בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנה, קם יוצר קולנועי ישראלי המכוון גם אלינו

תגובות

כשיצאתי מהקרנת "הערת שוליים", סרטו החדש של יוסף סידר, חייכתי בגאווה והרגשתי שצפיתי עכשיו בסרט שנעשה בדיוק בשבילי: איש אקדמיה ירושלמי. כשראיתי את הבעת העונג על פניה של אשתי (מתופפת, בוגרת אוניברסיטת סנטה קרוז בקליפורניה) ושל חברי הטוב (אדריכל תל-אביבי שונא אקדמאים, בוגר הטכניון בתל-אביב), הבנתי שאמנות טובה חוצה גבולות וקודים מקומיים, קליקאיים, ואינה בהכרח טעונת הקשר תרבותי.

"הערת שוליים" הוא סרט מרגש, מענג ומדויק, הפועל במספר רב של מישורי תודעה ומצטיין ברמת גימור כמעט מושלמת בפרטי הפסיפס הגדול שהוא חושף. גם זמן רב אחרי הצפייה בסרט מהדהד בי בעוצמה הדימוי המורכב והחזק של שומרי הסף, המאבטחים, הסלקטורים, הקובעים מי ייכנס ל"אזור הסטרילי", ומי יישאר מושפל בחוץ. דמותם של אותם מאבטחים מנומסים, מעונבים, שאינם שונים מ"שומרי הסף" של הממסד האקדמי, הקובעים מי יזכה בקידום ומי יעוכב, מי יזכה בחסדי הקרנות, המלגות, ההכרה, ומי יידחק לשוליים, מהדהדת בסרט בצורה אמיצה ומרשימה. היא פועלת בממדים פואטיים וארס-פואטיים כאחד.

גיבורו המבוגר של הסרט, פרופסור שקולניק האב, אוחז בקוד הכניסה למרתפי הספרייה הלאומית. אבל כשהוא נמצא מחוץ למבצריו - ביתו וחללי המחקר שלו באוניברסיטה - הוא נחשף לאור השמש ועוצר לנוח על המצבה לזכר הפרופסור מנחם שטרן, מגדולי ההיסטוריונים בארץ, שהמאבטחים המעונבים לא מנעו את הירצחו בדרכו אל האוניברסיטה. דווקא בנו הרהוט, העכשווי, עובד במרתף ביתו, במקלט, אולי כי החוץ החשוף מסוכן מדי (יש בסרט כמה סצינות שבהן הוא נוסע במכונית, אבל נדמה לי מצפייה אחת בסרט שלא ראינו אותו מתהלך בחוץ), ואולי מפני שה"חוץ" הוא מקום טמא, מסחרי, ואת המחקר אפשר לערוך דווקא במרחב המוגן, בבית.

הסרט מדייק בפרטים הקטנים ביותר. התהום הפעורה בין חזותו המפוארת של משרד החינוך והעליבות השוררת בתוכו מוכרת לכל מי שבילה בבניין הזה. הפופולריזציה וה"עדכון" של השיח התלמודי, שמייצגו הבולט הוא דניאל בויארין, מככבים בשיחות המסדרון בטקס הקבלה לאקדמיה הלאומית למדעים (סצינה מבריקה בפני עצמה). הסיפור על קטעי הטקסט שנמצאו בכריכות הספרים באיטליה מדויק גם הוא (בשנת השבתון שלי השתכנתי בדירה שגר בה החוקר האיטלקי שפיענח כמה מכתבי היד האלה). אפיוני טקס קבלת פרס ישראל מענגים ומשמחים את הצופה המודע להם, ויוצרים תחושה שהנה, קם יוצר קולנועי ישראלי המכוון גם אלינו.

"הערת שוליים" הוא גם סרט ירושלמי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. המהלך האסתטי-ההצהרתי, המוביל ממוזיאון ישראל (מונומנט ירושלמי משופץ) של הסצינה הראשונה אל בית הספרים הלאומי (שעומד לעבור למשכן חדש ומעודכן), אל בנייני האומה המתפוררים (שחגגו מסיבה בלתי ברורה יובל שישים להיווסדם), משכנע ומביע הרבה. המצלמה המנווטת בין רחוב הנביאים לבנייני האוניברסיטה העברית וחודרת אל פנים הבניינים הירושלמים העתיקים, מספרת סיפור משל עצמה. את פס הקול המקורי מנגנת התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, שהוקלטה באולם תיאטרון ירושלים, וקולו השוואי-נעי של דן כנר הירושלמי מהדהד בטקס האליטיסטי. בפס הקול ובסרט מתארחים תום כהן (באר שבע) ורביעייתו, המנגנים "מוסיקה אתנית" בטקס האקדמיה למדעים, ולהקת מיומנה (תל-אביב), הזוכה לשעשע ביחד עם דני קושמרו (ערוץ 2) את חתני וכלות פרס ישראל.

הערך המוסף של הסרט הזה לצופה הישראלי והירושלמי יוצר כמה אמירות ארס-פואטיות חזקות, שחלקן הגדול נוגע לליהוק. לתפקיד אשת פרופסור שקולניק סניור לוהקה עליזה רוזן, מכוכבות תוכנית הסאטירה של ערוץ 1 "ניקוי ראש". לתפקיד אשת שקולניק הבן לוהקה שחקנית "ארץ נהדרת" עלמה זק. הכל נשאר כנראה במשפחה. מיכה לוינסון, שידו רב לו בממסד האמנותית בארץ (מנהל פסטיבל ישראל לשעבר, שומר הסף של בית הספר למשחק בית צבי), לוהק לתפקיד "הסלקטור האקדמי", ופרופסור גד קינר, שהיה במשך שנים רבות הדרמטורג של תיאטרון הבימה ומכהן בראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, מופיע כחבר בוועדת פרס ישראל. שמואל שילה הוא הפרופסור הוותיק והמאוכזב, שמיכה לוינסון עיכב את קידומו, ומיכאל כורש, שחקן הבית של התיאטרון הלאומי הבימה, מופיע כפקיד משרד החינוך.

כדרכו של טקסט טוב, יש בסרט מספיק אזורים קריפטיים הממתינים להתפענח. בתרבות המיידית הישראלית, ייתכן שאין לכך מקום, אבל אני מצרף את הסרט הזה לרשימה של יצירות אמנות ויצירות קולנוע ישראליות, שאוסיף ואחשוב עליהן עוד זמן רב.



הערת שוליים. מספיק אזורים קריפטיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו