ביחס למומרים ששבו ליהדות זמן קצר לאחר ההמרה, ואף איפשרה להם לנהל קריירה רבנית בקהילות חשובות? ראשית, הציבור ראה בהמרה מעשה של טעות טרגית, תוצאת ההתלהבות המשיחית שסחפה את רוב העם היהודי בתפוצות השונות. חזרתם של רבים מביניהם ליהדות זמן קצר לאחר מעשה ריככה את עוצמת הזעזוע מעצם ההתאסלמות. שנית, רבים מבין המומרים, וביניהם גם הרבנים הררי ואאיליון, היו צעירים לימים בעת שהתאסלמו, והציבור היהודי ומנהיגיו ייחסו את המעשה לגילם הצעיר.

שלישית, החברה הספרדית-הפורטוגלית היתה חברה למודת סבל, שזיכרון האנוסים שנאלצו להמיר דתם בגלל האינקוויזיציה היה עדיין שמור עמה. רבים מבני הקהילות הספרדיות באימפריה העותמאנית ובאירופה המערבית היו צאצאי אנוסים שחיו בזהות כפולה. הגירתן של קבוצות אנוסים מפורטוגל לקהילות יהודיות, דוגמת איזמיר, ירושלים ואמסטרדם, היתה עדיין תופעה רווחת בתקופת השבתאות ונמשכה גם אחריה. החברה האשכנזית לעומת זאת, גילתה חשדנות כלפי המומרים לשעבר.

לשם השוואה אפשר ללמוד על היחס המחמיר בחברה האשכנזית כלפי מומרים לשעבר, מסיפורו של המקובל והמאמין השבתאי נחמיה הכהן מפולין. הוא התאסלם בגליפולי בספטמבר 1666, אבל לאחר שפגש בשבתי צבי הכריז שהוא משיח שקר. בעקבות הצעד הזה הועבר שבתי צבי לחצר הסולטן והתאסלם כדי להציל את עצמו ממוות. הכהן ברח בחזרה לפולין ושב ליהדותו בגלוי, אבל הרינונים אחריו לא פסקו ונשמעו גם טענות שפיתה בפולין אנשים להאמין ששבתי צבי הוא המשיח. היו גם שמועות ששימש מלשין, והיו שמועות אחרות שעל פיהן ראה בעצמו משיח בן יוסף. הוא נרדף בפולין וברח לגרמניה, אך גם שם נידון לחיי נדודים, ונרדף על ידי ההמון היהודי. ב-1690 הגיע ממש עד פת לחם באמסטרדם.

גם שבתאים שהקפידו דווקא בשמירת מצוות היהדות ולא התאסלמו נרדפו בארצות המוסלמיות בעת שעסקו בגלוי בתעמולה שבתאית והפיצו כתבים שבתאיים. בין הנרדפים בלטו נתן העזתי, שגורש עד מותו בסקופיה שבסרביה ב-1680 וקרדוזו, אחד ההוגים השבתאיים הגדולים, שהיה אנוס ששב ליהדות בליוורנו בהיותו בן 21. הוא הכריז על עצמו שהוא משיח בן יוסף בעוד ששבתי צבי, כך טען, הוא משיח בן דוד. קרדוזו נרדף על ידי רבנים שונים, הוחרם ונאלץ לנדוד ממקום למקום עד מותו. ברור שלקרדוזו, כמו לשבתאים אחרים שלא התאסלמו אבל הפגינו בגלוי את אמונתם בשבתי צבי, לא היה סיכוי לשום קריירה רבנית בקהילות ישראל, הן בתפוצה המוסלמית והן בתפוצה הנוצרית. סיכוי טוב לקריירה רבנית היה לשבתאים שנותרו ביהדותם והסתירו את אמונתם ולתלמידי חכמים מומרים שחזרו בתשובה. גם רבנים מכהנים שהאמינו בו קודם התאסלמותו הורשו בדרך כלל להמשיך בתפקידם ובקריירה הרבנית שלהם.

המאמר מבוסס על הרצאה שנישאה בכנס המחלקה למורשת ישראל: משיחיות, חזון ושיגעון, במרכז האוניברסיטאי באריאל, מאי 2011. הביאה לדפוס: עלית קרפ.



שבתי צבי על כס מלכות. 'תיקון', אסמטרדם, 1666



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו