שירים חיים, נושמים: אנתולוגיה של שירה צעירה

אילן ברקוביץ'
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן ברקוביץ'

בשיר "שישו את ירושלים" המופיע בספר שיריו השני של המשורר יקיר בן-משה, "תנשום עמוק, אתה נרגש" (2010, כרמל, עמ' 11), יש רגע אחד שבו אפשר לשמוע את השיר נושם. זה קורה כבר בפתיחה, כאשר המשורר מגיב בביקורתיות על התנהגות חברתו בזמן היווצרות השיר, אלינור, ב"מסעדת פלורנטין": "מיד הקפצתי את צלחת הזיתים על השולחן", כך הוא כותב שם ואז אומר לה את דעתו עליה.

זה הרגע החי של השיר, הרגע שבו הוא מבקש לצאת מתוך דף הנייר שעליו הודפס ולקבל משמעות מן העולם. ואמנם מיד אחר כך, השניים קמים מהשולחן ויוצאים מהמסעדה בניסיון להחיות מחדש את חברותם. זהו אולי ה"רגע אחד שקט בבקשה / אנא אני רוצה לומר דבר מה" המפורסם של נתן זך, בהקשר אחר.

באנתולוגיה שלפנינו מופיעים עשרה שירים מפרי עטם של עשרה משוררים עברים צעירים, שאצל כל אחד מהם מתקיים לפחות רגע אחד כזה, המחזיק את עיקר הקונפליקט שבשיר או את פתרון משמעותו. בשיר "עולם מלא" מאת מרחב ישורון זה קורה כשמתברר שהעולם המלא המתואר בשיר הוא דווקא מלא חורים ומיד אחר כך נשמע ה"חור חור והחרחור שלו"; בשירו של חן ישראל קלינמן זו הקריאה השיתופית לריקוד האהבה: "אני אוהב אותך אז בואו נרקוד כולנו"; ב"שיר לנרקומנית" מאת חגית גרוסמן זה קורה לאחר שהמשוררת מודיעה לאנדריי השיכור שהיא כתבה עליו שיר "ואנדריי שמח ונעמד לצדי... ולא רצה ללכת".

מימין (עומדים): מרחב ישורון, ענת לוין, חן ישראל קלינמן, נעם פרתום, דניאל עוז, אמיר מנשהוף. יושבים: יונתן ברג, חגית גרוסמן | תצלום: תומר אפלבאום

השיר נהפך לאובייקט בעולם. אצל רועי צ'יקי ארד, בשיר "האגם הגדול" שלו, זו הפנייה הישירה של המשורר אל הקורא להיכנס אל האגם; ובשיר "הסט המושלם" מאת המשוררת גילי חיימוביץ' זאת הסינסתיזה המופלאה של האהבה ה"נשמעת באיכות סראונד על רקע ג'ז מהגוני", ובכך נהפכת ביחד עם השיר למשהו נגיש ומוסיקלי.

זוהי אפוא אנתולוגיה של שירים חיים, נושמים. אפשר כמובן לקרוא אותה גם כאנתולוגיה דורית אך אני מציע לקוראה תחילה על פי שיריה. טלו אותם החוצה אל העולם. קראו והשמיעו אותם בציבור. כתבו על יצירות המשוררים שכתבו אותם. בפרפראזה על דבריו של אחד מהם, דניאל עוז, בשירו "נצנצים" המופיע כאן, אלו שירים ה"מחכים נרגשים להתפזר". אנא אפשרו להם לעשות זאת.

מלא מלא מלא עולם מלא חורים כל חור והעסוק שלו חור חור והמלוי שלו

חור חור והחרחור שלו מלמול מלים מלא מלא מלים להעלים לשפוך לחור ולמלא

נשים נשים נשים עולם מלא נשים אווו איך אפשר להאשים עולם מלא נשים

מלא מלא מלא עולם מלא מלא אז למה למלא עולם מלא מלא מרחב ישורון, יליד 1978, גדל בקורנית שבגליל ומתגורר כיום בתל-אביב. פירסם עד כה את ספר השירים "ישורון על קוטב העזבון" (2007, פלונית). השיר המופיע כאן פורסם לראשונה בגיליון האחרון של כתב העת "אורבניה" בספטמבר 2006, עמ' 7, והוא לקוח מתוך כתב היד "מדריך לנוגעים בשם העצם", מעין מחזה-מצבים סאטירי המותח ביקורת חברתית חריפה באמצעות הצבעה על מטאפורות שחוקות של השפה העברית, מתרחש ברחובות תל-אביב ובמקום הנקרא "פוסט קפה" ומשלב בתוכו שירים. גירסה אינטרנטית של ה"מדריך" אמורה לראות אור בקרוב בסיועו של המשורר ערן הדס. ספר שיריו השני של ישורון, "הולך יופי", יראה אור על גבי תפריט של "קפה אלכסנדריה". כמו כן הוא עובד על ספר העיון "כיצד להחיות את המטאפורה המתה צלם האדם", שבו ינסה "למפות את הצופן הגנטי של השפה העברית".

המורה אומר שצריך לנשף. להרחיב את הלב, להשכיב את הגו, עינים פקוחות לעצם, ולנשם, לנשם. ולא לדאג, רוחות בתוכו מזרימות כל הזמן מידע אוירי, הרפוי אפשרי, ויש גם קולות שיגידו לו מה לעשות, למשל יכולות, אם רוחות, אם קולות, להגיד בקול רם להוריד מכנסים עד הברכים, או עד בכלל, זה די מקבל, וזה כבר ידוע, מין כלל לא כתוב, וחשוב שתדעי שעירם הוא רופא מצין, לא צריך לעשות ענין, ולא להתביש, אני חושש, הוא אומר, שאת מסרבת לזרם, כמו ים, כמו דם, כמו רק, זה קצת מגזם, הרי את לא ילדה קטנה, כבר מוכנה לעולמות העליונים, לצ'אקרות הגבוהות, בתחתונים הפתרונים, עכשיו תשתי כוס מים, קצת מקדם להרים ידים, מעט מעט לפתח ת'רגלים, תגידי כן, ועוד פעם, כן, ושנינו נתכונן להתקדם להארה.

מורה הרוח אומר שיש דברים שרק הוא יודע, שומע איך גוברות דפיקות הלב, זה לא כואב, הוא אומר, ואחר כך גוער, מה הספור, זה לא אסור להתחכך נשמה בנשמה, הרי תמיד הנשמה רועדת, אבל עכשו אני פוחדת, היא אומרת לזה שמדבר עם הרוח, והוא משיב שזה בטוח, שגם הוא מרגיש מתוח, וכדאי, בגלל זה, לסגר את התריס, לכבות את האור, היא בתוך בור, בו חשך עור מתפשט וחודר.

וכבר אי אפשר לחזר, ועוד מקדם לנוח, מהרעד הרם של הגוף, מהענין הגדול של הרוח. ענת לוין, ילידת 1973, גדלה בראשון לציון ומתגוררת כיום בתל-אביב. פירסמה עד כה את ספר השירים "אנה מסתובבת לאט" (2007, אחוזת בית) ועמלה על ספר שיריה הבא. השיר המופיע כאן פורסם לראשונה במדור השירה באתר האינטרנט של ynet ב-30.6.2010, והוא קרוב בצורתו הוירטואוזית ובתכניו הכואבים לשירים אחרים של לוין כגון "לקסיקון הפריון" ו"פלא", המופיעים בספר השירים (לעיל, בעמ' 13 ו-20). לאחרונה פורסם סיפור ביכורים של לוין, "המכתב", כאחד הסיפורים המומלצים בתחרות הסיפור הקצר של "תרבות וספרות". לפני כשנה ייסדה המשוררת במקום עבודתה פינת שירה, ובה היא מפרסמת שיר משירת העולם או הארץ.

אכזיב, 8.8.2009 רועי צ'יקי ארד, יליד 1977, גדל בבאר שבע ומתגורר כיום בתל-אביב. פירסם עד כה שלושה ספרי שירה: "הכושי" (2000, שדוריאן); "שירים וציורים 2000-2003" (2004, שדוריאן) ו"רובים וכרטיסי אשראי" (2009, פלונית). כמו כן פירסם שני ספרים בפרוזה, את הרומאן "אירובי" (2003, שדוריאן) ואת קובץ הסיפורים "החלום הישראלי" (2010, חרגול ועם עובד). הוא מעורכי כתב העת לשירה, ספרות ורעיונות "מעיין", שהשיר המופיע כאן לקוח מן הגיליון השישי שלו (סתיו-חורף 2010-2011, עמ' 118-119, ללא ניקוד). ארד הוא אחד ממייסדי ומנהיגי קבוצת השירה המחאתית-חברתית, "גרילה תרבות", ביחד עם מתי שמואלוף.

והייתי מדמה עצמי לחרס נשבר, לתל עזוב בריות, לחיה המקוננת לירחי המדבר. מתנפץ לתוך חומות משפחתי, והם בצורות, אבי חנוט במולדתו האבודה, שפת קרח כבדה: דגל ומגל. אמי רצופת דבורי גאלה, עונדת תכשיטי חנוך לשלושים עם, ארץ, תורה, הכלל לפני הבן.

והייתי לוחש את הלך לך, בותק חבלי מצוות, משלח, מפרשי קשים מפגין יחיד של שלכת ונדודים.

*נתיב מאיר הוא ישיבה של הזרם הדתי לאומי. יונתן ברג, יליד 1981, גדל בהתנחלות פסגות שבחבל בנימין ומתגורר כיום בתל-אביב. השיר המופיע כאן לקוח מתוך גיליון "הקול החדש" של כתב העת לשירה "הליקון" (סתיו 2010, 91, עמ' 17). בשנה הקרובה עתידה לראות אסופת שירים ראשונה שלו, "פה הנדודים". ברג שימש מנחה אירועי שירה באוהל קבוצת השירה הירושלמית "משיב הרוח" ובקרוב ינחה סדרת מפגשי שיחה עם משוררים בבית הליקון בתל-אביב.

האהבה שלנו יותר מדי מתאימה לצלחות שקנתה לנו אשתו השלישית של אביך. אבל היא לא טעימה עם מה שמתבשל על הכירים.

האהבה הזאת מתאימה לאגדה שבסופה הייתי הכלה הכי יפה אבל אני נמוכה, כבדה ונשכנית מדי. גילי חיימוביץ', ילידת 1974, גדלה בירושלים, ראשון לציון ותל-אביב, ומתגוררת כיום בטורונטו, קנדה. פירסמה עד כה ארבעה ספרי שירה, שלושה בעברית ואחד באנגלית: "דבק מגע" (2001, גוונים); "משתקפת כמו אושר" (2002, גוונים); "אש כוחותי" (2007, אבן חושן) ו-"Ice Flow Press" (2007, Living on a Blank Page). השיר המופיע כאן פורסם לראשונה בגיליון 5-6 של כתב העת "מאזניים" (2008, עמ' 5), והוא לקוח מספר שיריה החדש של חיימוביץ', "עונת המוך", הרואה אור ממש בימים אלה בהוצאת "פרדס" (עמ' 24). קודם לו בספר השיר "אוהבים מושלם", שיכול ללמד על כתיבת השירה הייחודית של חיימוביץ', החותרת בראש וראשונה תחת עולם הבורגנות הנינוח, שרבים ממשוררי הדור הקודם לנו נהו אחריו: "הוכחנו להם / שאנחנו, הפגומים, הלא באמת נחשקים / אוהבים מושלם. / ואז, כשכולם האמינו, / חשפנו ריבים נוראיים, יורקים שנאה / כדי שייראה אמין. / אחר כך, / פרשנו מלהיחשף מול מי שהוא לא אנחנו, / אתה יצאת לדגדג רקותיי / ואני ירדתי למולל אשכיך / שם הגדרות לא תתפוסנה אותנו" (עמ' 23).

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ