בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"גוגל: סוף העולם שהכרנו" מאת קן אולטה | מנוע צמיחה

הספר "גוגל: סוף העולם שהכרנו" עונה על שאלות רבות, אך אינו מסוגל לענות לשאלה האם תור הזהב של גוגל הולך וחולף

תגובות

גוגל: סוף העולם שהכרנו

קן אולטה. תירגם מאנגלית: רועי ילין. ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 424 עמ', 98 שקלים

כתיבת ספר על עולם הטכנולוגיה בכלל ועל האינטרנט בפרט היא דבר שבלבו ניגוד אכזרי. מצד אחד אתה כותב על הדבר המסעיר, המתפתח והמשפיע ביותר על חייהם של מיליארדי אנשים. מצד שני אתה יודע ששבועות אחדים לאחר שיראה הספר אור הוא ייהפך ללא מעודכן. בחלוף שנה או שנתיים הוא עלול להפוך לבלתי רלוונטי. המשמעות היא שחיי המדף של ספר על טכנולוגיה דומים לחיי המדף של גיבור תוכנית ריאליטי, אלא אם כן הספר מציע תובנות שהן מעבר ל"כאן ועכשיו" ומתעדכן בתדירות גבוהה.

עם המציאות הזאת מתמודד "גוגל: סוף העולם שהכרנו" של קן אולטה. המחבר, שמסקר את תחום המדיה בשבועון "ניו יורקר", הקדיש ספר שלם לחברת גוגל ובו הוא מנסה להבין את סוד המטאוריות של החברה ומצליח לפצח את החידה: מדוע דווקא היא הצליחה לכבוש את האינטרנט ואת העולם בזמן כה קצר ובהצלחה כה מרשימה. אלא שבסופו של דבר, אולטה כותב על תופעה טכנולוגית, ולכן "חוק שיני הזמן של הכתיבה הטכנולוגית" פועל גם עליו. הספר, שהתפרסם בארצות הברית באוקטובר 2009, מתייחס על פי רוב לאירועים שהתרחשו עד סוף 2008. אם בזה לא די, התרגום לעברית של הספר יוצא רק כעת, בסוף מאי 2011. המשמעות היא שבין האירועים שאולטה מדווח עליהם לרגע שבו הקוראים הישראלים מחזיקים בספר מפרידות שנתיים וחצי - כמעט נצח במונחי אינטרנט.

משום כך, על פי אולטה, פייסבוק היא חברה צומחת, עם 200 מיליון משתמשים, אבל היא רק בגדר איום תיאורטי על גוגל (כיום לפייסבוק כ-650 מיליון משתמשים והיא אולי האיום הגדול ביותר על גוגל); אנדרואיד, מערכת ההפעלה של גוגל לטלפונים סלולריים, היא רעיון עם פוטנציאל מסקרן (אנדרואיד היא כיום מערכת ההפעלה הפופולרית ביותר לטלפונים סלולריים); ואריק שמידט הוא מנכ"ל גוגל (אריק שמידט כבר לא מנכ"ל גוגל). המסקנה ברורה: מי שמחליט לתרגם ספר שעוסק בעולם הטכנולוגיה לא יכול להרשות לעצמו לחכות שנה וחצי מהרגע שפורסם בשפת המקור.

לזכותו של הספר ייאמר, שלמרות הבעיה המהותית הזאת הוא מציע כמה ניתוחים ותובנות ששיני הזמן לא כרסמו בהם: הוא מצביע על המתח הבלתי פוסק שקיים בין גוגל לבין המדיה המסורתית, הרואה בגוגל חברה שגונבת ממנה הכנסות ותכנים ומאיימת על עצם קיומה. הוא משרטט את ההבדל התהומי שקיים בין שיטת הפרסום שקדמה לגוגל לשיטה שהביאה החברה הצעירה, ובבסיסו העובדה שגוגל מציגה לעיני המפרסם באופן מדויק כמה אנשים נחשפו לפרסומת, כמה לחצו עליה, כמה כסף היא הכניסה למפרסם ועוד, זאת בניגוד לשיטת הפרסום הקודמת - בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים - שבה המפרסם לא מסוגל לומר דבר מדויק באשר להשפעת הפרסומת שפירסם. הוא חושף את היתרונות שטמונים בשכפול התרבות שספגו המייסדים, לארי פייג' וסרגיי ברין, כסטודנטים באוניברסיטת סטנפורד אל תוך החברה שלהם, ובראשם רוח הפתיחות והיזמות שנדרשים לה העובדים, שמוזמנים לפתח פרויקטים עצמאיים ב-20% מזמנם. הוא מציג את העוצמה הניהולית והמנטלית שברין ופייג' נהנים ממנה כצמד. אולטה סוקר את ההיסטוריה של גוגל, שהיזם הישראלי יוסי ורדי מילא בה תפקיד חשוב - שכן ורדי הוא זה שנתן למייסדים את גרעין הרעיון לשיטת הפרסום של החברה (שהיתה למנוע ההכנסות העיקרי שלה) - ולא פוסח גם על הקרבה המפתיעה בין מנהלי גוגל לאל גור, לשעבר סגן נשיא ארצות הברית. גור מוצג כמי שפועל בעבור החברה בהתלהבות המונעת מהערצה לפייג' וברין.

עוצמתו של "גוגל: סוף העולם שהכרנו" טמונה בעובדה שאולטה זכה לגישה ישירה אל שדרת הניהול של החברה, גישה שרק מעטים זוכים לה. במשך התחקיר הוא ערך יותר מ-150 ראיונות עם עובדי גוגל, 11 מתוכם עם המנכ"ל (לשעבר) שמידט. אין זה אומר שאולטה מחזיק ב"אמת" בנוגע לגוגל, אבל הוא מצויד במבט אינטימי על חברה שידועה באטימותה.

משום כך הוא מסוגל לנפק אבחנות חדות באשר לאותה דרך שבה היא משפיעה על עולם הפרסום ועולם העיתונות, ועל האופן שבו פייג' וברין דוחפים, לעתים באגרסיביות ממש, את המהנדסים שלהם לקחת יותר סיכונים ולהיות יותר יצירתיים בהצעותיהם. הוא מציג את השיגעונות של המייסדים הצעירים (בימים עם רוח טובה בחוץ הם נוטים לנטוש את המשרד לטובת רחיפת גלים; בחדרו של ברין ניצבת חליפת חלל ששמו רקום עליה, לאחר ששריין לעצמו מקום במסע בספינת חלל תמורת 5 מיליון דולר) ואת שיטת הניהול הכאוטית שלהם (אין להם עוזרים אישיים, ולעתים נכנסים לפגישות ללא התראה מראש).

למרות שיתוף הפעולה המלא שזכה לו מצד אנשי החברה, אולטה לא חוסך בביקורת עליה או על המנכ"ל שמידט, שמתואר על ידי אנשים שפגשו אותו כ"דו-פרצופי וחלקלק" וכמי שלא באמת מקבל את ההחלטות החשובות בחברה. אולטה מציג בבהירות את הסכנות שאורבות לגוגל, בהן הביורוקרטיה הפנימית ההולכת וגוברת, היהירות המובנית בתרבות הארגונית שלה, ההסתמכות על מנוע הכנסות כמעט יחיד, האויבים הגדולים שהיא מצמיחה וההסתיידות הפוקדת כל חברה שצומחת במהירות כה גדולה.

קוראים שמעוניינים להבין כיצד גוגל משפיעה על תעשיות גדולות ומבוססות ומדוע היא מפחידה אותן (ולפעמים גם אותנו), ימצאו בספר תשובות רבות ומעניינות. השאלה היחידה שעליה קן אולטה לא עונה - כי לא ידע שייאלץ לענות עליה - היא האם תור הזהב של גוגל הולך וחולף וכעת היא עוברת בהדרגה ל"שלב המיקרוסופטי" של חייה: חברה גדולה, מבוססת, עשירה ויציבה שלא ממש מרגשת, לא ממש מחדשת ושרודפת, לא ממש בהצלחה, אחרי הילדים החדשים בשכונה.

Googled / Ken Auletta

הד"ר יובל דרור הוא ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל



לארי פייג' וסרגיי ברין, מייסדי גוגל. ניהול כאוטי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו