בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זלמה זהובל המבלבלת בין אקונומיקה לארוטיקה

לא בכל יום פוגש קורא הספרות העברית ניהיליסט. על קובץ סיפוריו של אבשלום קווה

תגובות

מוזיקה לסרטים, סיפורים מאת אבשלום קווה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2011, 189 עמודים

ההחלטה לאסוף שנים-עשר סיפורים בקובץ "מוזיקה לסרטים" של אבשלום קווה נראית כציות יחיד למוסכמות הספרותיות המקובלות בספר הזה. זולתה, מגיש קווה לקוראיו ספר שהוא כולו חתירה תחת המוכר והידוע, ומי שאוהב סופים טובים, עלילות מותחות וגיבורים שהם גיבורים, לא ימצא אותם כאן: קווה מערער על סדרי הבריאה הלשוניים והעלילתיים מתוך היכרות עמוקה עמם ומגיש לקוראיו עולם הפוך, חתרני ומאיים, בתלבושת הומוריסטית אמנם, אבל, במטאפורה הלקוחה מהספר, גם כשהשבילים שהוא פורש לפני קוראיו מבטיחים הרים וגבעות, הם בדרך כלל דרכים ללא מוצא וההומור הוא דרך לניתוב התוקפנות שהיא תולדה של תסכול עמוק שממנו סובלים הגיבורים.

לא בכל יום פוגש קורא הספרות העברית ניהיליסט כקווה. הוא מפנה עורף לכל דיסציפלינה מוכרת ואינו טורח להציג לה שום אלטרנטיבה. זה מתחיל בשמות הוא בוחר לדמויות שלו: זלמה זהובל המבלבלת בין אקונומיקה לארוטיקה, קרובת משפחתו הנידחת של הרוקח אליהו סוסליק, גיבור הסיפור הראשון בקובץ "משענות של סתיו". המח"ט קרם שניט מתוך הסיפור "אישה חיוורת" והרב נחמיה סיסטר שנלחם כדי שכוכבות הקולנוע יכסו את שדיהן בכתוביות התרגום בסיפור "אופרציות" (איזה שילוב מצחיק בין מציאות פנים קולנועית וחוץ קולנועית ואיזה שם נהדר לרב). הגמל למה ומדוע והמורה לאנגלית פסט פרפקט בסיפור "צינס".

גם בכל הנוגע לתחביר ולסמנטיקה, קווה אינו מציית לכללים המקובלים ומערבב סגנון מסורבל עם רעיונות שאינם קשורים כביכול זה בזה. כך פונה אלקנה צינס לשופטת יונה רוזנפלד ומתחנן שלא תיתן יד להרוס את חנות המכולת שלו ומתאר את הקבלן ואת נציגי העירייה המאיימים להרוס אותה. "כבוד בית המשפט צריכה לדעת שהם אזור מוכה אסון, הם חושבים את עצמם, הם עומדים מעל החוק הטבעי ואם תסתכלי טוב בעורף שלהם תוכלי, כבוד השופטת לראות שהם מתחזים לבני אדם" (עמוד 59).

בהפיכת בית הדין לנקבה במשפט זה קורא קווה תיגר על המטונימיה המקובלת, שהופכת את החלטת האדם להחלטת החפץ ומציג אותה כמכבסת מלים ומוסר. ואכן, נראה שקווה כמו מנסה לקרוא תיגר על המציאות שאותה משקף עולם המלים המוכר לנו. מיד בפתח השער השני של הספר וששמו "כוח ללכת בחול", בסיפור "מוזיקה לסרטים", מבשר קווה לקוראיו, באמצעים ספרותיים כמובן, שעל אף שהוא מספר על נופי ילדותו, העיר רעננה שבה נולד וגדל, גם מכאן לא תיעדר החתירה תחת עולמות מוכרים ומי שזוכר את שני הרומאנים שלו, "מרפסת" ו"בושות" שעסקו בעיר ובתושביה הוותיקים, מוזמן לשכוח אותם מיד ולהתרחק מכל דבר נוסטלגיה, כי הגיעה שעת האמת. והוא מספר בהומור סיפור שאינו מצחיק והופך זכר לנקבה: "גניה קימל, מהוותיקות היותר משובחות (האין בסופרלטיבים המטופשים הללו הלעגה על מדורי האוכל, הרכילות, הפנאי והחיים הטובים המתפרסמים בצפיפות רבה כל כך בעיתונות ומשתמשים בהם ללא הרף?) ולקוית ראייה בדרגת חומרה גבוהה, דחפה, יש שאמרו הדפה, את חברה לחיים, איצקו הכתום אל מתחת לגלגלי המשאית של הנהג, גצלר הזקן, ומשום שאשה עמדה במרכזו, כינה הרוב הדומם את האירוע סקנדלה" (עמוד 97).

מהן המוטיבציות המניעות את גיבוריו של קווה? מכיוון שעל פי רוב אינם אפילו אנטי גיבורים אלא מין שווייקים עלובי נפש שנמנעים ככל יכולתם מכל קרב שבו עליהם להשתתף ולכל היותר הם אסטרטגים שנענים לאירועים ובשום אופן אינם יוזמים אותם, נגמרים רוב הסיפורים ללא פואנטה ממשית, ודומה שהדמויות המתנהלות בהם הלכו סחור סחור ושבו אל המקום שממנו יצאו.

תבנית המהומות ואי הסדרים הקטנים שמחולל קווה בכל משפט, חורגת ומחילה את עצמה גם על התמונה הגדולה, כשהמחבר יוצר שוב ושוב תמונות כאוטיות רחבות ממדים של גיבורים נואשים שאינם מנסים אפילו להתיר את העלילות שאליהן נקלעו שלא בטובתם. ובכל זאת, נדמה שכמיהה אחת מלווה את גיבוריו של קווה והיא עוברת כחוט השני ביצירתו, והיא הכמיהה לאשה בלתי מושגת: בין אם זאת לבנה הקיבוצניקית, שצינס, בעל המכולת מתגעגע אליה כל חייו, אף על פי שהוא נשוי לאשה החרוצה והפורייה גלילה שתנוך אוזנה המעוגל גרם לו לזיקפה אולימפית, ובין אם זו המלאכית הנוגה בצבעי פסטל, הצעירה עד כאב שבה מתאהב יוחנן פולק המכונה זוויל, גיבור הסיפור "חבושים", המשתוקק להגיש לה סלסילת חבושים, המסמלים את גן העדן האלטרנטיבי האבוד שלו. בסיפור הזה, שהוא היפה ביותר מכל סיפורי הקובץ, מציג קווה אלטרנטיבה אפשרית, גם אם טרגית, לקיום המוכר: במקום לפנות לנערת המקהלה היפה שהוא חושק בה ולחיות אתה באושר לאחר שיטעים אותה מפרי גן עדן, הוא נותר לא רק עם החבושים הקשים והשעירים באמתחתו, אלא גם עם כדור שהוא יורה בראשו.

בפיכחון גדול מביט קווה בנוף ילדותו ועלומיו, עולם המושבה הישנה שבה דיברו בעברית חגיגית, גם אם לא תמיד נכונה, ויודע שהיא חלפה מן העולם ולא תשוב עוד. את העולם הסובב אותו, כך נראה, הוא מתעב ומנסה להרוס באמצעים הספרותיים והלשוניים המוכרים לו ולקוות, אין הוא מקווה לכלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו