בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נציגתן של 15 מיליון רווקות מצריות

תגובות

עוד בטרם ישטפו מאות אלפי צעירות וצעירים מצרים את כיכר א-תחריר בתביעה להדחתו של הנשיא מובארק ולכינונו של משטר דמוקרטי תחת האוטוקרטיה שהנהיג משך שלושה עשורים תמימים, בחרה ר'אדה עבד אל-עאל, סופרת מצרייה צעירה, למקד את מחאתה בדפוס הנישואין המקובל במצרים, שנודע כ"נישואי סלון" (זואג' סאלונאת). נישואי סלון אלה הם לדעתה הגורם המרכזי למשבר הפוקד את הדור הצעיר בארצה, משבר הנישואין (אזמת אל-זואג').

כי אף על פי שמצרים מבקשת להציג לעין כל את היותה חברה מודרנית, הרי ככל שנוגע הדבר לדפוסי ההיכרות בין בני הזוג והנישואין, מתחוור כי מודרניות זאת אינה אלא מצג שווא. בהיבט זה דומה כאילו הזמן עצר מלכת והמודרנה נבלמה; על גבו של הדור הצעיר משמרים הן הממסד הדתי והן המשטר את הדת והמסורת.

משבר הנישואין אינו בגדר תופעה חדשה בארץ הנילוס. מבט אל ההיסטוריה המצרית במאה השנים האחרונות מגלה כי הוא פקד את החברה המצרית עוד בשלהי המאה ה-19, והשיח בסוגיה זאת לבש צורה ופשט צורה. נטלו בו חלק אינטלקטואלים, סופרים ומשוררים, עיתונאים, אנשי דת ופעילי ציבור - נשים וגברים. רבים מהם ראו בדפוס נישואין זה את אבן הנגף העיקרית בדרך החתחתים של מצרים אל השחרור הלאומי.

הראשון שהעז לבקר את עסקאות הנישואין המתבצעות בסלון ההורים מעל לראשיהם של בני הזוג עצמם היה קאסם אמין (1863-1908), משפטן בהכשרתו והוגה דעות, אשר בחיבורו "שחרור האשה" (תחריר אל-מראה) יצר קשר גורדי בין מוסד הנישואין לבין סיכויי המאבק הלאומי להצליח או להיכשל. הוא הפנה אצבע מאשימה אל הממסד הדתי הפטריארכלי, ובציניות שאיפיינה את כתיבתו תמה: "כיצד יכולים גבר ואשה בעלי דעה צלולה להתחייב בחוזה לכל ימי חייהם בלא שניתנת להם ההזדמנות להכיר תחילה זה את זה? רוב בני האדם", טען אמין, "מסרבים לרכוש כבשה או חמור בטרם יראו אותם עין בעין, יבדקו אותם בקפידה ויקבלו בעבורם ביטחונות וערבויות".

הוא אינו מסתפק בביקורת על דפוס הנישואין הקיים, אלא מציע אלטרנטיבה: "רק התוודעות בלתי אמצעית איש אל רעותו יש בה כדי לבחון אם אכן קיימת הרמוניה ביניהם ולא רק משיכה פיסית החולפת עם הזמן".

זו היתה הסנונית הראשונה. בעקבותיה התגבש שיח עירני בסוגיה זו, והיו לו השלכות פרקטיות ישירות על המציאות המגדרית במצרים. למשל: תיקונים הוכנסו בחוק המעמד האישי במצרים ב-1923, כשהועלה גיל הנישואין לבנים ל-18 ולבנות ל-16. כן נוסח חוק שהתקבל ב-1929, והתיר לנשים לתבוע גירושין מבעליהן בארבעה מקרים: כאשר אין ביכולתו של הבעל לזון את רעייתו, כאשר חלה במחלה מידבקת העלולה לסכן את בני משפחתו, כאשר זנח את רעייתו וילדיו, וכאשר נהג בזוגתו באופן לא הוגן.

מהי הבשורה שנושאת ר'אדה עבד אל-עאל ביצירתה "רוצה להתחתן" (עאיזה אתגוז)? ראש וראשית לכל, לפנינו אוטוביוגרפיה, המתארת בהומור סטירי את הרפתקאותיה המוחמצות של היוצרת בשוק הנישואין. בעצם הבחירה בסוגה זאת פורצת עבד אל-עאל את מחסום השתיקה וההשתקה בתחום זה, שעל פי הנורמות המקובלות בחברה המצרית "השתיקה יפה לו". היא עושה זאת "כדי שמי שלא מבין יבין, ומי שלא יודע יידע שהבנות אומללות והלחץ עליהן גובר מיום ליום ואנשים שופטים אותן על משהו שאין להן יד בו".

עבד אל-עאל, רווקה בת 32, רוקחת במקצועה, תושבת אל-מחלה אל-כוברא, עיר שדה תעשייתית השוכנת בדלתא, התפרסמה ב-2006 בזכות הבלוג שלה שנשא את הכותרת "רוצה להתחתן". בבלוג הציגה עבד אל-עאל את עצמה כ"נציגתן של 15 מיליון רווקות בנות 25-35, הנתונות תחת מכבש הלחצים החברתיים להינשא - אף על פי שאין הדבר נתון כלל בשליטתן".

ב-2008 הופיעה בחנויות הספרים במצרים המהדורה הראשונה של הספר, המבוסס על הבלוג של עבד אל-עאל, שנרשמו בו למעלה מחצי מיליון כניסות. הספר נשא אותה כותרת ונכתב רובו ככולו בלהג המצרי המדובר (עאמיה). היתה זאת אחת מהוצאות הספרים הגדולות והיוקרתיות במצרים שיזמה את הדפסתו והוצאתו של הספר לאור, ומאז הופיעה המהדורה הראשונה, הודפסו שש מהדורות של הספר והוא תורגם עד כה לאיטלקית, לגרמנית, להולנדית ולאנגלית. הספר אף עובד לסדרת טלוויזיה, שהוקרנה בחודש הרמדאן האחרון (ספטמבר 2010).

הצלחתו של הספר ושל סדרת הטלוויזיה משקפות נכוחה את משבר הנישואין הפוקד את מצרים זה למעלה מעשור, את תופעת הרווקות המאוחרת בקרב צעירות וצעירים, ואת מספרם העולה בהתמדה של גרושות וגרושים.

החברה המצרית היא אחת החברות הצעירות ביותר במזרח התיכון. למעלה משישים אחוז מתושביה הם צעירים שגילם נע בין 20 ל-35. חלק לא מבוטל מהם בוגרי אוניברסיטה, בעלי תואר ראשון ושני, וחלקם אף נושאים תואר דוקטור לפני שמם. אלא שהמשבר הכלכלי הפוקד את מצרים אינו מאפשר לצעירים הללו להשתלב בשוק העבודה, ולמצוא משרות ההולמות את הכשרתם ואת כישוריהם, והם נאלצים לעבוד למחייתם בעבודות מזדמנות הנחשבות לבזויות.

את הסיטואציה הזאת היטיבה לתאר הפובליציסטית הסעודית וג'יהה אל-חווידר בפואמה "כאשר" (ענדמא): "אם לומדים חמש שנים בבית הספר היסודי, שלוש שנים בחטיבת הביניים וכנ"ל בתיכון, ועוד ארבע או חמש שנים באוניברסיטה כדי לעבוד לאחר מכן בשוק הירקות, אל דאגה - סימן שאתה במדינה ערבית".

אלא שבכך לא תמה דרך הייסורים של הצעירים, מפני שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם להינשא, שכן, דפוס הנישואין הנהוג במצרים מחייב את הגברים הצעירים לרכוש דירה ולשלם לכלה את מוהרה כתנאי לקיומם של הנישואין. השכר הזעום (במקרה הטוב) אינו מאפשר להם לעמוד בתנאים הדרקוניים הללו, והם נאלצים לדחות את נישואיהם. בחברה המצרית, שבה מהווים הנישואין את כרטיס הכניסה הבלעדי לעולמם של המבוגרים, לעצמאות ולפרטיות, לכבוד ולקיום לגיטימי של יחסי מין, לא נותר לצעירות ולצעירים הללו אלא לתור אחר פתרונות זמניים שייתנו מענה לתשוקותיהם, אך בה בעת לא יפגעו בשמם הטוב, בכבודם ובכבוד משפחותיהם.

אחד הפתרונות הרווחים ביותר כיום במצרים, ואשר זכה למרבה הפלא להכשר גם מן הממסד הדתי, הם נישואי ההנאה הזמניים, ה"עורפי" או ה"מיסיאר", שבמסגרתם מנסחים לעצמם צעיר וצעירה המעוניינים בקשר חוזה נישואין זמני (לסוף שבוע, חודש, שנה או יותר), בכתב או בעל פה, ועם תום התקופה הם "מפרקים את החבילה" או מאריכים את תוקפה לפי רצונם. הנישואין הללו אינם נרשמים ברשויות הממלכתיות, ואיש אינו מודע להם מלבד הזוג הנוגע בדבר.

ההשלכות החברתיות והמשפטיות של נישואי ההנאה הזמניים הללו הן הרסניות ומוליכות את צעירי מצרים, אך בעיקר את צעירותיה, מדחי אל דחי, שכן תצורה זאת של נישואין מותירה את הנשים כשהן אינן רשאיות לדמי מזונות או למשמורת על ילדיהן, הן אינן יורשות את בעליהן, וילדיהן אינם יורשים את אבותיהם לאחר מותם. גרוע מזה: נשים ננטשות לעתים על ידי בני זוגן לאחר שהרו וילדו את ילדיהם. בחברה שאינה בשלה למסגרות של "משפחה אחרת", אם חד-הורית אינה זוכה לתמיכת הרשויות, וכך נוספים לחצר האחורית של החברה המצרית, הענייה ממילא, אימהות חד-הוריות שאינן מסוגלות לכלכל את עצמן ואת ילדיהן, וילדים עזובים נעדרי מסגרת משפחתית וחסרי כל.

באמצעות חשיפת סיפורה האישי ממחישה ר'אדה עבד אל-עאל את חומרתה של תופעת נישואי הסלון בכלל, ואת תופעת הרווקות המאוחרת בפרט. "הפרטתו" של משבר הנישואין ביצירה זאת מעניקה לו ממד אותנטי. גם השימוש בשפה המצרית המדוברת יש בו כדי לשקף את היות המשבר מצרי, מתוחם היטב בגבולות ארץ הנילוס ומשקף את סבלם של צעירות וצעירים במצרים (אף שגם במדינות המזרח התיכון האחרות, וגם בצפון אפריקה, סובלים צעירות וצעירים מאותם משברים ממש).

ההומור (הציני לעתים) שבו עושה עבד אל-עאל שימוש לאורך היצירה כולה, ממלא תפקיד כפול: ראשית, הוא משקף את ה"אישיות המצרית", בעלת ה"דם הקל" (דם ח'פיפ) שפירושו, בין היתר, היכולת לצחוק על עצמה. שנית, השימוש בהומור מרכך מעט את הטרגדיה החברתית ומאפשר לה כסופרת, וגם לקהל קוראיה, להתמודד עם הסוגיה ולהזדהות עם סיפורה שהוא גם סיפורם האישי-קבוצתי.

שאינה בשלה למסגרות של "משפחה אחרת", אם חד הורית אינה זוכה לתמיכת הרשויות, וכך נוספים לחצר האחורית של החברה המצרית, הענייה ממילא , אמהות חד הוריות שאינן מסוגלות לכלכל את עצמן ואת ילדיהן, וילדים עזובים נעדרי מסגרת משפחתית וחסרי כל. "זה רעיון כביר, זה להיות נשוי בלי להיות נשוי. מדוע שגברים יבחרו לשאת בנטל הכלכלי של חיי הנישואין כשהם יכולים להינשא בחינם?" מצהיר ח'אלד עבד אל-רחמאן בן ה.42- באמצעות חשיפת סיפורה האישי ממחישה ר'אדה עבד אל-עאל את חומרתה של תופעת נישואי הסלון בכלל, ואת תופעת הרווקות המאוחרת בפרט. "הפרטתו" של משבר הנישואין ביצירה זאת מעניקה לו מימד אותנטי . גם השימוש בשפה המצרית המדוברת יש בו כדי לשקף את היות המשבר מצרי, מתוחם היטב בגבולות ארץ הנילוס ומשקף את סבלם של צעירות וצעירים במצרים (על אף שגם במדינות המזרח-התיכון האחרות, כמו גם בצפון אפריקה, סובלים צעירות וצעירים מאותם משברים ממש). התמקדותה של עבד אל-עאל בגילוייו של המשבר במצרים באה לידי ביטוי גם בהומור (הציני לעיתים) שבו עושה עבד אל-עאל שימוש לאורך היצירה כולה. תפקידו של ההומור ביצירה שלפנינו הוא כפול: ראשית הוא משקף את ה"אישיות המצרית", בעלת ה"דם הקל" (דם ח'פיפ) שפירושו, בין היתר, הוא היכולת לצחוק על עצמה. שנית, השימוש בהומור מרכך מעט את הטרגדיה החברתית ומאפשר לה כסופרת, כמו גם לקהל קוראיה, להתמודד עם הסוגיה ולהזדהות עם סיפורה שהוא גם סיפורם האישי-קבוצתי. ע'אדה עבד אל-עאל הינה יוצרת פורצת דרך הנמנית עם יוצרות ויוצרים צעירים החושפים ביצירותיהם את תחלואיהן של החברות בהן הם חיים, ופועלים, ומעניקים בכך רוח גבית לפעילי השטח, החותרים להעניק לדור המצרי הצעיר חיים נורמליים, ומחוללים בפועל את השינוי במדינותיהם.



ר'אדה עבד אל-עאל. כדי שמי שלא מבין יבין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו