צייר האגמים

תירגם מערבית דניאל בהר

סרגון בולוס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סרגון בולוס

בחלומו - צוחת הסוס על חומות גרניקה

עינו המבהלת תפוח שהברק שקל את כבדו.

בחלומו - עיני האשה הבוכיה

באנדרטת החרות של ג'ואד סלים.

והוא מעדיף את הילדה של סלודור דאלי כשהיא פושטת את עור הים -

כאלו היה מטפחת - מעל החול שעל שפתו

על-פני הג'ירפות הנואלות שלו, הערוכות שורות שורות עד קצה האפק

ומן החזה תלויות להן מגרות מלאות

בלשונות אש.

בחלום או בהקיץ

בשעות סבוביו בין המשרדים

עם דלי ומטלית, ממרק את הרצפות ושר

שיר-עם נוגה לצלילי בדידות הבנקים בליל מסחר.

לפעמים משקיף מאיזו מרפסת בעיר כלשהי

(מדריד, לונדון הרטובה כריר חלזון

שנרמס, פריס אולי)

חולם מי יודע על מה

מי יודע על מי,

בטרם ישוב

למלאכת הנקיון

בדממה נכאה כמי שיודע

שאל האגמים לעולם לא ישוב.

(בחדשות ספר כי אי אלו צפורים מן האיים ההברידיים

בסקוטלנד, אשר כבר אלפי שנים הרגלו לנדד בחרף

לאזורי האגמים בדרום עיראק, מצאו לפני מספר שנים

כי האגמים שחרפו בהם חדלו להתקים. משום כך,

נפוצו הצפורים לכל עבר, אבדו עקבותיהן וגורלן לא נודע.)

כל אימת שסכרו אגם, כל אימת ששרפו מפה,

שמחו עולם מעל פני האדמה, היה הוא מתחיל - מכה קדחת - לציר

ציור חדש בהשראת האגמים:

כל עורב וג'מוס, כל שפמנון

כל רשת-דיג פרושה ברוח

כל דוגית שצפה כעריסה או ארון מתים

על ים של בץ; בחדרו - כוך בעל אשנב יחיד

כתא אנשי האגם דגים בעמידה על גבי הדוגיות

בעזרת צלצל או רשת

באור שמש או לאור עששיות.

סרגון בולוס (2007-1944) הוא משורר עיראקי, אשורי נוצרי, שגלה בסן פרנסיסקו רוב ימיו. השיר הזה מופיע בקובץ "עוד עצם לכלב של השבט" שיצא לאור ב-2008, כשנה בערך אחרי שמת בולוס מסרטן.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ