בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוז לוויה ועוד שירים

תירגם מאנגלית משה דור

תגובות

עצרו השעונים כלם, נתקו הטלפון,

בלמו הכלב בנבחו על עצם בששון,

השתיקו את הפסנתרים ובהלם תוף מועם

הביאו את ארון המת, את אבלי העם.

יחוגו מטוסים מעל ראשינו ביבבה

וברקיע ירשמו: הוא מת בדאבה.

יוני הכרך לצוארן יעטו שחורים לאות,

שוטרי תנועה אז ילבשו כסיות כתנה כהות.

צפון היה לי, גם דרום, מזרח ומערב,

ימות החול היה ששה, שבת לי תערב,

צהרי היום, חצות הליל, שיחי ואף שירי;

חשבתי אהבה לעד: שגיתי באמרי.

איני זקוק לכוכבים, כבו אותם עד תם,

את הלבנה ארזו מיד, פרקו חמה ברם,

ערו אוקינוס ומלאו, גרפו חרשה וסבך;

כי לא תצמח טובה מכלום, כל חסד ישכח.

מי הוא מי

קורות חיים בפרוטה יספקו לך כל הפרטים:

איך אביו הפליא את מכותיו ואיך ברח מביתו,

על מה נאבק בנעוריו וכיצד בתולדות העתים

נחקק שמו ומה המעללים שפארו את דמותו:

איך נלחם, דג, צד, עבד ללא פוגה כל הליל

ובראש סחרחר העפיל בהרים לא-נודעו וקרא

לים בשם, ויש אף חוקרים שחשפו מן הצל

שמחמת אהבה בכה בשתותו - כך ארע

שהיה כמוך וכמוני, אך על-אף הכבוד העצום

יצאה נפשו בגניחה לפלוני, זו טענה

של חוקרים נדהמים, שחי במעונו בצניעות;

מימן במלאכת ביתו עשה הכל כיאות

וגם היטיב לשרק; ישב דומם, גנן, וגם ענה

למעט ממכתביו הארכים, הנפלאים, אך לא שמר מאום.

כתובת על קברו של רודן

שלמות מסימת, לכך חתר הוא,

ואת חדושיו בשירה הכל מבינים;

את אולת אנוש ידע לפני ולפנים,

רב ענין גלה בציים וצבאות;

כשצחק, סנטורים כבודים התלהלהו,

ובבכותו הילדים גועו ברחובות.

אוגוסט 1968

המפלץ עושה כמעשי מפלץ,

מה שאיש לעשותו אינו נחלץ,

אך פרס אחד לעד הוא לא ישיג,

דבור, לא שיח ולא שיג;

על-פני מישור מובס, כנוע,

בין נואשיו וחלליו תנוע,

ידיה על מתניה, המפלצת

ומשפתיה ריר נתז בשצף.

אודה למשוררי ימי-הביניים

צ'וסר, לנגלנד, דגלס, דנבר, אתם וכל אחיכם

העלומים, איך עלי אדמות השכלתם להסתדר,

בלי הרדמה או שרברבות,

בסכנת יומיום ממכשפות, קוסמים,

מצרעים, לשכת הקדש, שכירי-חרב זרים

השורפים בבואם, ולכתב בעליצות כזאת,

בלי העויות של פרץ התרגשות עצמית?

יכלתם להאריך בדברים אך המוניים לא הייתם,

טבלתם עטכם בזמה אך לא ברפש, בחרוזים בוטים

תקפתם אך היו אלה מהתלות של חדות הנפש

בעוד בוראינו המוקפים בכל הנאות הגוף,

חסינים לדעתם מפני כל אמונה תפלה שבעולם,

אפלו במיטבם אינם אלא קודרים ונזעמים או

מוזרים בהליכותיהם, מאבני אנוכיותם הגורגוניות.

כלנו תוהים, אך מספקני אם מישהו יוכל

לומר באמת ובתמים מדוע כל הגילאים למיניהם

מתעבים כל כך את עדננו. אף כי מבלעדי מכונותיו

חסרות-הלב לא יתכן לאכלס את מדפי ספרי

במה שאת אזני ירנין ואת עגמת בשרי

יצהיל: בשמחה הייתי ברגע זה

מפיק שירים שתעודתם לקרא הידד לחדש

יוני ברעמיו ובששונו ובפריחת כליל החרש בין עציו

אך אסור חמור מונעני מעשות זאת, הידיעה שאתם

הייתם משרבטים אותם טוב יותר לאין ערוך ממני.

שלושה שירים קצרים

"הדרכים התת-קרקעיות

הן, שכן ככה מבכרים אותן המתים, תמיד פתלתלות".

"כשהביט ישר בעיני המערה,

הרקולס

חש רגע של ספק".

"גוחן החוצה על שפת

התהום הנוראה,

עץ מבזה אחד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו